ביטול המכרזים הוא ביטול ההגינות הממשלתית

המאבק המתפתח סביב המלצות הוועדה הבינמשרדית בראשותו של מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, בנוגע לשינויים בחוק חובת המכרזים, יכול אולי לשמש דוגמה כיצד לפעמים אנו לוקחים נושא בעל חשיבות עליונה, מנהלים ויכוח טעון על אחד המרכיבים בו אך שוכחים את העיקר.



חוק חובת המכרזים נחקק ב-92', ולחתום מעלה היתה הזכות להובילו בעת ששימש יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. הצבנו אז שלוש מטרות מרכזיות לחוק: למנוע התקשרויות חפוזות של משרדי ממשלה עם קבלנים ללא בחינה מעמיקה של הצרכים האמיתיים, לחסוך בעלויות למדינה, וחשוב מכל - להבטיח שהתקשרות של המדינה או של כל גוף הסמוך אל תקציב המדינה לרכישת טובין, מקרקעין או שירותים, תיעשה על בסיס מכרז, באופן המעניק הזדמנות שווה לכל אדם לקבל חלק בעוגת העסקים של המגזר הציבורי.



בהחלטת הממשלה, המאמצת את דו"ח הוועדה הבינמשרדית, נאמר במפורש כי הכוונה היא לבצע תיקונים הן בחקיקה הראשית והן בתקנות.



דו"ח הוועדה עוסק בעיקר במערכת היחסים הפנימית בין משרדי הממשלה, ועל כך, כמובן, מתלהטות הרוחות. הבעייתיות נעוצה בכך שהדו"ח אינו עוסק במערכת היחסים שבין משרדי הממשלה למגזר העסקי. למעשה, הדו"ח עוסק בתכלית המרכזית של החוק - מתן הזדמנות שווה לכל משלם מסים לזכות בחלק מעוגת העסקים של המדינה - ברמת ההצהרה בלבד. הוא לא מאמץ צעדים אופרטיוויים למימוש עיקרון זה.



חוק חובת המכרזים אינו חל רק על רכש ממשלתי. הוא חל על מגזר רחב מאוד של גופים הניזונים מתקציב המדינה או מכספי משלם המסים. הוא חל על המדינה, על תאגידים ממשלתיים ועל מועצות דתיות וקופות חולים - חלק גדול וחשוב של הפעילות העסקית בישראל.



מאז חוקק חוק חובת המכרזים נרשמה התקדמות עצומה בכל הנוגע לביצוע הרכישות של משרדי הממשלה. ואולם, התכלית המרכזית של החוק הושגה רק באופן חלקי. הזמנות העבודה בוצעו באמצעות מכרזים ופטורים אכן ניתנו על פי התקנות, אלא שגופים רבים שעליהם חלה חובת המכרזים מצאו דרך לעקוף את הוראות החוק ולסכל את מטרתו המרכזית על ידי הצבת תנאי סף שרירותיים, בלתי ענייניים ומכשילים.



באוגוסט 2005, 13 שנה לאחר חקיקת החוק, החליטו מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, רענן דינור, והחשב הכללי, ירון זליכה, בעקבות ההכרה בקיפוח חלקם של העסקים הקטנים והבינוניים, להתמודד עם בעיית החסמים. הם הקימו ועדה בינמשרדית לבדיקת הנושא. הוועדה הבינמשרדית תקפה את הנושא לעומק ובחנה בקפידה את כל תנאי הסף המקובלים שחוסמים אפשרות התמודדות שווה. ועדה זו גם הגישה המלצות קונקרטיות הקובעות קריטריונים ברורים למידת ההצדקה והענייניות של כל אחד מהחסמים.



החשב הכללי המשיך במהלך ויישם המלצות ועדה זו בכל הנוגע לרכש ממשלתי באמצעות הוראת החשב הכללי לכלל משרדי הממשלה. כעת יש להרחיב את תחולת הוראות אלה גם על שאר הגופים הציבוריים שחוק חובת המכרזים חל עליהם.



המלצות ועדת אריאב אינן משחררות מחובת המכרז. הן מעניקות סמכות לכל משרד ממשלתי לפטור מחובת מכרז התקשרויות של עד 4 מיליון שקל בכל מקרה שבו דרוש כיום אישור של ועדת הפטור המרכזית, והתקשרות של עד 2.5 מיליון שקל בכל מקרה שבו דרוש כיום אישור החשב הכללי. אלא שאי אפשר לבצע שינוים בחוק או בתקנות מבלי להתייחס לתכלית המרכזית למענה הוא חוקק ומבלי שייבחנו השינויים לאור תכלית זו.



מספר הבקשות לפטורים הוא רב, וכך גם מספר הפטורים המוענקים בפועל. נשאלת השאלה כיצד, לצד הענקת פטורים, מבטיחים שלכל עסק בישראל, כולל עסקים קטנים ובינוניים, תהיה הזדמנות שווה לזכות בחלק מרכש המגזר הציבורי כאשר הרכש לא נעשה על פי מכרז.



הבעיה אינה נעוצה ביחסים בין משרדי הממשלה. הבעיה המרכזית היא בקביעת התנהלות הוגנת מול המגזר העסקי, הבטחת קיומה של תחרות אמיתית ומתן אפשרות לעסקים קטנים ובינוניים לזכות באופן הוגן בחלק מעוגת העסקים של המגזר הציבורי. המלצות הוועדה אינן שלמות, שכן הן לא מספקות תשובה לשאלה כיצד תושג התכלית המרכזית של החוק.



הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר תל אביב