"ב-2006 היו מנכ"לים של תאגידים עסקיים גדולים ש'עשו מכה': עלות שכרם החודשית היתה כ-2 מיליון שקל. מאות אלפי עובדים שעלות שכרם 5,000 שקל בחודש זקוקים ל-33 שנות עבודה - למשל, מגיל 25 עד 58 - כדי להשתכר סכומים שמנהלים אלה מרוויחים בחודש אחד" - כך קובע מרכז אדוה, המרכז נתונים על ההתפתחות הכלכלית והחברתית בישראל.
בדו"ח שהכין המנהל האקדמי של מרכז אדוה, ד"ר שלמה סבירסקי, נאמר כי המשק הישראלי בצמיחה נאה - התמ"ג גדל ב-2006 בשיעור ניכר של 5.1% למרות מלחמת לבנון השנייה, הגירעון התקציבי ל-2006 הוא הנמוך ביותר מאז 2000, דירוג האשראי של ישראל גבוה יחסית, האינפלציה קרובה לאפס, היצוא בעלייה והאבטלה יורדת - אך רק מעטים נהנים ממנה.
"יש ישראלים ש'עושים מכה'", נאמר בדו"ח. "ואולם את ה'מכה' עושה מיעוט - המשפחות בעלות ההון, התאגידים הגדולים, משקיעים זרים ויזמי חברות סטארט-אפ - בעוד שרוב הישראלים, בכלל זה המעמד הבינוני והשכירים, מצויים בצד המפסיד".
על פני נתוני מרכז אדוה, ערך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור אמנם גדל מאז 2003, אלא שהמונח "ציבור" הוא רחב מדי מפני שמדובר בהתעשרות של מעטים: כשני שלישים מהנכסים הפיננסיים הם בבעלות 10% מהאוכלוסייה (העשירון העליון) ומתוכם כמחצית (33% מהנכסים) הם בבעלות 1% מהאוכלוסייה (המאיון העליון).
בעוד שחלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל מ-19% ב-2003 ל-25% מהעוגה ב-2005, חלקם של השכירים ירד מ-51% ל-49%.
שכירים עניים
לטענת מרכז אדוה, גל הצמיחה הנוכחי של המשק לא הביא לבלימת תהליך ההצטמקות של המעמד הבינוני ולהרחבת הגידול בממדי העוני, אף כי ב-2006 לראשונה נעצרה מגמת הגידול בממדיו.
תופעה בולטת, לפי המרכז, היא שהצמיחה אינה מגינה גם על רבים מאלה המשתתפים בה באופן פעיל: תחולת העוני בקרב השכירים עלתה מ-16.9% ב-2003 ל-18% ב-2005. כלומר, אחד מכל חמישה עובדים כמעט מקבל שכר המציב אותו מתחת לקו העוני.
על פי הדו"ח, הצמיחה שהחלה ב-2003 נבלמה בקו הירוק: הישראלים הם אלה שנהנו מפירות הרגיעה הביטחונית שהושגה במחצית השנייה של 2003, בעוד שהפלשתינים לא הרוויחו כמעט דבר: העובדה שרצועת עזה נמצאת למעשה בסגר, ומנותקת מהגדה המערבית, והמצור הכלכלי המוטל על שני האזורים בעקבות ניצחון החמאס בבחירות הביאו להצטמקות הפעילות הכלכלית ברצועה ובגדה. כתוצאה מכך השכר באזורים אלה נשחק, האבטלה גואה והעוני מתפשט.