עו"ד נועם לאור לא אוהב לשלם דו"חות חניה לעיריית תל אביב. כשנשאל מעל דוכן העדים למה, ענה: "תשובתי היא - ככה". מפסק הדין של שופט בית משפט השלום בתל אביב, אטדגי יונה, עולה כי לאור לא מקבל את חוקי החניה. הוא "צבר לחובתו עבירות חניה מרובות, כולל חניה שלא כחוק במקום חניה המיועד לנכים", נפסק.
לאור טען כי שישה דו"חות חניה שקיבל בין יולי 1999 לספטמבר 2000 התיישנו, שכן ההליך המשפטי נגדו חודש בדצמבר 2004, לטענתו יותר משלוש שנים לאחר שהופסקו הליכי הגבייה נגדו. לטענתו, מאחר שמדובר בעבירה שהיא חטא, ההתיישנות עליה היא שלוש שנים בלבד.
העירייה טענה מנגד כי הדו"חות שקיבל לאור לא התיישנו. ראשית, נטען כי בספטמבר 2001 נשלחו ללאור הודעות לסילוק חובותיו במסגרת מה שכונה "מבצע שטרית". העירייה ביקשה להוכיח כי הודעות במסגרת המבצע נשלחו לכל בעלי החובות. אטדגי קובע כי אין לו צורך להכריע בשאלה האם משלוח ההודעות הקולקטיבי במסגרת המבצע עוצר את מרוץ ההתיישנות, שכן הוא ממילא מחליט כי חובותיו של לאור לא התיישנו.
ההתכתבות אינה מאפשרת התיישנות
אטדגי קובע כי התכתבויות שניהל לאור עם העירייה בתחילת 2002, מעידים על כך שהעירייה לא חדלה מאכיפת חובותיו באותו מועד. לאור אמנם הכחיש כי קיבל לידיו מכתב ששלחה לו העירייה ביולי 2002, אך נקבע כי גם במכתבו של לאור עצמו לעירייה מפברואר 2002 יש כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות וכי אין הבדל בין מכתב ששולחת העירייה לבין מכתב שנשלח אליה. אלה כמו אלה מעידים כי הפעולות לביצוע הקנס לא נפסקו במועד שנשלחו.
לדברי אטדגי: "אין הבדל בין מכתב שנשלח ביוזמת המשיבה לתשלום קנסות, למכתב שנשלח על ידי המבקש בבקשה לביטול הדו"חות. גם זה גם זה עוסקים ב'ביצועו' של העונש. אם ביצוע הדו"חות נפסק באותה עת, מדוע ביקש המבקש את ביטולם? התכתבות האמורה מוכיחה כי בפועל, כפי שסבר המבקש עצמו, באותה עת המשיבה עסקה ב'ביצוע' העונשים". בהתאם לזאת, נדחתה הטענה כי העירייה הפסיקה את פעולות האכיפה לפני דצמבר 2001, וחידשה אותן לאחר יותר משלוש שנים בדצמבר 2004 - כאשר העבירות התיישנו.
בנוסף, השופט קובע כי אינו מאמין לעדותו של לאור לפיה לא קיבל את מכתב הדרישה של העירייה מיולי 2002. לפיכך, נדחתה תביעה הצהרתית של לאור כי הדו"חות התיישנו. לאור חויב לשלם לעייריה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,500 שקל.