בג"ץ נמנע מלהתערב בהחלטת היועץ המשפטי לא להעמיד לדין שופט

החלטת בג"ץ שפורסמה בשבוע שעבר חשפה כי כחוט השערה היה רחוק שופט בית משפט השלום בעכו ג'מיל נאסר מכתב אישום, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט להעמידו לדין בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כעת מתברר כי רק לאחר שערך שימוע לשופט, החליט מזוז במפתיע לסגור את התיק, בהיעדר ראיות מספיקות. עתירה שהובאה בעניין בפני שופטי בג"ץ - אשר גרוניס, מרים נאור ודוד חשין - נדחתה בשבוע שעבר, משום שבג"ץ אינו נוהג להחליף את שיקול דעת היועץ בשיקול דעתו, בפרט ככל שמדובר בסגירת תיקים בשל חוסר בראיות. עם זאת, ציינו השופטים כי "אילו היה היועץ מגיע למסקנה הפוכה, לפיה יש להעמיד לדין את המשיב 2 (השופט נאסר, א.ב), לא היינו מוצאים מקום להתערב אף בהחלטה זו".



"קיימות שתי עדות אורתודוכסיות"



העתירה הוגשה בידי יוסף נעמאן נאסר, שגם הוא, כמו השופט נאסר, תושב כפר סמיע וחבר העדה הנוצרית-אורתודוכסית בכפר. לעדה היו מקרקעין שנוהלו בידי נציגיה, שהעותר היה אחד מהם. ב-88' הקימה העדה עמותה לניהול ענייניה, אך בעקבות סכסוך בין חברי העדה ב-93', הוקמה לעדה עמותה חדשה - שעו"ד נאסר (אשר לימים התמנה לשופט) היה בא כוחה.



כאשר ביקשה העמותה החדשה להירשם, סירב רשם העמותות לבקשה בטענה שקיים חשש לכפילות בין פעילות העמותה הישנה, שעדיין לא פורקה, לעמותה החדשה. בעקבות ההחלטה שיגר עו"ד נאסר לרשם העמותות מכתב - שצורף לו תצהיר שאימת, של אדם אחר - לפיו קיימות שתי עדות, העדה הרומית-אורתודוכסית והעדה היוונית-אורתודוכסית, ולפיכך אין חשש לכפילות, וניתן לרשום את העמותה החדשה מבלי שהראשונה פורקה.



לטענת העותר, עו"ד נאסר החתים על התצהיר מתוך ידיעה כי האמור בו כוזב, וכי לא קיימות שתי עדות אלא מדובר בשמות נרדפים של אותה עדה. עוד נטען, כי עו"ד נאסר הסתמך על התצהיר הכוזב לצורך בקשת רישום העמותה, בידיעה שהוא כוזב. ב-97' מונה עו"ד נאסר לשופט שלום.



לאחר חקירה החליט היועץ המשפטי ב-2004 להגיש כתב אישום נגד השופט נאסר בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בעקבות עריכת שימוע, החליט ב-2005 היועץ המשפטי - על דעת פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה ופרקליטת מחוז צפון - לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות. היועץ אף התיר לעותר לעיין בחומר החקירה, ובאופן חריג קיים שימוע גם לעותר, אך לא מצא מקום לחזור בו מהחלטתו גם לאחר שהעותר ביקש ממנו לעיין מחדש בהחלטתו. בין השאר, נימק היועץ את החלטתו לסגור את התיק בחלוף הזמן מעת התרחשות האירועים ב-93'.



בג"ץ דחה את העתירה להפוך את החלטת היועץ שלא להעמיד את השופט נאסר לדין. השופט גרוניס נימק את החלטתו בכך שבג"ץ אינו מתערב בהחלטות היועץ המשפטי בעניין העמדה לדין, אלא באופן מצומצם ביותר. לדברי גרוניס, הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בסגירת תיק מחוסר ראיות, החלטה המצויה בגרעין הקשה של סמכות היועמ"ש. "היקפו של מתחם הסבירות בנוגע להחלטות היועץ בעניינים אלה הינו רחב במיוחד, והיקף התערבותו של בית המשפט הינו צר במיוחד בהתאמה", קבע גרוניס.



הוחלט להעביר עותק מפסק הדין לנשיאת בית המשפט העליון ולשר המשפטים.



(בג"צ 11221/05)