סם זל, איש ללא חת, הודה פעם שרכב על אופנועו במהירות של 230 קמ"ש בערבות הפמפאס של דרום אמריקה. אותן תעוזה ונכונות להפר מוסכמות סייעו לו לצבור את אחת מערימות הממון הגדולות בעולם, באמצעות הימור על נכסים בקשיים שאחרים לא העזו לגעת בהם.
המטרה האחרונה שסימן זל לעצמו, עם סיכון חדש לגמרי, היתה חברת טריביון, שעליה עט המשקיע המיליארדר לאחר שקונצרן המדיה המקרטע זכה לעניין פושר בלבד מצד אחרים. וביום שני שעבר הסכימה חברת טריביון לעסקה מורכבת, שבה זל ישקיע רק 315 מיליון דולר וייהפך ליו"ר עם השלמת ההשתלטות בהמשך השנה.
העסקה, שבה רכש זל את טריביון לפי שווי של 8.2 מיליארד דולר, תאפשר לו לרכוש 40% מהחברה, בעוד ששאר המניות יהיו בידי העובדים.
מנכ"ל טריביון, דניס פיצסימונס, יישאר בתפקיד מנכ"ל וחבר דירקטוריון, אמרה טריביון. משפחת צ'נדלר, אשר היתה בעלת המניות הגדולה ביותר לאחר שמכרה את טיימס מירור ב-2000 לטריביון, הסכימה לאשר את העסקה.
בדומה לרכישות אחרות שלו בעבר, זל סומך על כך שרכש נכס במחיר נמוך מערכו האמיתי - ובשפל מחזורי.
"נראה שהאינסטינקטים שלו טובים - הוא קונה בתחתית השוק במקרים רבים, ומוכר בשיא", אמר האנליסט ארתור אודומה ממורנינגסטאר.
זל המזוקן וישיר הדיבור הפגין להט יזמי חסר מורא במשך 65 שנותיו. הוא גדל בשיקאגו ובהיילנד פארק הסמוכה, שם היה אביו סוחר תכשיטים סיטוני אשר שלח את ידו בהצלחה רבה בהשקעות נדל"ן ובשוק המניות. זל צילם את נשף כיתה ח' ומכר את התמונות, ואחר כך קנה מגזיני "פלייבוי" במרכז שיקאגו ומכר אותם לחברי כיתתו בבית הספר היהודי בפרברים, ברווח של 200%.
ההצלחה הראשונה שלו בנדל"ן - הבסיס להון שלו, שהוערך באחרונה על ידי מגזין "פורבס" ב-5 מיליארד דולר - הגיעה כשהיה סטודנט באוניברסיטת מישיגן. לאחר שניהל את הבניין שבו חי בתמורה לשכר דירה, הוא המשיך לנהל נכסים אחרים, ובסופו של דבר הקים עסק לניהול דירות, ואחרי כן מכר אותו.
לאחר שעבד זמן קצר בפירמת עורכי דין בשיקאגו, הוא הצטרף לחברו מהלימודים באן ארבור, רוברט לורי, והשניים החלו לרכוש יחדיו נכסים במצוקה מקבלנים שנפלו בגלל הריבית הגבוהה. הם המשיכו בכך במהלך המיתון של אמצע שנות ה-70, ונחלו הצלחה רבה.
המוניטין של זל כמשקיע חריג גאו, וב-1976 הוא תיאר את נטייתו לאיתור הזדמנויות וניצולן במאמר שכותרתו היתה "הרוקד על הקברים" - כינוי שדבק בו מאותה עת ואילך.
"הוא היה חלוץ במובנים רבים", אמר האנליסט אודומה, המנתח את תחום הנדל"ן. "לא בהכרח כקבלן, אלא כמממן. הוא באמת מבין את שוקי ההון".
זל, בניגוד למקובל באותה תקופה, המשיך לרכוש נכסים רבים גם לאחר משבר הבנקים לחיסכון והלוואה בשנות ה-80. הוא עודד משקיעים מוסדיים להתאגד ולהשקיע בנדל"ן מסחרי בתחילת שנות ה-90, כשתחום זה היה בקרשים.
הוא גם אימץ בחום רב את קרנות הריט (REIT), המשקיעות בנדל"ן, ובכך שיכנע את קהילת המשקיעים לראות בקרנות - שבעבר נחשבו למודל מפוקפק - נכס ראוי להשקעה.
יש המכנים את זל משקיע טורפני, אולם הוא משתמש במונח אחר. "אני אופורטוניסט מקצועי", הוא אמר בראיון לאי-פי ב-20 במארס.
העסקה הגדולה ביותר שלו היה מכירת אקוויטי אופיס, חברת מגדלי המשרדים שבנה במשך שלושה עשורים, ב-23 מיליארד דולר. אולם לדבריו, הוא אינו מדרג את העסקות שלו, או מקדיש זמן רב למה שהיה בעבר.
"האמת היא שמבחינה כלכלית הצלחתי מאוד, אבל צבירת הון אינה מה שמניע אותי", אמר זל. "אני הרבה יותר מונע על ידי הישגים".
זל מתאר את עצמו כ"אופורטוניסט, ולא כמי שמעוניין לקנות חברה המוציאה לאור עיתונים מסיבות אחרות". לדבריו, "אני מעוניין בטריביון בתור השקעה. אינני מעוניין להיות עורך עמודי הדעות או מוציא לאור או משהו כזה".
אהבתו של זל לאופנועים גרמה לו להקים קבוצה הנקראת זל'ס איינג'לס (מלאכיו של זל, על משקל הל'ס איינג'לס, מלאכי הגיהנום), המורכבת בעיקר מאילי הון המיודדים איתו, היוצאים לרכיבות ברחבי העולם עמו. הוא היה גולש סקי נלהב, שחקן סקווש, חובב משחקי מלחמה וחובב ספורט, ואף השקיע בשיקאגו בולס ובווייטסוקס.
כשם שזל אינו עונה לתווית הסטריאוטיפית של משקיע נדל"ן, שכן 75% מאחזקותיו בתחומים אחרים, הוא גם נמנע מתוויות פוליטיות. המרכז הבלתי מפלגתי לפוליטיקה אחראית אמר ביום שני כי זל הוא תורם מזן נדיר, לשתי המפלגות כאחת.
זל תרם 181,500 דולר מאז 1990, מהם 49% לדמוקרטים ו-47% לרפובליקאים, אמר המרכז. כמו כן תרם 2,000 דולר לג'ורג' בוש ב-2004 וסכום דומה לג'ון קרי.
סם זל: אני מעוניין בטריביון בתור השקעה ולא מסיבות אחרות; אינני מעוניין להיות עורך עמודי הדעות"
אי-פי
20.4.2007 / 10:49