מי עומד מאחורי לייפווייב?

עד לפני עשור היה אביב בושינסקי כתב קול ישראל לענייני משטרה. כיום, כשהוא שווה עשרות מיליוני שקלים על הנייר ועוד 11 מיליון שקל מאופציות שקיבל הניתנות כבר למימוש, נראה שדווקא ההצלחה המטאורית תוך זמן קצר יחסית תעמוד בעוכריו. רשות ניירות הערך שפתחה בבדיקה סמויה לגבי חשדות להרצת מניית לייפוייב שבושינסקי עומד בראשה, כבר הביאה אתמול לירידה של 45% בשער המניה והמגמה תימשך ככל הנראה בימים הקרובים.

פרישתו של אביב בושינסקי מהפוליטיקה לעסקים לפני כשלוש שנים לא הפתיעה אף אחד. השאלה הגדולה היתה - מי ממקורביו של הבוס, בנימין נתניהו, יקלוט אותו לחיקו העסקי ויפעיל אותו כחוליית קישור למסדרונות השלטון. אלא שבושינסקי ראה כנראה את הנולד וחזה את הירידה בהשפעתו של נתניהו, והחליט ללכת על מסלול עסקי משלו.

בתחילה ייצג משקיע קנדי שרכש ביחד עם אלי עזור את העיתון "ג'רוזלם פוסט" במחיר של כ-13 מיליון דולר בעוד הנדל"ן של העיתון היה שווה הרבה יותר. בהמשך, נקלעה השותפות עם עזור לסכסוך משפטי. בושינסקי, שנהנה מקשרים טובים ומוניטין מוצלח, החליט שהוא כבר מבין משהו בעסקים ופנה לדרך חדשה. תחת מעטה של חשאיות בדקת מספר השקעות עד שאיתר מוצר רפואי לטיפול בפצעי לחץ. אחרי שבדק את סיכוייו של המוצר בשוק הקים ביחד עם משקיעים נוספים את חברת אר.אל שנכנסה לשותפות בחברת לייפוייב, מפתחת המוצר. הוא לא חשף מי המשקיעים העומדים מאחוריו, אבל הודיע שיפעל להנפקת החברה בבורסה בישראל ואולי גם בארצות הברית.

בושינסקי, מתברר, לא הלך רחוק מדי כדי לחפש משקיעים. הוא פנה למכר ישן שלו מהפוליטיקה, צעיר חרדי מירושלים בשם יצחק קויפמן שנודע עד אז בעיקר כמאכער בתחומים המשיקים לפולטיקה ולמשרדי ממשלה. קויפמן קנה את פירסומו לראשונה ב-97' עם חשיפת פרשת עמותת "דרך צליחה" בה הריצה העמותה שנועדה להילחם בתאונות דרכים את מי שהיה אז יו"ר ועדת הכלכלה צחי הנגבי. העמותה קיבלה תרומות מחברות הדלק הגדולות בעת שהנגבי ניהל את הדיונים ברפורמה במשק הדלק.

קויפמן, שהיה ממחנה תומכיו של הנגבי בסניף הליכוד בירושלים, קיבל מהעמותה את הרכב שהיה בעלותה ועשה עמו את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - פקד חברים חדשים לליכוד ובנה מחנה תומכים גדול להנגבי. מאוחר יותר התגלה שקויפמן רכש את הרכב במחיר מגוחך. הפירסום ואולי גם ההצלחה בפעילות הפוליטית קירבו את קויפמן למחנה נתניהו. ביחד עם עוד שני פעילים מרכזיים בסניף הקים קויפמן את "הקבוצה הירושלמית" - מחנה מלוכד של חברי מרכז ליכוד שהיווה מוקד הכוח החזק ביותר במרכז ולמעשה כל מי שהיה מעוניין להיבחר לכנסת ברשימת הליכוד בכנסת היה צריך לקבל את תמיכתו של קויפמן או לפחות לדאוג שלא יתנגד לכך.

קויפמן הריץ מספר חברי כנסת לרשימה בראשותו של נתניהו ב-96' ושוב ב-99', אך הפעם נתניהו כבר לא נבחר כראש ממשלה ובין השניים החלה התרחקות. בדרך הספיק קויפמן להפוך לבן בית בלשכתו של נתניהו ולהכיר את צוותו הקרוב ובו גם בושינסקי. בין השניים התפתחה ידידות מופלאה. כשחזר נתניהו למשרד האוצר הפך קויפמן למאכער של גופים שהיו מעוניינים לקבל את כספי המדינה. בין היתר ייצג את זק"א ובית החולים "ביקור חולים" וגבה עמלות שמנות מתמיכה שהועברה להם.

בין לבין הספיק להתפרנס גם כמאכער בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים, שהיה מסדר לחברות הסלולריות אישורים מהירים להצבת אנטנות סלולריות. העיסוק הזה התברר כמכניס במיוחד. בימים הטובים של ראשית שנות האלפיים הוא הכניס לו כ-10,000 דולר לכל אנטנה שהצליח להסדיר.

במבצע ההתפקדות שנערך בליכוד בקיץ 2000 כיכב קויפמן באמצעות אלפי טפסים של מתפקדים חדשים לתנועה, שהביאו אותו לשליטה מוחלטת בסניף הירושלמי. בעקבות חשדות לזיוף חלק ניכר מהטפסים נפתחה חקירת משטרה שהסתיימה ללא ממצאים חד משמעיים נגדו. בינתיים החלו לצוץ סיפורים על דרישות כספיות שהציבו קויפמן ואנשיו למתמודדים ברשימת הליכוד. כמה מהמתמודדים מוכנים להישבע עד היום שהעבירו סכומים גדולים למטרה זו.

מהכסף שהצליח לגרד מהפוליטיקה הקים קויפמן מספר חברות, ביניהן חברה לטלמרקטינג בבעלות משותפת עם אחיו. החברה לא הצליחה להתרומם, אבל חברות אחרות בהן נכנס קויפמן לשותפות נהנו מקשריו הטובים, למשל במועצה הדתית בירושלים, שם דאג למינוי חברו עו"ד משה אוסדיטשר. חברות הקשורות לקויפמן החלו לעשות עסקים עם המועצה. בין היתר היה מעורב במכרז גדול לקבלת שרותי כוח אדם עבור המועצה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

במהלך פוליטי מחוכם הצליח קויפמן לשמור על כוחו כשחבר לפוליטיקאי הטרי עומרי שרון וסייע לו באמצעות כוחה של הקבוצה הירושלמית לקדם מועמדים בהם רצה שרון הצעיר, ואת מקורביו של שרון האב. בתמורה ניתנה לקויפמן גישה חופשית לרשות לשרותי דת במשרד ראש הממשלה, ומשם היתה הדרך קצרה להשפעה במועצות הדתיות וחברות קדיש"א ברחבי הארץ - תחום המגלגל מאות מיליוני שקלים.

עם ההצלחה התחיל קויפמן לפזול לעסקים גדולים באמת. הוא הקים את חברת תגר וביחד עם חברו ראובן שולמן, עסקן חרדי נוסף מסניף הליכוד בירושלים, החל לחפש השקעות בחברות סטארט אפ. אחת מהן היתה החברה בה התעניין בושינסקי. אלא שהשניים ידעו ככל הנראה שכל קישור גלוי של שמו של קויפמן והרקע ממנו הגיע עם שמה של החברה יפגע בתדמיתה הציבורית, ולכן הושארה העבודה הגלויה לבושינסקי.

את העבודה מאחורי הקלעים עשו קויפמן ושולמן היטב. בעוד בושינסקי נוסע בעולם ומשיג הבטחות רכישה שדיווחים עליהן הועברו לבורסה, קויפמן דאג להעלאת ערך המניה. בין החשדות הנבדקים כעת על ידי הרשות לניירות ערך נבדק גם חשד להרצת המניה. באופן תמוה נסק שער המניה ב-900 אחוז עוד לפני שביצעה עסקה ראשונה, הונה העצמי עמד על כ-8 מיליון שקל ושוויה על הנייר התקרב למיליארד שקל. כעת נבדק האם גורמים מהמגזר החרדי ביצעו עסקות סיבוביות לרכישת ומכירת המנייה כך שערכה עלה בצורה דרסטית עקב העיסקות, הנחשדות להיות פיקטיוויות.