"רק בישראל כשהמטבע מתחזק, זה נתפס כמשבר"

"בכל העולם אנשים שמחים כשהמטבע שלהם מתחזק, אבל רק בישראל זה נתפס כמשבר. פשוט לא יאומן" - כך אומר סרחאן סביק - האנליסט המסקר את ישראל בבנק ההשקעות מורגן סטנלי, בראיון בלעדי שהעניק ל-TheMarker. "ישראל עברה שינויים אדירים בשלוש השנים האחרונות: הגירעון התקציבי ירד ומאזן התשלומים השתפר, הריבית ירדה, האינפלציה נעלמה ופוטנציאל ההשתכרות גבוה. ישראל מפגינה צמיחה גבוהה, פריון עבודה הולך וגדל, החוב הולך ויורד ומאזן הסחר נראה מצוין. ישראל נהפכה ממדינה הלווה כסף מהעולם למדינה שמלווה כסף למדינות אחרות. זו מדינה שטוב לחיות בה, והדברים הללו הם המרשם הטוב ביותר למטבע מקומי חזק, ובכל פעם אני נדהם כשאנשים מופתעים מהתחזקות השקל. במודלים שלנו, אנו כותבים שערכו של הדולר הוא 3.8 שקלים".

בשוק ההון לא קשה למצוא אנשים שיגידו: "אמרתי לכם", אך סביק כותב כבר זמן רב אודות הערכתו הגבוהה לשקל, הנובעת מהנתונים המצוינים שמציגה ישראל ("דברים המשויכים בדרך כלל לתקופת כהונתו של בנימין נתניהו כשר האוצר"). כבר באוגוסט 2006 פירסם סביק סקירה שכותרתה "השקל המדהים" ובה כתב כי "השקל עדיין מתומחר בדיסקאונט של 12.5% מול הדולר". באותה תקופה נסחר הדולר ברמה של 4.40 שקלים, ופירוש הדבר כי סביק העריך כבר אז כי שער הדולר אמור להיות פחות מ-4 שקלים.

סביק מסקר את אזור המזרח התיכון מטעם מורגן סטנלי כבר עשר שנים. חוץ מישראל הוא מסקר גם את טורקיה, מצרים, צפון אפריקה ומדינות המפרץ. סביק מתעורר מדי יום ב-5 בבוקר במטרה לעבור על העיתונים היומיים ("בערך 30-35 עיתונים מהמדינות הללו"). מעבר לכך הוא קורא ספרים רבים שמרביתם רלוונטיים לתחום העבודה ("מי שלא מבין את הפוליטיקה של ישראל לא יכול לסקר אותה"). יותר ממחצית מהזמן הוא מצוי בנסיעות ומקפיד לבקר בישראל 4-5 פעמים בשנה במטרה להיפגש עם כלכלנים ועם נציגי בנק ישראל ומשרד האוצר.

"רואים את השיפור בישראל, ולא רק במספרים", הוא אומר. "ב-2001 ביקרתי בישראל והייתי האורח הכמעט יחיד במלון. נכון להיום, המקום מלא. אלה דברים שלא תמיד רואים מהמספרים". הראיון עם סביק נערך לרגל כנס החוג לכלכלה של המסלול האקדמי של המכללה למנהל, לזכרו של מייסד החוג, פרופ' חיים ברקאי.

"הדולריזציה אינה המצאה של ישראל. בטורקיה היתה הצמדה לדולר או ליורו בשיעור של 55% מהאחזקות הכספיות של התושבים, אבל הטורקים הורידו את האחזקות הללו ל-25% תוך כמה שנים. זו תעלומה בעיני מדוע זה לא קורה גם בישראל", אומר סביק. "בישראל יש תמיד ציפייה שהדולר יתחזק (סקר החברות שערך בנק ישראל השבוע העלה כי 430 מנהלי חברות סבורים שהדולר יתחזק, ט.ל), אבל אם זו הציפייה, מדוע מרבית החסכונות הם דווקא בשקלים? מה ההיגיון להחזיק בשקלים אך לשלם בהצמדה לדולרים? הרי ישראל היא אומה עם יזמים רבים, ואפילו הם לא רואים את הסתירה.

"נכון שלפני 20 שנה ראינו אינפלציה שנתית אדירה. האינפלציה נעלמה, אבל מחירים רבים עדיין צמודים לדולר. לישראל יש כלכלה חזקה עם אינפלציה נמוכה ולוקח יותר מדי זמן להתרגל למציאות הזאת", אומר סביק.

"האינפלציה בישראל ירדה ב-2006 ב-0.1%? שטויות. זה נתון טכני בלבד שנגרם רק כתוצאה מההיצמדות לדולר. שכרם של נותני שירות כמו עורכי דין ורואי חשבון, מחירי מזון בגני אירועים והמחירים של דירות יד שנייה ננקבים בדולרים ולא ברור מדוע", אומר סביק ומצטרף בכך לדבריו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לפני כשבוע.

סביק סבור כי בנק ישראל לא צריך להוריד את הריבית, שכן בישראל אין אינפלציה אמיתית. ריבית היא עדיין כרית ביטחון נגד זעזועים, ואם יקרה משבר, זה יוביל לתנודתיות גבוהה בישראל ואז הבנק יצטרך להעלות את הריבית. "התהליך הזה מיותר", הוא אומר. סביק מתנגד גם לכך שבנק ישראל ירכוש דולרים במטרה לווסת את שער החליפין. "מטרת בנק ישראל היא לפקח על האינפלציה, ולכן אין סיבה להתערב בשער החליפין".

"בשל העלייה בתחילת שנות ה-90, יש בישראל הרבה מהנדסים ודוקטורים יחסית לאוכלוסייה. גם אם חלקם לא עובדים במקצוע, זו עדיין עדות לאיכותה של האוכלוסייה. אבל איכות אנושית גבוהה אינה ערובה לעתיד, ולכן רק השקעה גבוהה בחינוך תוכל לשמר את האיכות הזו", אומר סביק. "האיכות קובעת, ואין סיבה שישראל לא תמשיך במתווה הנוכחי של צמיחה. אחרי הכל, תקציב המחקר והפיתוח של ישראל הוא מהגבוהים בעולם".

על אף שסביק מציין את תקציב הביטחון כגורם שמעיק על ישראל, הוא מציין בכל זאת יתרון ניכר בצבא, בדמות מרכזי המצוינות הקיימים בו. "יזמים רבים החלו את דרכם במרכזי ההיי-טק של הצבא, וכאן לפחות רואים השפעה חיובית. מצב של שלום אמנם יבטל את הצורך במחקר כה אינטנסיווי, אך מרכז רווח שכזה יכול לפעול באופן פרטי", הוא אומר.

סביק אינו מפתיע כשהוא מדבר על שני הנושאים העיקריים המכבידים על הצמיחה: "הגורם הראשון הוא שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה והשני הוא הנושא הביטחוני", הוא אומר. "שיעור המשתתפים בכוח העבודה מגיע ל-70%-75% במדינות ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי הכולל 30 מדינות בעולם), לעומת כ-55% בישראל, כך שמדובר בפער גדול. באירלנד שרר מצב דומה, אבל האירים הגדילו את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה (במקרה האירי דובר על השתתפות נמוכה של נשים בכוח העבודה) והם קוצרים את הפירות בדמות צמיחה מהירה".

סביק מדבר גם על הציבור שאינו עובד בשל שיקולי דת, אך אומר כי מדובר בהעדפות המבוססות על דת ותרבות שאותן קשה לשנות. "לעומת זאת, המדינה בהחלט מסוגלת ליצור תמריצים להגדלת ההשתתפות בכוח העבודה", הוא אומר.

הנושא השני הוא המצב הביטחוני ובמיוחד בזירה הפלשתינית. "תקציב הביטחון של ישראל מהווה כ-17% מהתקציב הכללי - גבוה מאוד לעומת הממוצע העולמי שהוא כ-3%", אומר סביק. "כולם מתלהבים מאוד מצמיחה של 5%, אבל קיומו של תהליך שלום מול הפלשתינאים יכול היה להביא לצמיחה שנתית של 7%-8% ללא אינפלציה. הצמיחה הזו תונע לא רק על ידי הסטת תקציבים מתחום הביטחון, אלא גם על ידי שיתוף פעולה אפשרי עם השכנים. עם זאת, לפי שעה מניחים במורגן סטנלי מצב של סטטוס קוו. "זהו בונוס נאה אם הוא יתגשם, אך לפי שעה אנו לא מניחים שהפתרון נמצא מעבר לפינה", הוא אומר.

השפעה נוספת תגיע מקיצור השירות הצבאי, שאינו מקנה לדבריו כישורי עבודה, לצד פריחה בתחום התיירות. "לארץ הקודש יש פוטנציאל תיירותי אדיר עבור דתות רבות בעולם, אבל בשל המצב הביטחוני האופציה הזו חסומה עבור תיירים רבים", אומר סביק.

ומה עם האיום האיראני? סביק דווקא לא נשמע מודאג. "אם איראן תחל בפרובוקציה צבאית, מחירי הנפט יעלו ואיראן עצמה היא שתסבול מכך יותר מכולם. אני לא רואה מלחמה גרעינית באזור".

"במהלך חמש השנים האחרונות רואים מתווה ברור של היחלשות הדולר מול היורו. הסיבה לכך היא גירעון הסחר הגדול של ארה"ב (150 מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2007) והגירעון האדיר בתקציב הפדרלי (260 מיליארד דולר במחצית הראשונה של שנת הכספים 2007). התמונה בארה"ב בדיוק הפוכה מזו של ישראל שדווקא מגדילה את היצוא ומקטינה את הגירעון בתקציב", אומר סביק. "בשנה האחרונה עברה ארה"ב להציג צמיחה אטית יותר, לעומת האצה בצמיחה באירופה. ההשלכות של הדבר הן שהריבית בארה"ב צפויה לרדת, בעוד שהריבית באירופה במגמת עלייה. בשנה הבאה נראה תיקון לשער הדולר שיעלה לאחר שמצבה של ארה"ב ישתפר".