ערן פיין: "אני בטוח שלא רק אנשים טכנולוגיים יכולים ליצור חברות"

ערן פיין, בן 39, הוא סטארט-אפיסט עם מסלול תזזיתי ולא כל כך שיגרתי בהיי-טק הישראלי.



מילד שמקרין סרטי קולנוע בבית קולנוע באשקלון, הפך להיות במאי פרסומות, משם עבר להיות יזם היי-טק ואינטרנט, ספג קצת מקשיי התפוצצות הבועה, עבר להיות העורך של תוכניתו של יאיר ניצני ("אחורי החדשות") ושל תוכנית הסאטירה "הרצועה" בערוץ ביפ וחזר שוב לעולם ההיי-טק.



החברה של פיין קרויה אורי (Oree) והיא מפתחת טכנולוגיה שמסייעת להפחית את עלויות הייצור של תאורה אחורית למסכים מבוססת LED דיודה פולטת אור. הדיודה היא רכיב סיליקון שזרם חשמלי גורם לו לפלוט אור.



הטכנולוגיה של אורי מאפשרת שיפור בהעברת הזרם בין מקור האור למסך. התוצאה הסופית היא מוליך אור מתקדם ומשופר. בניגוד ללא מעט פיתוחים אחרים בתחומי IT מסורתיים, פיין בחר להתרכז בתחום שקצת הוזנח בשנים האחרונות: עלויות יצור של תאורה אחורית במסכי LCD.



המטרה: הוזלת המסכים



תאורה אחורית משמשת כיום מסכי LCD במוניטורים של מחשבים (נייחים וניידים), טלוויזיות ומכשירי סלולר. באלה עושים שימוש בשתי שיטות להארת מסכים - פלורסנטים ודיודות. השימוש בפלורסנטים הוא זול יותר לעומת שימוש בדיודה, אבל זה האחרון איכותי יותר, וצריכת האנרגיה שלו יעילה יותר.



כיום רוב מסכי מכשירי הסלולר בעולם עושים שימוש בדיודה פולטת אור, אך רק פחות מחצית האחוז ממסכי הטלוויזיה והמחשבים עושים בזה שימוש, בעיקר בשל העובדה שפשוט זול יותר לייצר מסך עם תאורה אחורית מבוססת פלורסנט. הבעיה שחברת אורי מנסה לפתור היא בעיית תמחור.



אם עד עכשיו יצרניות המסכים שילבו דיודה פולטת אור בתאורה אחורית במסכי LCD יוקרתיים, כעת הפיתוח של אורי יאפשר להם ליישם זאת גם במסכים עממיים יותר. פיין מסביר כי רכיב התאורה האחורית במסכי LCD, הוא הרכיב היקר ביותר במסך, ולפיכך גם זה שאחראי ל-30% עד 70% מעלות המסכים. כך מתאפשר לאורי להציע ליצרניות המסכים להוזיל אותם.



יתרון אחר בשימוש בתאורה אחורית מבוססת דיודה פולטת אור הוא באיכות התמונה המתקבלת. נורות פלורוסנט נוטות לזייף צבעים אדומים לעומת נורות מבוססות דיודה פולטת אור שמייצרות את כל ספקטרום הצבעים. בנוסף, מסכים מבוססי פלורוסנסט מכילים חומר כספית, שכיום לא מעט יצרניות שוחרות איכות סביבה מבקשות להימנע מהשימוש בו. הפיתוח הטכנולוגי של אורי עושה שימוש במארז אופטי ובשליטה בכיווניות וזרימת האור. התוצאה: אריזה אופטית שמאפשרת הליכה יעילה של האור מהמקור ועד למסך.



הכל החל אצל רופא השיניים



איך בכלל עלה פיין על הרעיון הטכנולוגי? מסתבר שלרופא השיניים שלו היה חלק נכבד בכך. "עשיתי ניתוח בשן בינה אצל רופא השיניים שלי שארך שלוש שעות. הוא כל הזמן הזיז את המנורה וחשבתי לעצמי שהיה הרבה יותר טוב אם הכפפות שלו היו מסוגלות להוציא אור. לשמש מוליך אור אלסטי", נזכר פיין.



הוא החל לקרוא על הנושא, רשם פטנט והקים חברה (בדומה ללא מעט סטארט-אפיסטים, באמצעות רישום בדלוואר, ארה"ב). "חיפשתי רופאים שיתעניינו ברעיון הטכנולוגי שפיתחנו. אני ושותפי נועם מאיר הבנו שזה פותר בעיה בתחום המסכים. בדיוק גמרתי לנהל את חברת מוביילספיר. החלטתי שאני מבשל את הסטארט-אפ כי מדובר בטכנולוגיה פורצת גבולות".



מוביילספיר היא הפרק הקודם של פיין בהיבט היזמי, אך למרות ההבטחות הגדולות ו-7.5 מיליון שהושקעו בחברה - היא נסגרה. החברה עסקה בפיתוח מערכות להעברת תוכן מודפס לסביבות רשת, סלולר ווידיאו, ואף הצליחה בספרד ובסינגפור, אך לא השכילה להתרומם וגוועה.



"בדיעבד היינו צריכים להתמקד בשוק יעד אחד - אירופה בתחילה, ואז לעבוד לאחר. החווייה עם מוביילספיר הפכה אותי ליזם מנוסה ולימדה אותי שצריך להגיב במהירות לשינויים".



מלבד עולם היזמות, לפיין יש אהבה נוספת: עולם הטלוויזיה והקולנוע. אולי אין זה מפליא שבסופו של דבר הוא מפתח טכנולוגיה חדשה לעולם המסכים. לסבו של פיין היה בית קולנוע באשקלון. פיין נהג לשבת בחדר ההקרנה ומסייע להקרין סרטים. בהמשך למד קולנוע בבית ספר בן צבי. לאחר לימודיו פנה לביים פרסומות. הוא ביים עשרות, זכה בפסטיבל ניו יורק לסרט שביים עבור המשרד לאיכות הסביבה, ביים סרט עבור הלנה רובינשטיין שהוקרן בכל העולם והיה פעיל מאוד בתחום.



הצעד הראשון של פיין בעולם היזמות הטכנולוגית החל בחברת Let Me Know. זו היתה תקופת טרום הבועה (96'), האינטרנט המסחרי רק החל להתפתח. Let Me Know פיתחה מערכת התראות. כיום מדובר בשירות סטנדרטי שכל אתר מציע, אבל אז זו היתה מיני מהפכה.



לא בדרך המלך



"כשראינו שהחברה לא התרוממה שיווקית מכרנו אותה לקבוצת פורמולה", נזכר פיין. בסופו של דבר החברה לא זכתה להצלחה גם בתוך קבוצת פורומולה. פיין המשיך לשמש יזם בית של קרן ההון סיכון BRM קפיטל ולאחר מכן במוביילספיר, שבסופו של דבר נסגרה לאחר התפוצצות הבועה.



במקום לפנות לחברת סטארט-אפ הבאה קיבל טלפון מיאיר ניצני, אותו הכיר מימיו כבמאי פרסומות. "הוא סיפר לי שהוא רוצה להרים תוכנית סאטירה. התוכנית נמכרה בסופו של דבר לערוץ 10 שאהב את הקונספט". פיין סייע לניצני להרים את התוכנית. 13 התוכניות הראשונות נערכו על ידי שי אביבי, לאחר מכן שימש פיין עורך של 40 תוכניות, עד החליף אותו ארז אבירם.



"רציתי ללכת הביתה ולנוח, אבל אז יצר איתי קשר אוהד אשכנזי שרצה לעשות תוכנית סאטירה עם טל ברמן. יצרנו את תוכנית הרצועה בערוץ ביפ. הזמנתי לתוכנית את עוזי וייל שיכתוב, ואת אורי גוטליב, גידי גוב, ליאור אשכנזי, נתי קלוגר ויובל סמו שישחקו. זו היתה תוכנית סאטירה מהמופרעות שנעשו".



על כך שאינו הסטארט אפיסט הקלאסי, בוגר ממר"ם והטכניון, הוא אומר: "אני בטוח שלא רק אנשים טכנולוגיים יכולים ליצור חברות, אבל ללא הבנה טכנולוגית בוודאי לא ניתן לייצר חברות. לדעתי היזמים היותר מוצלחים הם אלה שמשלבים יצירתיות וטכנולוגיה. משהו שהוא תערובת ייחודית".



בשלב זה כל מעייניו של פיין מוקדשים לחברת אורי. "תקופת הטלוויזיה היתה תקופה נפלאה וביום מן הימים אעשה משהו בתחום", הוא אומר. לאחר שהחל לבשל את הפיתוח של אורי, יצר קשר עם כמה משקיעים פרטיים, שהבולט שבהם הוא תומר קריב, מנהל שותף בקרן פונטיפקס, וגייס 200 אלף דולר. בהמשך יצר קשר עם קרן ההון סיכון ג'נסיס פרטנרס שהאמינה מאוד בחברה. עד כדי כך שאיתי כהן, מנהל השקעות בג'נסיס החליט להצטרף לחברה כסמנכ"ל פיתוח עסקי. בימים אלה סיימה החברה לגייס שבעה מיליון דולר בהובלת ג'נסיס פרטנרס, כשמצטרפת אליה לגיוס קרן הבלגית הציבורית GIMV (אחת המשקיעות בג'נסיס פרטנרס). כספי הגיוס הנוכחי יסייעו להשלים את עבודת הפיתוח. ברבעון הבא צפויה החברה לסיים השלמת אבטיפוס ראשון שצפוי להפוך למוצר מסחרי ברבעון הרביעי של שנת 2008.