פז, דלק וסונול חויבו להשיב כ-14.3 מיליון שקל בגין גביית מחירים מופקעים עבור דלק סילוני

"ההסדרים הכובלים בין הנתבעות הפכו למעשה את שירותי תעופה למשווק דלק סילוני משותף של פז, דלק וסונול, ואותן לשותפות בכוח השוק שלה, דבר שנתן בידיהן כוח לגבות באמצעותה מחירים מופקעים מחברות התעופה הזרות. מכירת הדלק הסילוני במחיר גבוה יותר מהמחיר שהיה נקבע בתנאי תחרות וגלגול ההפרש הקרטליסטי על חברות התעופה הזרות היה ניצולו לרעה מצידן" - במלים חריפות אלה קיבל סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט גדעון גינת, את תביעתן של שלוש חברות תעופה זרות - trans Airlines, tower Air, ו-Sterling Airways, נגד חברות הדלק הוותיקות בישראל - פז, דלק וסונול, בגין גביית מחיר מופקע עבור דלק סילוני.



גינת חייב את חברות הדלק לשלם לחברות הזרות את ההפרש הקרטליסטי ששולם על ידן בפועל, לבין המחיר שהיה נגבה אילו היה נקבע באופן תחרותי, בסך כולל של כ-14.3 מיליון שקל בתוספת 600 אלף שקל הוצאות משפט.



התביעה הוגשה על ידי החברות הזרות נגד חברות הדלק הוותיקות, בטענה שהן חברו להסדר כובל אסור, והפעילו בין השנים 1986 ל-1994 את כוחן הקרטליסטי כדי לגבות מחירים מופקעים עבור דלק סילוני. חברות הדלק הקימו ב-1970 את חברת שירותי תעופה, לאספקת דלק סילוני לחברות תעופה. שירותי תעופה החליפה את חברת פז, שהיתה עד אז בעלת הרשיון היחידה בישראל לאספקה של דלק סילוני.



שיטת התמחור המופקע עבדה כך: חברות תעופה הטסות לישראל וממנה מחויבות לרכוש בישראל כמות מסוימת בסיסית של דלק סילוני. השופט גינת קובע כי לגבי כמות דלק זו, שירותי תעופה היוותה מונופול ללא כל תחרות, והיא ניצלה אותו כדי לגבות בגינה מחירים מופקעים. בנוסף, שירותי תעופה ביקשה לספק לחברות התעופה דלק סילוני מעבר לכמות הבסיסית המתחייבת. מחירה של הכמות הנוספת נקבעה על פי מחיר הדלק בנמל המוצא של המטוס, בתוספת העלות של הובלת הדלק לישראל.



המחיר לאספקת דלק סילוני עודף היה צריך להיות כזה שיהיה תחרותי עם הדלק הנרכש בחו"ל, בתוספת הובלה. מחירה של הכמות הבסיסית פר גלון, היה גבוה בהרבה ממחיר הכמות הנוספת פר גלון.
מכיוון שנמלי המוצא נמצאים במרחקים שונים מישראל, והדלק נמכר בהם במגוון מחירים, שירותי תעופה קבעה לכל חברת תעופה מחיר שונה לכמות הבסיסית. הדבר הביא להפליית מחירים בין חברות התעופה השונות, כאשר הנפגעות העיקריות היו החברות הזרות, והנהנית העיקרית היתה חברת אל על.

השופט גינת קובע כי חברת שירותי תעופה הוקמה כהסדר כובל אסור בין חברות הדלק הוותיקות, שהיו בשעתו חברות הדלק היחידות בישראל. ההסדרים מנעו כל תחרות בתחום הדלק הסילוני בין חברות הדלק הוותיקות, וחסמו את כניסתן של חברות חדשות לשוק. שירותי תעופה היתה החברה היחידה שעסקה בשיווק דלק סילוני בישראל עד לאחר שנת 2000. היעדר התחרות בין חברות הדלק גרם לכך שהן מכרו את מוצרן לשירותי תעופה במחירים גבוהים ממחיר תחרותי. "מכירת הדלק הסילוני במחיר גבוה יותר מהמחיר שהיה נקבע בתנאי תחרות, וגלגול ההפרש הקרטליסטי על חברות התעופה הזרות היה ניצולו לרעה מצד חברות הדלק", נפסק. גינת מוסיף, כי "לאורך כל התקופה הרלוונטית חברות הדלק פעלו בניגוד לאיסור על הסדר כובל".



גינת חייב את חברות הדלק להשיב לחברות התעופה את ההפרש בין המחיר המופקע שהן שילמו עבור הדלק הסילוני, למחיר שהן היו משלמות אילו היה נקבע באופן תחרותי. החיוב נעשה ביחד ולחוד, אך צוין כי שירותי תעופה אחראית ל-25% מהנזק, וחברות הדלק מתחלקות ביתרה 55% פז, ו-22.5% לכל אחת מהחברות דלק וסונול. בסך הכל חויבו חברות הדלק לשלם 14.3 מיליון שקל פיצויים ועוד 600 אלף שקל הוצאות משפט.



חברות התעופה הזרות יוצגו בהליך על ידי עו"ד יהודה רסלר. חברת שירותי תעופה יוצגה על ידי עוה"ד לילי דורון וקרן פסח ממשרד ש' פרידמן; חברת פז יוצגה על ידי עוה"ד יהושע חורש וחגי דורון ממשרד ש. הורוביץ; והחברות דלק וסונול יוצגו על ידי עוה"ד צביקה אגמון, תמר בזק-רפפורט ואורי שורק ממשרד אגמון.
(א 1114/99, א 1117/99, א 1118/99)