זה היה כבר מעליב. שר האוצר אברהם הירשזון מודיע על השעייתו לשלושה חודשים - והבורסה עולה. גם הנגיד לא מתרגש - ומוריד את הריבית. כאילו כלום לא קרה. כאילו אין קשר בין השר - נושא המשרה הכלכלית הבכירה ביותר במשק - למצב הכלכלה. הבורסה לא נפלה והציבור לא מתרגש, משום שהאוצר משותק תקופה ארוכה - והעסקים התרגלו לעבוד בלעדיו. גם העובדה שהירשזון איננו שר אוצר דומיננטי - עוזרת. לאחר שנה בתפקיד הוא לא השאיר חותם, לא הכניס סדר יום מהפכני ולא קידם רפורמות חשובות. ומשום שאין רפורמות שייתקעו באמצע, המשק גם לא מתרגש מההשעיה.
הירשזון הוא פוליטיקאי מהזן הישן. זה שלא רץ לתקשורת, שלא מעסיק יועצים ועוזרים לרוב. מנאמנות טוטלית לאולמרט, הוא אף איפשר לרה"מ לגנוב לו את ההצגה מספר פעמים.
אבל היתה גם פעם שהירשזון דפק על השולחן. זה קרה באוגוסט 2006 כשאולמרט נבהל ורצה לפתוח את תקציב 2007 יום לפני שהוצג בממשלה. הירשזון הגיע לפגישה בארבע עיניים ואמר לו שאם יאלצו אותו להוסיף כמה מאות מיליונים ל"מטרות חברתיות", הוא ילך. אולמרט נכנע, הכלכלה ניצלה. אבל כעת, מי יוכל לבלום את אולמרט, כאשר הוא ישלוט גם בקופה?
דרושה יד ברזל
רה"מ נמצא במצב קשה עקב חקירות המבקר, המשטרה ודו"ח וינוגרד. אולמרט הוא כמו חיה פצועה שתעשה הכל כדי לשרוד - וזה מסוכן. למשק.
אולמרט הוכיח ששמירה על הקופה לא כל כך מעניינת אותו. הוא מוכן להוציא כמה שדרוש בשביל שקט - ולעזאזל הגירעון. רק לאחרונה נכנע למפוני גוש קטיף והסכים להעביר עוד כמה מאות מיליוני שקלים. הוא נכנע גם למרצים, וייכנע בקרוב גם לסטודנטים.
המצב מסוכן, משום שהמשק עומד בפני שורת הסכמי שכר קריטיים, בכל רחבי הסקטור הציבורי - וצריך יד של ברזל כדי לא לפרוץ את התקציב. את היד הזו אין לאולמרט.
המדיניות שלו תהיה הפוכה בדיוק. סדרה של החלטות פופוליסטיות תחת הכותרת "להיטיב עם העם", שהמשמעות שלהן תהיה לתת, לחלק, לסבסד, לתמוך - וכך להשיג סימפטיה ורצון טוב מהציבור - כי הכל כשר כדי לשרוד בשלטון. רפורמות קשות? שינויים מבניים? הס מלהזכיר. התייעלות בתקציב הביטחון? רפורמות בחינוך? מה פתאום.
רבים מבכים שאולמרט יהיה שר אוצר במשרה חלקית ולכן זה רע למשק. אבל אם מדברים על תקופת ביניים, אז מזל גדול שלאולמרט לא יהיה מספיק זמן, כי ככל שיהיה לו פחות זמן, כך יגרום פחות נזק.