בשביל גל דאי ויוגב איפרגן כל יום הוא יום העצמאות. מאז ינואר 2006 עסוקים היזמים הצעירים בהחדרת מוצרים פטריוטיים לחיינו. "לצעירי המדינה יש חסך גדול ובלבול עמוק בקשר לזהותם הישראלית", אומר הרוח החיה ויו"ר ארגון הסטודנטים לשעבר, דאי. "הנתק בינינו לבין עצמנו והאדישות לאחר ולקהילה - סופם אסון. כיו"ר הארגון יצא לי לעסוק הרבה בפעילות ארצית והבנתי שאפשר ללכד את השורות בעזרת הגדרת מטרות טובות וכלכליות שסביבן יכול העם להתאחד - משהו כמו סרטי היד של לאנס ארמסטרונג, שכולם קנו למען מטרה טובה".
בניגוד לסרטי היד של ארמסטרונג, הרי שמאחורי המטרה הטובה של דאי ואיפרגן מסתתר גם כיסם הפרטי. "אני לא רוצה להקים עמותה ולחלק כסף לנזקקים", אומר דאי, "אלא לפתח מוצרים שיעזרו לתחושת ה'ביחד', מבלי להיות פילנתרופ. כשהמטרות טובות, המוצר טוב והמחיר נכון - כולם מרוויחים".
לפני כשנה וחצי אספו היזמים, דאי, סטודנט לתואר שני, ואיפרגן, בעליה של רשת חנויות הבגדים פאניקה, את כל חסכונותיהם, לוו ממשפחה וחברים, עד שבידיהם היה חצי מיליון שקל. כך הוקמה חברת פטריוט שכוללת גם כיום שני עובדים.
הייצור נעשה בסין
המוצר הראשון שהתבשל במוחו הקודח של דאי היה מה שנקרא פעם עץ-ריח, וכיום ריחן, בצורת מגן דוד בצבעי כחול לבן, שעל צדו האחד כתובה הסיסמה "אין לי ארץ אחרת". זוג היזמים האסרטיווי שם פעמיו לסין, מצא בית חרושת שייצר את המוצר והזמין הזמנה ראשונה של 300 אלף חתיכות. "יכולנו להזמין פחות, אבל היינו בטוחים בעצמנו", אומר דאי. "ידענו שאם נשווק נכון לקראת יום העצמאות - הכל יימכר".
הם צדקו. בשלב ראשון העמידו בני נוער בצמתים מרכזיים שמכרו את הריחן למכוניות החולפות, במקביל נכנסו גם לפיצוציות ויצרו קשר עם מפיצים שעובדים עם רשתות השיווק הגדולות. "זה היה מדהים", מעיד דאי. "תוך פחות מחודשיים כל מה שהזמנו הגיע לעמדות המכירה וניתן היה לראות כבר אלפי מכוניות כשעל המראה מתנוסס מגן הדוד שלנו. שמחנו לא רק בגלל הצלחת המוצר, אלא בגלל הערך המוסף: אדם עומד ברמזור ורואה מימינו ומשמאלו מגן דוד, ומרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר".
בקרוב תהיה גם חמסה
נוסף על מכירת המוצר הבודד, נקנו הריחנים גם על ידי הסוכנות היהודית כמתנות שניתנו על ידי שליחיה, ורשת חנויות יודאיקה אמריקאית החלה להפיץ אותם גם בחו"ל. רק באחרונה רכש מפיץ יהודי מפנמה כמה מאות פריטים. "בשנה האחרונה קיבלנו המון מיילים משעשעים", מספר דאי. "חברים סיפרו לנו שפגשו את מגיני הדוד באפריקה, בדרום אמריקה, בשוודיה. לא ברור לנו איך הם הגיעו לשם".
הצלחת המוצר הראשון הובילה להכנת ריחנים נוספים בצורת חמסה ומפת מדינת ישראל, שעדיין לא פרצו לשוק. בימים אלה מפתחת פטריוט כמה מוצרים שיטפלו בסוגיה לאומית כואבת - תאונות הדרכים. בין המוצרים: זמזם שמעיר נהג ישנוני ובדיקת אלכוהול אישית. בנוסף, יצרו השניים קשר עם סטודנטיות מוכשרות לעיצוב משנקר וביקשו הצעות לליין "בגדים פטריוטיים". הם לא ממש רוצים לפרט מה יהיה שם, אך מדגישים כי בניגוד לבגדים הנמכרים בישראל יהיה זה "עיצוב ישראלי אמיתי".
לכל נושא עידוד הלאומיות יש גם פן דתי או פוליטי?
דאי: "לגמרי לא. אנחנו עסק כלכלי פרופר שעוסק בפיתוח פרויקטים בעלי ערך מוסף לאומי. מטרתנו הסופית היא ליצור תנועה שתשקם את מצב הגאווה הלאומית, ותשיב את האהבה של הצעירים למקום שהם חיים בו, ובמקביל את הרצון להיות מעורבים בפוליטיקה ובהנהגה. במצב שלנו חייבים לעשות משהו בעניין הזה, ואם אפשר גם להתפרנס ממנו - מה טוב".