מאת ענת רואה וארנון בן-יאיר
אחד הדגשים שעו"ד אילן שביט מקפיד לעמוד עליהם בראיון עמו, הוא חוסר הרצון שלו להפוך להיות - One stop shop משרד ענק המספק שירות במגוון תחומים. ההשקפה הזאת בהחלט מסמנת אותו כחריג, על רקע יתר משרדי עורכי הדין הגדולים והבינוניים שרובם ככולם שואפים לגדול והתרחב.
עורכי הדין נוטים לומר כי "אין משרד שלא רוצה לגדול - יש משרדים שלא מצליחים לעשות זאת", אלא שבמקרה של משרד צדוק, נראה כי המשרד בוחר במודע להישאר בינוני.
על רקע זה, כנראה, פרש מהפירמה לפני שנה עו"ד איל רוזובסקי, שעמד בראש מחלקת הליטיגציה, ועבר למשרד צלרמאייר-פילוסוף שרשם לזכותו צמיחה גבוהה של 36% בינואר 2007 מול 2006 - והגיע ל-50 עורכי דין, לפי דירוג המשרדים הגדולים שערך TheMarker. משרד צדוק, לעומת זאת, מונה כיום 27 עורכי דין בלבד.
"הלקוח נכנס במרכאות לסחרור. הוא צריך פתרון במיסוי? המשרדים אומרים 'ניתן לך'. הוא צריך פתרון בקניין רוחני? 'גם את זה ניתן לך'. אני מעדיף את שיטת הבוטיק - התמחות ספציפית", אומר עו"ד שביט העומד בראש המשרד. שותפתו, עו"ד ניצה פוזנר, מוסיפה כי "אם תצוץ לך כלקוח איזו בעיה במיסוי, אתה תלך למומחה והוא לא יישב ב-One stop shop. היום כשרוצים פירוקים ובנקאות אז באים אלינו".
את התפיסה של שביט, ששותפיו חולקים איתו, אפשר להסביר גם באישיותו ובעיקר ברצונו להיות הבוס היחיד של הפירמה. "אני חושב שבכל פירמה צריך אחד שיוביל", אומר שביט. "פירמה זה לא קיבוץ. צריך בוס אחד. יש שותף מנהל מוביל, שפועל כמובן בשיתוף פעולה עם אחרים, אבל הוא הגורם הדומיננטי".
שביט, בן 55, הגיע למשרד צדוק כמתמחה. המשרד הוקם על ידי עו"ד חיים צדוק המנוח, שהקים אותו לאחר שפרש ממשרד רם כספי. אחרי סיום ההתמחות שביט נשאר במשרד, וכעבור שנתיים, הפך לשותף. רוזובסקי הגיע שנים אחדות אחריו ועבר את אותו מסלול. ב-12 השנים האחרונות עומד שביט בראש הפירמה העוסקת בעיקר בבנקאות ובפירוקים.
בין לקוחות המשרד: גד זאבי, ספקים בתיק קלאבמרקט, וכן חברות רבות ששביט משמש כמפרק שלהן ובין היתר חברת רד רוק; כפי שנחשף ב-TheMarker, השופטת ורדה אלשיך נאלצה לפסול עצמה מלהמשיך לדון בתיק רד רוק לאחר שהתבטאה נגד החברה במסגרת הרצאה שנשאה בפני סטודנטים באוניברסיטת תל אביב.
לאחר עזיבתו של רוזובסקי, המשיך משרד צדוק בהפעלת מחלקת הליטיגציה אך במתכונת מצומצמת בהרבה.
האם משרד מסחרי אינו חייב שתהיה לו מחלקת ליטיגציה חזקה?
"הפירמה היתה במקור עסקית-מסחרית ולא עסקה בליטיגציה. בהמשך, היו לקוחות שביקשו מהפירמה שייצגה אותם בעסקות גדולות, סיוע משפטי בבית משפט. איל (רוזובסקי) הוא עורך דין מוכשר וליטיגטור יוצא מן הכלל. הוא אחד המובילים בתחום ועבדתי איתו בשיתוף פעולה כמעט 18 שנה. עם זאת, בליטיגציה אני מבחין בין לקוחות קבועים ללקוחות מזדמנים".
"לקוחות קבועים מקבלים ייצוג כחלק מהשירות. לעומת זאת, תיקים מזדמנים הם עתירי כוח אדם והוצאות ובסופו של דבר שכרם לא בצידם. לא בסטנדרטים שאני רוצה לעשות אותם. אין הבדל בין ניהול תיק של 10,000 שקל לבין תיק של 10 מיליון שקל. לכן יש מעט מאוד ליטיגטורים מובילים וכדי לעשות את עבודתם כמו שצריך הם צריכים לקבל 5-6 תיקים בשנה".
אתה אומר בעצם שמחלקת הליטיגציה שלכם הפסידה כסף?
"לא. היא לא הפסידה, אך השאלה היא האם התשואה היתה מתאימה לתשומות כוח האדם שהושקעו. זה תחום שבו צריך הרבה מאוד כוח אדם, ובשלב מסוים כדי לקיים אותו אתה הופך לפחות בררן. ברגע שאתה מחזיק מחלקה היא חייבת לעבוד כל הזמן".
בשלב הזה, אומר שביט, הבינו רוזובסקי והוא כי הם אינם רואים עין בעין את החזון שלהם לגבי המשך פעילות הפירמה. הוא מספר כי בטרם החליט רוזובסקי על עזיבתו, עמדה על הפרק הצעה של משרד צלרמאייר-פילוסוף למזג את שתי הפירמות יחד. "את איל הם הכירו בצלרמאייר כשפנו אלינו לקבל סיוע בתיקי ליטיגציה. איל היה עוזר להם וכך נוצר הקשר. עמדה הצעה למיזוג שתי הפירמות תחת ניהול שלי, אבל אני לא רציתי והם נתקלו בסירוב אדיב".
עו"ד פוזנר מוסיפה כי "זה שממנים מישהו זה לא אומר שאפשר לעמוד בזה", ומכוונת בכך שהתעוררו ספקות האם אכן משרד כל כך גדול, יוכל לתפקד תחת מנהל אחד, מבלי שיתעוררו בו מאבקי שליטה.
"בסופו של דבר, עורך דין זה אדם עם שאיפות, מאווים, יצרים, והוא רוצה לדעת מה התוחלת ומתי הוא יוכל להוביל ארגון כזה", אומר שביט. הוא מספר כי לאחר הפרידה מרוזובסקי הוא ניסה לסמן לעצמו את הנקודה שבה החל המשבר.
"אתה כל הזמן בודק את עצמך, אם טעית ואיפה טעית. זה לא מצב רצוי שעובר לסדר היום. בדקתי עם עצמי באיזה שלב טעיתי, באיזה שלב חלה ההתרחקות. ומצד שני הבנתי שזה הטבע האנושי, אנשים רוצים עתיד בארגון. אני יותר צעיר מהשותפים הבכירים בצלרמאייר. איל הסתכל קדימה ושאל מה יהיה בעוד 10-15 שנים, מתי יגיע תורי? והתשובה היתה שתורו לא יגיע. שתורו יגיע מתי שאני אחליט. זו ראייה דומיננטית ואני בהחלט מבין את זה".
מה קרה אחרי הפירוד?
"אמרתי לעורכי הדין שזה המצב, השותפים הפורשים יפנו אליכם, אני לא עומד בדרככם ומאחל לכם הצלחה. מי שרוצה להישאר כאן מוזמן ולכולם תהיה עבודה, וכך היה. אמרנו שלא נעשה פעולות שידול ולא אנהל מו"מ.
"לאחר מכן היינו צריכים לשנס מותניים ולקלוט עורכי דין חדשים. אין לי תלונות על ביצועים כספיים ולא ראיתי פה פגיעה בלקוחות. דיברתי עם עשרות עורכי דין שרוצים לעבוד פה ואין לי בעיה להפוך תוך חודש למשרד של 50 עורכי דין. השאלה היא באיזה תיקים אתה מתעסק ואם אתעסק באותם תחומים שאני מכיר ובהם אני מתמחה ויכול להרוויח כסף".
תשלום על אחריות
שביט מספר כי שכר הטרחה שלו כמפרק תעשיות פלדה היה 1.5 מיליון שקל. לשאלה האם הסכום נחשב גבוה הוא משיב מבלי לחשוב כי "יחסית לעבודה בוודאי...", אך מיד מוסיף: "יחסית לאחריות - לא. השכר הוא גם בהיבט האחריות. אתה משלם לא רק עבור כישורים משפטיים, צריך לקבל החלטות שיש להן משמעות עסקית וגם לכך יש מחיר".
המשרד שלכם מייצג את בנק הפועלים בתיקי כינוסים ופירוקים. איך מצליחים להיכנס לרשימת עורכי הדין שהבנקים פונים אליהם?
"צריך כישורים כמובן, אבל השאלה היא איך בשלב ראשון אתה קונה את שמך. הרי בתחילת הדרך כעורך דין צעיר מטבע הדברים הבנקים לא יפנו אליך. לכן באופן טבעי את ניסיונו הוא יפתח בהתמודדות מול בנקים. וכאן צריך לתת פייט לבנק. מניסיוני, אין תיק ללא שגיאות וטעויות; אך אם יודעים לקרוא אותו נכון, עורכי דין מוכשרים ויצירתיים, שיודעים איך להתמודד עם קייס - יוכלו לקנות את שמם".
לשביט, מתברר, יש לא מעט ביקורת על הרמה של עורכי הדין העוסקים כיום בתחום. "זו בעיה ערכית, איך עובדים עורכי הדין. קיבלת רישיון ואתה יכול לעסוק בהכל. היום מתמודד מולי עו"ד שמתיימר לעסוק בתחום, הוא מוציא משפט ראשון מפיו ואני כבר יודע אם הוא מבין או לא".
לדברי שביט: "חלק מקצפה של השופטת ורדה אלשיך - עליה הלינו שהיא קצרת רוח - נבע מכך שמופיעים בפניה עורכי דין שאין להם מושג בסיסי בהלכות כינוסים ופירוקים וטוענים טענות שהן שטות מוחלטת.
"אני אומר למתמחה שלי, כשאתה מביא לי קייס אל תביא לי פסיקה עדכנית, קודם כל תלמד את העובדות. לפעמים צריך לשבת ימים שלמים רק כדי ללמוד את העובדות. שלב הבא תקרא ותבין את החוק ורק אחר כך תביא לי את פסקי הדין. זו שרשרת לוגית שכל כך מובנת לי, אך לא מובנת להם. אני הייתי מסתגר ללמוד תיק לפני דיון".
את הראיון מסכם שביט באומרו כי "אני אופטימי, עושה את מיטב המאמצים לשמור את הפירמה איכותית, סולידית ומכובדת ויש לי יסוד רב לאופטימיות".
כאילו תמיד הייתי כאן
את הפגישה עמו פותח עו"ד איל רוזובסקי בבדיחה. הוא מספר על עורך דין שהצליח להשיג בעבור הלקוח שלו סכום כסף נכבד; במקום להודות לו, החמיץ הלקוח פנים ושאל את עורך הדין מה הוא אמור לעשות עם הכסף. "תעשה מה שאתה הכי נהנה ממנו", השיב לו מעט במבוכה עורך הדין; "אני הכי נהנה לריב אתו", השיב לו הלקוח.
הבדיחה הזו, שעוקצת את הלקוחות של עורכי הדין שלעתים נהנים מהמאבק לא פחות ואולי אף יותר מאשר מהזכייה עצמה מקושרת על ידי רוזובסקי ספציפית לשלמה בן צבי, במאבק שלו מול שלדון אדלסון על השליטה בעיתון "ישראלי". רוזובסקי טוען שאדלסון פשוט נהנה לריב עם בן צבי.
רוזובסקי, בן 47, נחשב כליטיגטור בולט ומצליח. במשאל שערך TheMarker בקרב עורכי דין ופורסם לפני כעשרה ימים, דורג רוזובסקי במקום 12, אחרי אלקס הרטמן, דורי קלגסבלד, גיורא ארדינסט, יוסי בנקל, פנחס רובין ואחרים.
בין לקוחותיו הבולטים: ניסן חקשורי במאבק הלא נגמר מול משה בובליל על השליטה בקלאב-הוטל; אלפרד אקירוב בסכסוך עם רשת הילטון; אביהו הורוביץ בערעור בבית המשפט העליון ואפילו ארקדי גאידמק, אותו מייצג רוזובסקי ביחד עם עו"ד שלמה בן אריה.
את הקריירה המשפטית שלו התחיל רוזובסקי לפני 22 שנה, כשזכה להימנות עם קומץ המתמחים בבית המשפט העליון. ההתמחות נמשכה אז שנתיים ולא שנה כמו היום, ואת השנה השנייה שלו כבר עשה במשרד חיים צדוק. לאחר סיום ההתמחות הוא נשאר שנה נוספת במשרד, נסע ללונדון לעשות שם את התואר השני שלו וחזר לצדוק. כעבור שנה ועם ותק של שנתיים בלבד כעורך דין, התמנה לשותף.
צדוק הלך לעולמו ב-2002. מושכות המשרד כבר היו אז בידיו של עו"ד אילן שביט כשרוזובסקי לצדו. ניסיון להבין מה בדיוק הכוונה במונח "לצדו", הוא זה שמסביר כנראה את הפרידה בין השניים. רוזובסקי שאף כנראה לניהול משותף של הפירמה, בעוד שביט, כפי שניתן ללמוד מהראיון שנערך עמו, ראה את עצמו כמנהיג היחיד של הפירמה.
וכך, לפני שנה טילטל רוזובסקי את המשרד כשהחליט לפרוש למשרד צלרמאייר-פילוסוף, שממוקם שש קומות מתחת למשרד צדוק, בבית רובינשטיין בתל אביב. הפיצול נחשף אז ב-TheMarker וההערכה היתה שלפחות שליש מהמשרד יעזוב. בסופו של דבר כמעט חצי משרד עזב.
"מה שקרה בצדוק זה שבעצם הרבה שנים הובלנו אותו יחד, אילן שביט ואני", אומר רוזובסקי, "אף פעם לא רבנו, אבל כמו ביחסים זוגיים מסוגים אחרים, היחסים נתקעו והיו כל מיני אירועים שגרמו לכך ששנינו הבנו שיש קושי להמשיך ביחד.
"הגענו למבוי סתום, להבנה שביחד לא נצליח להוביל את המשרד לפסגות שאנחנו רוצים, והבנו שהיה צריך להתנתק לטובת הפירמה ומאחר שהמשרד הובל על ידי שנינו, יצא כמעט באופן טבעי שכמעט חצי מהמשרד בא אתי", הוא אומר ומוסיף מיד בחיוך: "כמובן שהחצי הטוב עזב אתי".
מהרגע שרוזובסקי הודיע על הפרישה, בפברואר 2006, ועד שפרש בפועל, חלפו למעלה מחודש וחצי שבהם המשיך משרד צדוק לתפקד תחת הידיעה כי מחצית המשרד מתארגנת לקראת העזיבה. "חודש וחצי חיינו תחת קורת גג אחת, בידיעה שאנחנו מתגרשים. בנסיבות כאלה קל לנהוג לפי הבטן להתלהם ולהתרגז, אבל אצלנו זה עבד סביר ונעים", הוא אומר.
לדבריו, "פה ושם היה מתח בקשר לאנשים מסוימים שלא השתייכו לאלו שבמובהק באים אתי או לאלו שבמובהק נשארים". רוזובסקי מכוון בכך בין היתר לעו"ד גדי מינא, נכדו של חיים צדוק, שהתחבט קשות בזמנו אם להישאר במשרד או להצטרף לפורשים. מינא בחר בסופו של דבר באפשרות השנייה ובינתיים הוא עדיין בצלרמאייר-פילוסוף, למרות שהיו ניסיונות להחזירו לצדוק. "הדברים הללו יוצרים מתחים, אבל בסך הכל הצלחנו להעביר את זה בצורה חלקה ובריאה ולא לקלקל מערכת יחסים של 20 שנה".
גם המיזוג עם צלרמאייר-פילוסוף, אומר רוזובסקי, עבר בצורה חלקה. "אנחנו מרגישים כאילו תמיד היינו כאן. ברמה האישית והמקצועית זה היה מיזוג נכון. הבאנו לכאן משהו שלא היה וקיבלנו משהו שלא היה אצלנו. היתה כאן מחלקת ליטיגציה קטנה ולא בולטת שנתנה טיפול ללקוחות של המשרד".
בתור עורך דין שעומד בראש מחלקת ליטיגציה כבר שנים רבות, בשני המשרדים, מה צריך עורך דין כדי להיות ליטיגטור טוב?
"המטרה של כל ליטיגטור בכל תיק היא להצליח לשכנע שופט. ומלבד יכולות וכישורים משפטיים ועבודה קשה ולימוד החומר - ואי אפשר בלי כל אלה - אתה צריך להתאים את העבודה שלך בכל תיק לשופט שעומד מולך.
"כולנו מתקשים בזה. גם כשאנחנו יודעים, למשל, שיש מולנו שופט שקורא רק את שני העמודים הראשונים, אז אנחנו כותבים 40 עמודים, לא יכולים להתאפק ויודעים את זה. נכתוב לו את שני העמודים שאנחנו יודעים שיקרא, והשאר זה בשביל הנשמה".
למה לדעתך כל כך מעט עורכי דין רוצים להיות שופטים?
"שיפוט זו השתעבדות. עבדות. זאת עבודה מאוד קשה. זה יותר קשה מאשר להיות עורך דין כי אתה איש של מערכת ואתה צריך לפעול באילוצי המערכת. כמה שאנחנו עובדים קשה, אנחנו עדיין קובעים לעצמנו מתי ניקח חופשה, מתי לא נבוא יום אחד לעבודה, מתי נצא מוקדם. השופטים לא יכולים לעשות זאת. הם גם לא יכולים לבחור את התיקים שהם יעסקו בהם והתנאים הכלכליים הם מאוד צנועים ואלה שהתרגלו לרמת חיים גבוהה, קשה להם לחשוב על עצמם חיים עם משכורת של שופט.
"ליטיגציה, בעיקר, מחייבת רמה גבוהה של דומיננטיות, בעוד מזג שיפוטי מחייב יכולת לפסיוויות. ליטיגטור טוב מאוהב בשמיעת עצמו מדבר", אומר רוזבוסקי ומודה: "גם אני כזה. שופט טוב באמת הוא בעל היכולת להקשיב לאחרים מדברים".
מה היית מייעץ לעורכי דין צעירים שרוצים להצליח בליטיגציה?
"הכי חשוב זה לנסות לגרום לשופט שמולך להקשיב לך בפתיחות, ואז אם יש לך טיעונים טובים ואתה משפטן מוכשר ולמדת היטב את התיק - יש לך סיכוי להצליח. חייבים לזכור שאתה חייב למצוא את הדרך לזכות בהקשבה של השופט".
האם שופטים לא נוטים להקשיב יותר לעורכי דין מוכרים מאשר לעורכי דין צעירים שהם לא מכירים אותם?
"יש תופעות טבעיות, שופטים הם בני אדם ובאופן טבעי, מישהו שהוא מוכר ומפורסם ברבים, מקבל יחס יותר טוב בהקשבה. זו דרכו של עולם וזה תמיד היה, אבל בסופו של דבר - שופטים מקצועים מתעלים ואתה רואה שעורך דין מוביל מפסיד לעורך דין לא מוכר".
מעבר להצלחות בבית המשפט, אחד התפקידים שרוזובסקי גאה בהם במיוחד, הוא פועלו במסגרת עמותת "טבקה" (עושה צדק, באמהרית). רוזובסקי מכהן כיו"ר הועד המנהל של העמותה. העמותה נוסדה ב-2000 במטרה "לסייע בעשיית צדק לעולי אתיופיה" והיא מעניקה להם סיוע משפטי. רוזובסקי מספר כי הצליח לגייס למען המטרה הזאת כמה ממשרדי עורכי הדין הגדולים, ובין השאר, עורכי דין בולטים במשרדים אלו מעבירים הרצאות על משפט בפני תלמידים עולי אתיופיה. ההרצאה האחרונה שנשא רוזובסקי נערכה במשרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות', שהזמין את המשתתפים להתארח אצלו.
"פה זה לא קיבוץ, צריך בוס אחד"
ענת רואה
6.5.2007 / 8:28