בית הדין לעבודה פסק כי עובדת בראשית הריונה לא היתה חייבת לספר עליו בראיון עבודה

"מאחר שהחוק אינו מחייב אשה לדווח למעביד דבר בשלביו הראשונים של הריונה, בעת מועמדותה לעבודה, ממילא נאסר על מעביד לדרוש מהעובדת גילוי הריונה בעת ראיון הקבלה לעבודה. אין לדרוש ממועמדת לעבודה סטנדרטים גבוהים ומחמירים יותר מזה שדרש החוק", כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בפסק דינו מהיום, בו התקבלה תביעתה של עובדת בהריון נגד החברה ממנה פוטרה.



העובדת, שרונה ארביב, תבעה את חברת פואמיקס ואת מנהלה, מאיר עיני, על שפוטרה מעבודתה כמזכירה בחברה מספר ימים לאחר שגילתה למעביד את עובדת הריונה. בעת הפיטורים עבדה העובדת בחברה ארבעה חודשים בלבד, והיתה בחודש החמישי להריונה. החברה טענה כי אין קשר סיבתי בין ההריון לפיטורים, וכי הפיטורים נעשו בשל תיפקוד לקוי של העובדת.



במהלך שמיעת התיק התברר מעדותו של מנהל החברה, כי יזם את הפיטורים בשל כעסו כלפי העובדת, אשר לדבריו העזה שלא לספר לו על דבר הריונה עם קבלתה לעבודתה. לטענתו, העובדת היתה חייבת לגלות את דבר הריונה עוד בראיון העבודה, ומשלא עשתה זאת היא פעלה בחוסר אמינות, דבר שהוביל לבסוף לפיטוריה.



השופט ד"ר יצחק לובוצקי דחה את טענת המעביד, וקבע: "התובעת היתה פטורה מלדווח בעת מועמדותה לעבודה אצל המעביד על דבר ראשית הריונה, ולכן לאי הגילוי (ולהריונה) אסור היה ליתן כל משקל בעת שקילת הפסקת עבודתה או בעת כל קביעה אחרת של המעביד".



השופט אף דחה את טענת המעביד כי אי גילוי ההריון כמוהו כאי גילוי של עובדה לפיה עובדת מסוימת מתכוונת לצאת לחופשה ארוכה בת כמה חודשים בסמוך לאחר קליטתה בעבודה. השופט סבר כי הדברים אינם דומים: "תאמר אחרת - וייצא כי כניסה של אישה להריון בעודה מפלסת את דרכה בשוק העבודה הנוכחי תהיה 'עניין שבמותרות', וכי עליה לקחת בחשבון כי ייחסמו בפניה דלתות בשל רצונה להיכנס להריון ולא להיפלט ממעגל העובדים".



בנוסף קבע השופט בעניין יציאה לטיול בעולם, כי אין הבדל בין גבר לאישה, ולעומת זאת "ההריון הוא עניין 'תלוי מין' ומשכך פוגע בעיקרון העל של השוויון בין המינים בבואם לדרוש מקום עבודה".



לאור האמור קבע השופט כי פיטורי העובדת נעשו בשלא כדין, בחוסר תום לב ותוך הפרת עיקרון השוויון, וחייב את המעביד לפצותה ב-20,000 שקל, ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקל. (עב 3662/05).