ישנם מיתוסים שמלווים את העובדים במגזרים השונים. עובדי ההיי-טק, למשל, נתפשים כצעירים חובבי סיכון שיברחו ממקום עבודתם בלי הנד עפעף אם רק תציע להם החברה ממול משכורת גבוהה יותר; עובדי הבנקים נתפשים כחובבי "שמונה עד ארבע" - ושרק לא ייגעו להם במתנות לחגים; ועובדי הייצור נתפשים כ"ראש קטן", שהארגון לא ממש מעניין אותם, אלא הרצון לסיים את העבודה וללכת הביתה. מיתוס נוסף מצביע על כך שכל העובדים בישראל מעוניינים בפעילויות רווחה והעשרה, ואם החברה לא תשקיע בתחום הם יילכו לחפש להם מקום עבודה אחר.
סקר שעורכת זו השנה השלישית חברת המידע העסקי BDI במיוחד למגזין TheMarker מנפץ בקול גדול את מיתוס סדרי העדיפויות. הסקר, ששימש בסיס לדירוג החברות שהכי כדאי לעבוד בהן בישראל, ייחשף בכנס שייערך ביום ראשון הקרוב.
כך למשל, מתברר שפעילויות רווחה מעניינות עובדים כשלג דאשתקד, שלא ניתן היום לפתות עובד בהכשרה מקצועית ושלפחות שני מגזרים מתוך ארבעה שנבדקו בסך הכל רוצים שיתייחסו אליהם כאל בני אדם.
יחס חם פה ושם
הפתעה ראשונה: עובדי ההיי-טק דירגו במקום הראשון בסדר עדיפויותיהם את יחסי העבודה, ורק במקומות שני ושלישי פרמטרים כמו קידום מקצועי או שכר. פרופ' דליה מור מהמכללה למינהל טוענת כי מדובר בסינדרום הדור החדש. "אנשים צעירים ומשכילים בעלי מקצועות חופשיים מגלים מחויבות גדולה למשפחה", היא אומרת, "ולכן דורשים שמקום העבודה שלהם יתחשב גם בצורך הזה. לא עוד עבדי היי-טק אלא אנשים שמוכנים להתפשר על משכורתם תמורת יחס מבין וגמישות".
גם עובדי הבנקים וחברות השירותים מעוניינים מאוד בסביבת עבודה נעימה, ודירגו את יחסי העבודה במקום הראשון. הסקר מגלה עוד נתון מפתיע: חוסנו של הארגון, שהיה בעבר במקום השני ברשימת אנשי הפיננסים, צנח השנה למקום החמישי. הפרשנות: רפורמת בכר, שערוריות השכר בבנק הפועלים וזעזועי השוק הוכיחו לעובדי המגזר כי גם הארגונים שנחשבו ליציבים בעבר כבר אינם כאלה. כפיצוי על החוסן הפוחת עלה משקלן של דרישות אחרות כמו קידום מקצועי, שכר וכמובן יחסי עבודה.
במגזרי המזון ומשקאות, המסחר והתעשייה עולה מהסקר תמונה קצת אחרת. שם מוכיחים העובדים נאמנות מפליגה למקומות עבודתם. הפנטזיה של העובדים במגזרים האלה, החרדים מכך שפרנסתם תעבור בהינף החלטת הנהלה לסין, למשל, היא בראש ובראשונה חוסן בלתי מעורער של החברה. הם מעדיפים חברה יציבה על פני גובה המשכורת, אפשרויות קידום או כל הטבה אחרת.
מועשרים מספיק
נתון מפתיע במיוחד העולה מן הסקר הוא התייחסותם המזלזלת של עובדי כל המגזרים לפעילויות רווחה והעשרה. אלה נמצאות רק בתחתית סולם העדיפויות. יש הטוענים כי הזלזול מגיע מתוך ההרגל, שהרי מדובר בפעילויות ש"ממילא שם". יש המנתחים זאת אחרת. "תן לי יחס אנושי, תחושת חוסן או משכורת טובה יותר - ולא עוד טיול חברה, שאליו אוכל לצאת גם בעצמי" אומרת פרופ' מור.
לתשומת לבם של מנהלי משאבי האנוש: נתון נוסף ומפתיע הוא חוסר העניין של עובדי ישראל בהכשרות מקצועיות. בהתחשב בעובדה כי ההכשרות המקצועיות אינן רק עניין של כבוד אלא משפיעות גם על המשכורת ויכולת הקידום, מפתיע כי לא נרשמה דרישה משמעותית לכך.