סלים בחישוב מהיר

קרלוס סלים



גיל: 67



מקום מגורים: מקסיקו סיטי



מצב משפחתי: אלמן ואב לששה



עוד משהו: הוא בן למהגר לבנוני



לרבים מהקוראים של מגזין "פורבס" ציפתה הפתעה בעת שהתפרסם הדירוג האחרון של עשירי העולם. את המקום השני ברשימה הנודעת אייש המקסיקאי עלום השם קרלוס סלים, שהצליח לעקוף אף את וורן באפט עם הון של 53.1 מיליארד דולר. אם לא די בכך, רבים בשוק העריכו כי בשנה הבאה סלים, הילד החדש בשכונה, אף עשוי להגיע למקום הראשון ולהדיח את ביל גייטס, שעמד בראש הרשימה של פורבס 13 שנה ברציפות.



בניגוד לגייטס ובאפט, סלבריטאים לכל דבר ועניין, מעטים מחוץ למקסיקו שמעו על סלים, שמעדיף לנהל את עסקיו מאחורי הקלעים. אך נראה כי הדבר עתיד להשתנות - והרשימה של "פורבס" היא רק ההתחלה.



שלטון הטלפון



בשנים האחרונות נהפך סלים לאיש החזק במקסיקו. הוא בעליה של ענקית טלקום, השווה מיליארדים, והאימפריה העסקית שלו מהווה מחצית משווי שוק המניות המקסיקאי, העומד על 370 מיליארד דולר.



לפי מגזין "פורבס", האחזקות של סלים אחראיות לכ-7% מהתמ"ג של מקסיקו. לפי החישוב של המגזין, אילו גייטס היה מחזיק בנתח כזה מהמשק האמריקאי, היקף הונו היה מסתכם ב-874 מיליארד דולר - ולא ב-56 מיליארד דולר.



מגע ידו הארוכה של סלים מורגש כמעט בכל מגזר בכלכלת מקסיקו. ברבים ממגזרים אלה הוא אף מחזיק במעמד של מונופול - בין אם מדובר בעסקי הנפט או בעולם הטלוויזיה (סלים הוא גם בעל המניות השני בגודלו בטלוויזה, חברת המדיה הגדולה במקסיקו. טלוויזה הפסידה לקבוצת משקיעים שכללה את חיים סבן, כשניסתה להשתלט על יוניוויז'ן, חברת הטלוויזיה דוברת הספרדית הגדולה בארה"ב).



אך יותר מכל, המגרש הביתי של סלים הוא שוק התקשורת. סלים מחזיק ברוב מניות חברת הטלקום טלמקס - חברה שהופרטה ב-1990 ושולטת כיום ב-90% משוק הטלקום במקסיקו. חברת הסלולר שבבעלותו, אמריקה מוביל (Movil), היא הגדולה באמריקה הלטינית, עם יותר מ-100 מיליון מנויים.



במקסיקו וגם מחוץ לה סלים מחזיק באוהדים ובשונאים רבים. אף על פי שהוא מזוהה עם השמאל הפוליטי, המתחזק לאחרונה באמריקה הלטינית, סלים נתפש על ידי תומכיו כמי שמגן על כלכלת מקסיקו מפני השתלטויות זרות, אמריקאיות בפרט. לעומתם, מתנגדיו מתקשים להאמין שהאינטרסים של העניים אכן עומדים בראש מעייניו, למרות הקמפיין המתוקשר לשוויון חברתי וכלכלי שהשיק לאחרונה.



במסגרת הקמפיין הכריז סלים כי תרם למדינה ארבעה מיליארד דולר, ובראיונות רבים שטח את תוכניתו להוצאת מקסיקו מהקיפאון שבו היא נתונה. בראיון לרויטרס במארס 2006, אמר סלים כי בכוונתו לעודד את "ההתפתחות של אמריקה הלטינית באמצעות קידום ההון האנושי והשקעות מבניות". הוא הסביר כי "אנשים זקוקים להשקעות, חינוך, צמיחה ומקומות עבודה", וקבע: "מה שהופך את העולם של היום לשווה הזדמנויות יותר מכל דבר אחר הוא תזונה, בריאות וחינוך טובים".



הקמפיין של סלים הצליח לסחוף יותר מ-4,000 פוליטיקאים, אנשי עסקים ואינטלקטואלים - מהחשובים במדינה - שחתמו על שיתוף פעולה עם עיקרי התוכנית (שאינה כוללת בפועל יותר מהקמת מיזמים פרטיים-ציבוריים, שיסייעו במימון בתי ספר ובתי חולים).



מלים יפות ללא כיסוי



הקמפיין של סלים לא השיג קונצנזוס מוחלט. קולות רבים טענו כי סלים מפזר מלים יפות כדי לזכות בתמיכה, ובמקביל מנסה לשמר את המודל הכלכלי שמאפשר לו להחזיק במעמד של מונופול במספר רב של תעשיות.



"מקסיקו הפכה למדינה דמוקרטית הרבה יותר, ויחסים קרובים עם הנשיא ושר האוצר כבר אינם מספיקים", אמר ל"ניו יורק טיימס" דמיין פרייזר, אסטרטג ב-UBS וורבורג. "סלים זקוק למינוף של כוח גדול בהרבה".



מגזין "טיים" כתב כי סלים נתפש כמכשול בדרך להצלת כלכלת מקסיקו, בגלל האופן שבו חונקים המונופולים שלו את העסקים הקטנים-בינוניים (מגזר העסקים הקטנים-בינוניים הוא המעסיק העיקרי במקסיקו, ולא החברות הגדולות).



המתקפה על סלים מובנת אף יותר על רקע נתוני הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). לפי סקרים של הארגון, מסתבר כי חשבונות הטלפון של המקסיקאים מרקיעי שחקים, וגבוהים ב-50% מהממוצע של הארגון. גם מגזין "פורבס" דיווח כי החשבון החודשי הממוצע של עסק קטן במקסיקו הוא 132 דולר, לעומת 60 דולר בארה"ב.



נתוני ה-OECD והבנק המרכזי של מקסיקו מראים כי עסקים במקסיקו משלמים מחירים גבוהים מהממוצע תמורת כל השירותים הבסיסיים הנשלטים על ידי מונופולים, או קבוצות קטנות של חברות הפועלות כקרטלים. לטענת הבנק המרכזי של מקסיקו, לא רק שהדבר פוגע בצמיחה הכלכלית של המדינה ומונע עלייה במספר מקומות העבודה, הוא גם מחזק את מגמת בריחת העובדים לארה"ב ואת ההשקעות הזרות במדינות כמו ברזיל וסין.



התבטאויותיו של הבנק המרכזי של מקסיקו גרמו לפוליטיקאים התומכים במגזר העסקי להפנות עורף לסלים. הוא, מצדו, הגיב באומרו כי מאז שרכש את טלמקס התעריפים ירדו ב-59%, וכי החברה לא העלתה את התעריפים כבר חמש שנים. הוא הוסיף כי הבנק המרכזי של מקסיקו משתמש בטלמקס כ"מסך עשן" שנועד לכסות על הכישלונות של המדיניות הממשלתית השגויה ועל הניצול של המונופולים הממשלתיים במגזר האנרגיה.



בראיון לרויטרס במארס 2006 הביע סלים את דעתו על חסידי השוק החופשי והתחרות. הוא טען כי מדיניות השוק החופשי שמקדמת ארה"ב לא הביאה לצמיחה כלכלית ערה באמריקה הלטינית, אף שמדינות רבות באזור הצליחו להוריד את שיעור האינפלציה שהכביד על כלכלותיהן במשך זמן רב.



"לא די ביציבות. לא די בפתיחת השווקים לסחר. לא די בהפרטה", אמר סלים. המפתח לצמיחה, לדבריו, הוא יישום רפורמות המפזרות את ההון מבלי לפרק את החברות המייצרות אותו.



באותו ראיון, שהתקיים לפני הבחירות לנשיאות מקסיקו, אמר סלים כי יוכל לעבוד עם כל ממשלה, ללא קשר לתפישתה הפוליטית, כל עוד לא יהיה מדובר בממשלה קיצונית ובתנאי שתאפשר לכלכלה להיות דינמית. הוא ציין את נשיא ברזיל, לולה דה סילבה, ואת נשיא צ'ילה לשעבר, ריקרדו לאגוס, כדוגמאות למנהיגי שמאל ששיפרו את מצב מדינותיהם.



כמובן, התפישה הפוליטית של סלים רחוקה שנות אור מהסוציאליזם של הוגו צ'אווס, נשיא ונצואלה. במארס השנה אמר סלים כי תהליך ההלאמה של מגזרי הטלקום והאנרגיה בוונצואלה לא ייושם באופן נרחב בשאר מדינות דרום אמריקה, מכיוון שהממשלות זקוקות להשקעות פרטיות. הוא כינה את המדיניות של צ'אווס "צעד אחורה" ואמר כי בניגוד לוונצואלה, העשירה בנפט, "מרבית המדינות באמריקה הלטינית אינן יכולות להרשות לעצמן להבריח השקעות פרטיות".



מחשב? לא באימפריה שלי



מצחיק לחשוב שמי שמחווה היום את דעתו על מנהיגי העולם הלטיני ממרום מושבו בצמרת המולטי-מיליארדרים העולמית, כמעט שאינו מדבר אנגלית. כדי להוסיף חטא על פשע, סלים אף ידוע בכך שהוא נמנע מהשימוש במחשב.



כבן למהגר לבנוני בן המעמד הבינוני, היוזמה העסקית הראשונה של סלים היתה מכירת ממתקים לאחיו הבוגרים בסופי שבוע. משם הוא התקדם בצעדי ענק: בגיל 15 הוא כבר החזיק ב-44 מניות בבאנאמקס (הבנק הגדול ביותר במקסיקו באותה תקופה).



העסקה שבישרה את פריצת הדרך של סלים היתה ההשתלטות על טלמקס ב-1990, עם משקיעים נוספים. טלמקס היתה אז חברת טלפון צעירה בבעלות ממשלתית, שהחזיקה במונופול על רשת הטלפון הקווי במקסיקו. לפי הערכות שונות, שוויה היה אז 10-12 מיליארד דולר, אך סלים השתלט עליה ב-1.7 מיליארד דולר בלבד, כ-80 סנט למניה. בסוף אפריל 2004, מניות טלמקס כבר נסחרו ב-34 דולר למניה.



ההשתלטות על טלמקס, שעוררה פליאה עצומה, היא אחת הדוגמאות המובהקות לקשרים הטובים של סלים עם אנשי השלטון - במקרה זה נשיא מקסיקו דאז קרלוס סלינס - שבהם הוא משתמש ללא מוסר כליות.



בראש ובראשונה, נראה כי מה שקידם את סלים במסלולו הוא כישרונו הבלתי-רגיל למספרים. מספרים כי באסיפה שנתית של חברה שבה היו לו אחזקות מיעוט, הוא חישב בעל-פה במדויק את נתוני הדו"ח הכספי השנתי מול הקהל המופתע.



סלים ידוע גם בכישרון הניהול המצוין שלו. בכתבה שפורסמה במגזין של קרדיט סוויס כונה סלים "המלך מידאס של מקסיקו" - אדם שבנה את הונו בזכות חושים מפותחים, עבודה קשה וקשיחות.



אחד ההישגים הגדולים של כישרון הניהול הידוע של סלים היה הפיכתה של טלמקס לאחת מחברות הטלקום הראשונות בעולם שסיפקו ללקוחותיה חיבורי ADSL. העובדים הבכירים בחברה מספרים כי נהג לעבוד 14 שעות ביממה, ולעולם לא היסס לקיים פגישות בארבע לפנות בוקר בתקופות לחוצות, בהן התקיים על סיגרים בלבד. לפני כשמונה שנים עבר ניתוח לב, ומאז העביר את הניהול היומיומי של עסקיו לילדיו.



מעבר למישור העסקי, סלים אינו נוהג להפגין את העושר שלו - רק בשנים האחרונות הוא העביר את משרדיו לאזור יוקרתי במקסיקו. אשתו המנוחה, סומיה, היא האחראית לאוסף האמנות המשפחתי, הכולל יצירות של דגה ומונה, ואוסף עצום של רודן.



לעקוף את גייטס



הפרופיל של סלים מזכיר במובנים מסוימים את זה של וורן באפט. אנליסטים אף השוו את החושים המחודדים של סלים בכל הקשור לזיהוי הון בחברות כושלות, לאלה של המשקיע האמריקאי האגדי.



בתחום הנדבנות, לעומת זאת, סלים מפגר בהרבה אחרי באפט. בעבר, הוא צוטט כמלגלג על הפעילות הפילנתרופית של גייטס ובאפט וכינה אותה "התנהגות נוסח סנטה קלאוס". הוא הצהיר כי בניגוד אליהם, מה שעומד בראש סדר העדיפויות שלו הוא פתרון בעיות ולא נתינת מתנות - אך נראה שהוא מתחיל להתרכך: באחרונה הבטיח סלים לתרום 10 מיליארד דולר במהלך ארבע השנים הבאות לקרן בריאות וחינוך.



מה שבטוח, בשדה העיקרי - הון - העקיפה של סלים את באפט ברורה לכל. נראה כי גם מי שאינו מסתפק בהצצה בדירוג של "פורבס", יחזה בשנים הקרובות במרוץ לצמרת של קרלוס סלים.