הסיבוב הראשון של הבחירות בצרפת מגיע לקו הגמר תוסס ומרתק. אם לה פן יישאר בצמד המנצח, זו בשורה רעה לצרפת ובשורה טובה בשבילו. אם יקרה ההיפך, הוא ייפלט מהפוליטיקה וצרפת תוכל להביט בלי בושה במראה. העיתונות איננה מתעניינת בלה פן, אולי בטעות. ב-2002 נאלצה לבדוק את התעלמותה מהקיצוני הקשיש, ולהודות שזילזלה בציבור בוחריו. כך או כך, היא מסקרת רק את הבטחותיהם של שלושת המובילים.
לכאורה אין ביניהם הבדלים רבים, פרט לסגנון. סרקוזי נחרץ וגברי, ביירו שומר על חזות רשמית-ממלכתית ורויאל נעימת הסבר מתגלה כאישיות רצינית, בעלת ביטחון עצמי מרשים. עיון מדוקדק בהבטחותיהם מגלה שהחזות משקפת היטב גם את המהות. הקורא הישראלי ימצא בהבדלים האלה השתקפות של ההבטחות המקומיות בעניינים דומים.
רויאל, המצהירה שהיא מעוניינת בהעמקת התפיסה הדמוקרטית של צרפת, היא היחידה שמציעה להעלות את שכר המינימום (ה"סמיק"), ולספק הדרכה מקצועית לתלמידים מתקשים. תכניתה הכלכלית, טוענים מבקריה, מעורפלת, אבל התכנית של ביירו מעורפלת יותר: הוא מציע לפגוע בכיס העשירים בעזרת מיסוי הון ולעודד את התעשיות, אבל לא מפרט. סרקוזי ברור, כמעט שקוף: תומך, אמנם, בעידוד החלשים ליציאה לעבודה אבל בעיקר מדבר על הורדת מסים.
איך הם מבטיחים להילחם באבטלה? רויאל מציעה ליצור 500 אלף מקומות עבודה יזומים (בתמיכת המגזר הפרטי) אבל מבקשת גם להתנות מתן קצבאות לצעירים ביציאתם לעבודה. ביירו פורש תכנית שעיקרה מעין חוזה בין המדינה לבין הצעירים חסרי המקצוע (הכולל הכשרה על חשבון המדינה תמורת התחייבות מצד הצעירים לעבוד). סרקוזי קורא להחזיר את שבוע העבודה הארוך (שקוצר ל-35 שעות), ומציע להחזיר את התעשייה למרכז הבמה הכלכלית ותכנית התערבות פרטנית בקרב המובטלים (בנוסח ויסקונסין).
גם בתחום המאבק באלימות אין הפתעות: רויאל מבטיחה שתקים משטרת פרברים מיוחדת, שתשקיע הרבה בפעילות מונעת, כולל טיפול וחינוך והפניית צעירים מובטלים לעבודה ולהכשרה מקצועית. היא העלתה אפילו רעיון לגייס לצבא צעירים מהפרברים, אבל הצבא מאוד לא מרוצה מהיוזמה. ביירו, שאיש בצרפת לא שוכח לו את הסטירה שחלק לפני חמש שנים לילד מתחצף מהפרברים, מציע עכשיו תכנית שיקום שתמנע מקטינים להידרדר לכלא.
ידו הקשה של סרקוזי מוכרת היטב בפרברים. עכשיו הוא מציע גם לתגבר את חקירות המשטרה שם, ולהקים לתחייה חוק נשכח מ-1945, שיחמיר את הענישה על בני 16-18. יותר עונשים, יותר כליאה - אלה יצמצמו לדבריו את הפשע, שלמעשה, למרות השיטות האלה שבהן נקט כשר פנים, רק התגבר מאז 2002. חילוקי דעות דומים מתגלעים גם לגבי החינוך: רויאל מבטיחה להגדיל את תקציב החינוך ולגייס מורים טובים יותר (כולל חמשת האלפים שפיטרה ממשלת דה וילפן); ביירו, לשעבר שר חינוך, מתעקש כבר שנים שמה שהכי חשוב הוא שכל התלמידים ידעו לקרוא (הוא היחיד שמתייחס לבעייה הזאת, המחריפה בצרפת); וסרקוזי, באופן לא מפתיע, מציע דווקא לצמצם את מספר המורים. הוא רוצה לתגמל את המורים המצטיינים ולהעניש את הבינוניים, וכך לנהוג גם בתלמידים.
ביחס לאיחוד האירופי מיישרים כולם קו עם ביירו, פרט לסרקוזי, כמובן: הוא מציע לטורקיה מקום ביציע של האיחוד, במקום כניסה בדלת הקדמית. לצרפתים יהיה קשה לסרב לרעיון הזה, המהווה תחרות לא מבוטלת למצע הנסתר של לה פן.
צרפת במספרים
44.5 מיליון בעלי זכות בחירה
3.3 מיליון יצביעו לראשונה בחייהם
76.1 אחוז - שיעור ההצבעה ב-2002
80 אחוז - שיעור ההצבעה הצפוי בשל המירוץ הצמוד
רויאל תשפר החינוך בפרברים, סרקוזי יחמיר ענישת הצעירים
אבירמה גולן
22.4.2007 / 9:17