לחץץץץץץץץץ

"או.קי! או.קי! או.קי! או.קי! או.קי! תהיו מוכנים! ברגע שהוא מגיע ל-49
אנחנו קונים!" שעת צהריים, רמת גן, אזור הבורסה. שי אזולאי, בן 29, איש שב"כ
בעברו וזה שלוש שנים מנהל חדר העסקאות של תכלית תעודות סל, עוקב באמצעות צגי
המחשב אחר שערי המטבעות הזרים והמדדים. גביני עיניו מכווצים בריכוז.



אזולאי מוביל מהלך לרכישת ארבעה מיליון יורו לאחד מלקוחותיו, כחלק מעיסקה שעמלו
להשיג זמן רב. צלצול הטלפון גובר על צפצופי המוניטורים: "אם זה לא דחוף עכשיו, אני לא
מקבל את השיחה", אזולאי צועק לשפופרת וקם לסגור את הדלת כדי למנוע הפרעות מבחוץ.



אני מתכווץ בכיסאי מחשש להפריע ומתבונן במי-יודע-כמה כוסות הקפה שהספיק ללגום,
ואשר מאז הבוקר הלכו ונערמו על השולחן למגדל. אבל עכשיו לאזולאי אין זמן לשתות.
למעשה, לא בטוח שהוא בכלל נושם.



"משהו פה ממש מעצבן אותי", הוא צורח על הצוות בעודו מביט בצגים, "אני רואה שעסקאות של
אחרים מבוצעות, אבל אתם עובדים פה לאט. אני רוצה כבר להעביר את העיסקה! עכשיו היורו שוב
עולה", הוא קורא בייאוש. אזולאי פונה לאחד העובדים. "אם אני אצטרך לעקוב אחרי מה שהיורו
עושה אז אתה לא תהיה פה", הוא מאיים עליו.



ואז זה קורה: נוצרת אפשרות קנייה בשער המתאים, אזולאי מאשר בצעקה ("נו כבר"),
אחד העובדים לוחץ על כפתור במקלדת - והעיסקה סגורה. מחיאות כפיים ואנחות רווחה
נשמעות בחדר. אזולאי עובר בין אנשי הצוות וטופח לכל אחד מהם על הגב בכוונה יתרה.
"עבודה יפה, חברים. קצת אטית אבל כל הכבוד".



אחר כך הוא מעדכן בטלפון את הלקוח, מוסר לו שהשיגו למענו שער טוב משציפה ומקבל
תשבוחות. רק אז אזולאי מרשה לעצמו לחמוק לסיגריה, ולא שוכח לבקש מאחד העובדים
הוותיקים למלא את מקומו בהיעדרו.



המבצע המתיש מעלה שאלה מתבקשת: איזו מבין הקריירות של אזולאי מלחיצה יותר -
הקודמת, בשב"כ, או זו הנוכחית. כששואלים אותו אזולאי מחייך: "ברור שזו. אני לא
זוכר שאז שתיתי כל כך הרבה כוסות קפה". אז למה הוא עושה את זה לעצמו? "למה?" הוא
מתפלא קצת, "בחייך, לחץ זה הדבר הכי כיפי שיש בעולם".



לחץ זה דבר כיפי? לכאורה הקביעה הזאת מנוגדת להיגיון הבריא. לחץ זה הרי להגיד
"קשה לי", זה הדבר הזה שגורם לנו להזיע, זה משהו שנמדד בקצב לב. לחץ נקשר לעולם
צרכני, חומרני, לתרבות שההצלחה נמדדת בה על פי הישגים מקצועיים וסכום הכסף שנכנס
בכל חודש לחשבון הבנק.



כל מי שהמלה "גלובליזציה" מעלה לו את לחץ הדם יוכל להסביר בלי לחשוב פעמיים שלחץ
מוגבר הוא התוצר שלה. הגלובליזציה הפכה את הסביבה העסקית לתחרותית יותר, כזו המחייבת
מאמץ נוסף, כמעט על אנושי, כדי לשרוד ולהצליח. האינטרנט והמכשיר הסלולרי, מועילים ככל
שהם, משתפים פעולה ומאפשרים למתוח את שעות העבודה אל שעות הפנאי ואל הבית, שבעבר
היה מפלט מלחצי היומיום.



נכון שכל אחד עונה בדרכו על השאלה "האם קשה לי?" יש מי שנלחץ מהצורך להחליט
באיזה צבע תהיה החולצה שילבש היום, ויש מי שמנהל בשלוות נפש אופרציה מורכבת. אבל
אנחנו מדברים כאן על לחץ פסיכולוגי מהסוג שנוצר בתנאי חוסר שליטה, אי ודאות או
לוחות זמנים שקשה לעמוד בהם, ואלו פחות נדירים בעידן הזה. בייחוד בכמה ענפים שבהם
הלחץ מובנה. היי טק למשל.



"בעולם ההיי טק", אומר אריה סקופ, שכיהן כיו"ר ומנכ"ל מיקרוסופט ישראל, "עוסקים
בפרויקטים מורכבים, וקשה מאוד לעשות הערכה נכונה ללוח הזמנים. לכן כמעט אף מוצר
תוכנה לא יוצא בזמן, והדבר יוצר לחץ". ועד כדי כך זה מובנה, הוא אומר, שגם אצל
האמריקאים, "העם הכי מתוכנן בעולם", יש לחץ בסוף כל פרויקט.



אז איך, לעזאזל, מגיעים מכל זה ל"כיף"? ורבים מאיתנו אכן מגיעים, גם אם מגדירים
זאת אחרת. גם בלי "להסיר את האחריות" מכתפי העידן הנוכחי, אפשר לקבוע שרבים
נמשכים ללחץ. לרבים הלחץ - חלק ממציאות יומיומית - הוא גורם מספק ומאתגר. תשאלו
את אריה סקופ עצמו.



סקופ, שכתב ספר על חוויותיו כמנהל (בימים אלו הוא מנסה להלחיץ מעט את העורכת כדי
לזרז את הוצאתו לאור), מעיד על עצמו שהוא נמנה עם אלו שיתחילו לבצע משימה רק מרגע
שייכנסו למצוקת זמן. "הנה, היום אני צריך להכין הרצאה למחר בנושא חדש, אבל עדיין לא
הכנתי אותה. אני משוכנע שאעמוד בכך כי מימי לא פיספסתי דד-ליין. אני פשוט יודע שאני
טוב בלחץ".



כדי להבין את התופעה יצאתי לבלות יום "סטנדרטי" במחיצתם של חמישה אנשים שהיומיום
שלהם מורכב מהמון לחץ: סיון מרציאנו, תקציבאית במשרד הפרסום מקאן דיגיטל; שחף שבתאי,
השף במסעדה מינה טומיי ויזם קולינרי; עו"ד ניצה פוזנר, שותפה במשרד צדוק ושות';
ד"ר פיני הלפרין, מנהל חדר המיון בבית החולים איכילוב, ושי אזולאי.



לאחר שהתאוששתי מהחוויה בדקתי עם מנהלים ומאמנים, רופאים ומומחים לבריאות הנפש
(כן, עד לשם הגענו) מה גורם לאנשים שפויים לעמת את בריאותם הנפשית והפיסית עם
צורכי הקריירה, ועוד ליהנות מזה. היעד הסופי היה לנסות ולשרטט את דמות העובד/מנהל
שפורח דווקא במצבים כאלו. לגלות איזה אופי דרוש לכך, ואולי גם לספר לכם משהו על
עצמכם.



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון מאי של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250