כיצד תיפקדו מערכות התחבורה והנמלים במלחמת לבנון השנייה? מנכ"ל נמל חיפה שהה בנופש בחו"ל, הנהלת הנמל סירבה לסייע לנמל אשדוד בלי הסדרי תשלום, בנמל אשדוד עסקו במשא ומתן עם העובדים; ומדינת ישראל - היא היתה רחוקה כדי שלושה ימים ממחסור בדלק לכלי הרכב.
ל-TheMarker הגיעו מסקנות ועדה ציבורית שבחנה את תפקוד מערכות התחבורה והנמלים בימי המלחמה. מתוך עיקרי הדו"ח, שיונח השבוע על שולחן שר התחבורה, עולה תמונה של כאוס מערכתי. הממצאים יועברו בימים הקרובים למשרד מבקר המדינה. במשרד התחבורה מעריכים: אין מנוס מפיטורי הנהלות הנמלים.
בסוף אוגוסט 2006, שבועיים לאחר סיום הלחימה בלבנון, החליט מנכ"ל משרד התחבורה, גדעון סיטרמן, למנות ועדה ציבורית שתבחן את התנהלות גופי התחבורה בישראל במהלכה. לראשות הוועדה מונה עו"ד יהודה טוניק, יו"ר המועצה הארצית של עורכי הדין לשעבר; אברהם נתן, נציב שירות המדינה לשעבר; יורם בליזובסקי, לשעבר מנכ"ל משרד התמ"ת ומנכ"ל התאחדות התעשיינים; וחיים חכם, מנכ"ל תש"ת לשעבר.
הוועדה קיימה 18 ישיבות עבודה פומביות שבהן שמעה בין היתר את עדויותיהם של ראשי משרד התחבורה, פיקוד העורף, מל"ח (מערך משק לשעת חירום), חברת נמלי ישראל, חברות הנמלים (חיפה, אשדוד, אילת ואשקלון), וכן את התאחדות התעשיינים, חברות הביטוח, משרד האוצר ומע"צ. לאחר שערכה כמה ישיבות עבודה פנימיות לגיבוש מסקנותיה, צפויה הוועדה למסור דו"ח מלא בשבוע הקרוב. עיקרי הדו"ח מתפרסמים כאן לראשונה.
מופז לעוזני: חזור לישראל
ביום החמישי לפרוץ הלוחמה בצפון ספגה חיפה את מטח הרקטות הראשון בתחומה. הרקטות ארוכות הטווח נפלו במימי הנמל ובסמוך לרציפיו. אחת הרקטות נחתה במוסך הרכבת שבעיר התחתית והרגה 8 מעובדי רכבת ישראל. בעקבות הפגזת האזור, פונה נמל חיפה מאוניות ונסגר לתנועה. 99% מהיבוא והיצוא של ישראל עוברים דרך נמלי הים, בהם גם יבוא ציוד חיוני, תוספי דלק ותרופות.
הגדול בשעריה האסטרטגיים של המדינה נסגר - והכאוס חגג. התברר כי לא היו תוכניות מגירה לשעת חירום, לא היו נוהלי חירום מוסדרים ולא נקבע גוף מוסמך אחד שבסמכותו לרכז ולנהל את מכלול הפעילות הנמלית-תחבורתית.
באותה העת בילה מנכ"ל חברת נמל חיפה, עמוס עוזני, בחופשה משפחתית בהרי הרוקי שבארצות הברית. הדיווחים על המלחמה שפרצה במולדת הרחוקה לא הפריעו לעוזני בחופשתו, וזה "לא מצא לראוי לשוב מיד ארצה מיוזמתו", כותבת הוועדה. עוזני ניאות לשוב לישראל רק כשבוע לאחר פרוץ המלחמה - ובעקבות התערבותו האישית של שר התחבורה, שאול מופז, אשר דרש ממנו בשיחת טלפון טרנס אטלנטית לחזור. לפני חזרתו של עוזני וגם לאחריה לא כינס יו"ר הנמל, דוד חרמש, ולו פעם אחת את הדירקטוריון כדי לדון במצב החירום בנמל.
מלחמות הנמלים: ציוד תמורת כסף
בחודש המלחמה צנח מספר העגינות בנמל חיפה ב-65% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. אניות זרות נמנעו מלהגיע לישראל מחשש שייפגעו ומכיוון שביטוח סיכוני מלחמה לא הופעל. מרבית האניות שהגיעו לחופי ישראל הופנו לנמל אשדוד, אבל זה היה חסר ציוד וכוח אדם כדי להתמודד עם העלייה בנפח הפעילות ונזקק לסיוע מנמל חיפה.
לוועדה התברר כי העברת ציוד חיוני וניוד כוח אדם מנמל חיפה לנמל אשדוד, כדי לסייע בקליטת האוניות הרבות שהמתינו מחוץ לנמל, נתקלו בקשיים חמורים. זאת, משום שהנהלת נמל חיפה דרשה מנמל אשדוד התחייבויות כספיות בעבור השימוש בציוד, שהרי פעילותו המוגברת עלולה חלילה להוביל לרווחים גבוהים יותר.
הצפון סבל הפגזות, נמל חיפה היה משותק והמשק עתיד לסבול מחסור במוצרים חיוניים - אבל הנהלת נמל חיפה, מתברר, התמקדה באותה העת בדמי השימוש שתקבל מנמל אשדוד בעבור הציוד המנויד. "במקום להעביר את הציוד החיוני", כותבת הוועדה, "ניהלה הנהלת נמל חיפה משא ומתן עם נמל אשדוד תוך גילוי חוסר רגישות והתעלמות מן המצב".
נמל אשדוד: העובדים בעיצומים
ההתנהלות הפנימית בנמל אשדוד היתה אף היא אבסורדית. במהלך המלחמה התגלו בעיות חמורות בתפקוד העובדים בנמל, שבין היתר נקטו עיצומים כאמצעי לחץ לקידום תוספות שכר. אם ציפה אדם מן השורה כי הנהלת הנמל תדחה בשאט נפש את הניסיון לנצל את מצב החירום לצבירת הישגים טקטיים במשא ומתן על תנאי השכר - הרי שנכזב. המנכ"ל, שוקי סגיס, והיו"ר, איריס שטרק, לא רק שלא עשו זאת, אלא אף ניהלו עם העובדים משא ומתן "בלי שההנהלה השכילה להבין כי אין לתת יד למהלך שכזה, באופן חד, נמרץ ופסקני", כלשון עיקרי הדו"ח.
הדלק אוזל - סיטרמן נוטל יוזמה
כשהתגלו הבעיות בתפקוד המערכות החליט סיטרמן על דעת עצמו לתפוס את הסמכות להסרת החסמים שנוצרו בענף. הוא הקים פורום לא רשמי בשיתוף רשות הספנות והנמלים, התעשיינים ואחרים כדי להסדיר את הכשלים שנוצרו ולמלא את החלל שהותירו הנהלות הנמלים. הצורך בהקמת הפורום עלה לנוכח מחסור חמור בתוסף (ככל הנראה MTBE) המשמש להעלאת האוקטן - שבלעדיו אין אפשרות להשתמש בדלק במכוניות. אחת המכליות שהגיעה לחופי ישראל נשאה בבטנה אלפי טונות של התוסף הנדרש, אך נמנעה מלהיכנס לנמל חיפה.
הפורום העריך כי בתוך שלושה ימים יאזל התוסף במלאי של מדינות ישראל. לכן החליט סיטרמן לקחת סיכון ולהכניס את המכלית לנמל חיפה בשעות הלילה. הפריקה בוצעה בשלוש גיחות, בשלושה לילות עוקבים, בשעות 21:00-04:00.
למה לא נסעה הרכבת צפונה?
ביקורת נוספת מותחת הוועדה גם על רכבת ישראל. במהלך ימי המלחמה הופסקה תנועת רכבות הנוסעים מתחנת חוף הכרמל צפונה, ולעתים גם תנועת הרכבות לחיפה עצמה. עוד צומצמה פעילות רכבת המשא מחיפה ואליה - דבר שגרם לשיבושים בהובלת מטענים נדרשים. רכבת ישראל דיווחה לציבור כי עשתה כן בהוראת פיקוד העורף. ואולם כשנדרשה להוכיח זאת בפני הוועדה - לא מצאה לכך את כל הסימוכין הכתובים.
בכל מקרה, הוועדה קבעה: "לא נעשה די על ידי הנהלת הרכבת כדי לבצע תיאום מושכל עם פיקוד העורף במטרה לקבוע תנאים שיאפשרו הפעלה מקסימלית של רכבות המשא. המצב לא נבחן לפי שינוי הנסיבות וצורכי המשק".
ההימנעות ממצב חירום - שגיאה
הביקורת שמותחים חברי הוועדה על הנהלות הנמלים והרכבת היא חלק מביקורת כללית יותר, המופנית כלפי הממשלה, על שנמנעה מהכרזת מצב חירום במשק. להימנעות מהכרזה זו, מציינת הוועדה, היו השלכות משמעותיות על תפקודן הלקוי של המערכות. כפועל יוצא לא התאפשרו הפעלת מלוא הסמכויות הדרושות למתן שירותים חיוניים למשק ומילוי כל הצרכים התחבורתיים-נמליים.
עוד מציינת הוועדה כי מל"ח ופיקוד העורף הטילו את האחריות לכשלים על הגופים האזרחיים, אבל נמנעו מלהעניק להם סמכויות פעולה ולעתים היו סתירות בהנחיותיהם. כשלים נוספים שעליהם הצביעה הוועדה ברמת משרדי הממשלה: חוסר בתשתיות תחבורתיות בנמלים, היעדר מסופים עורפיים מספקים, מחסור במסופי חומרים מסוכנים, חוסר במקומות אחסון לתזקיקים ולדלק באזור הדרום, והיעדר תוכניות חירום למקרה שבו יפעל בישראל נמל אחד בלבד.
נמל חיפה: המנכ"ל עוזני החליט לחזור לאחר יומיים
מהנהלת חברת נמל חיפה נמסר בתגובה: "אין שחר לטענה כי רק לאחר פניית השר מופז חזר עמוס עוזני לישראל. כאשר המלחמה פרצה שהה עוזני בחופשה משפחתית בהרי הרוקי, ולאחר יומיים החליט כי עליו לחזור לישראל. בשלב זה כבר התארגן להשגת טיסה לוונקובר ומשם חזרה לארץ.
"אין ממש בטענה כי הנהלת נמל חיפה סירבה להעביר ציוד לנמל אשדוד. לא ברור מדוע מנכ"ל משרד התחבורה, גדעון סיטרמן, בחר בעת המלחמה לפנות בבקשה להעברת ציוד דווקא ליו"ר ועד העובדים ולא להנהלת הנמל, על כך לא לנו התשובות. עם זאת, ראוי לציין כי הנהלת נמל אשדוד פנתה רק לקראת סוף המלחמה בבקשה לסיוע - ואף נענתה על ידינו.
"נמל חיפה עובד במלוא היכולת, ואם יש למשרד התחבורה טענה כלשהי ראוי היה שיפנה אותה כלפי עצמו וכלפי הממשלה, אשר בלמה את פיתוח נמל חיפה במשך עשר שנים לפחות.
"באשר לכל שאר הטענות נוכל להגיב רק לאחר שנקרא את המסקנות".
מהנהלת חברת נמל אשדוד נמסר: "הדו"ח עדיין לא הוצג בפני הנהלת חברת נמל אשדוד ולפיכך אין החברה יכולה להתייחס לדו"ח לגופו. עם זאת, תפקוד חברת נמל אשדוד, ההנהלה והעובדים, במהלך תקופת המלחמה, צוינו לחיוב ולשבח על התגיסותם המלאה. נמל אשדוד היה הנמל היחיד שתיפקד במשך רוב ימי המלחמה, ולפיכך כל העומס של הסחר הימי של כל מדינת ישראל התרכז בנמל אשדוד.
"המשא ומתן עם מנהלי העבודה החל לפני תקופת המלחמה והסתיים במהלך תקופה זו, במסגרת מהלך העסקים הרגיל והניהול השוטף של הנמל. בהתייחס לטענה כי על הנהלות הנמלים להגיש את התפטרותן - הרי שהיא תמוהה ובלתי מובנת".
מרכבת ישראל נמסר בתגובה: "הרכבת פעלה בתקופת המלחמה לפי הוראות פיקוד העורף שקבעו כי לא תהיה תנועת רכבות בצפון, ובתיאום עם משרד התחבורה. לגבי רכבות משא, הוראות פיקוד העורף קבעו כי אין להוביל כל חומרים מסוכנים באזור הצפון, ולאחר מכן הנחו לצמצם את ההובלה לשעות הלילה".
דו"ח חמור על תפקוד מערכות התחבורה והנמלים במלחמת לבנון השנייה: הרקטות נחתו ומנכ"ל נמל חיפה נפש בהרי הרוקי
אבי בר-אלי
29.4.2007 / 8:51