בג"ץ: מענק ששילמה חברה יותר לניכוי רק לאחר התשלום בפועל

מאת בן-ציון ציטרין

בג"ץ קיבל באחרונה את ערעורו של פקיד שומה למפעלים גדולים, בפסק דין שניתן בעניינה של דיקלה, החברה לניהול קרנות נאמנות, מקבוצת הבנק הבינלאומי הראשון; ביהמ"ש קבע, כי "מענק יובל" ששולם על ידי החברה למי שהועסקו אצלה 25 שנה, יותר לה לניכוי בעת קביעת ההכנסה החייבת במס, רק בזמן התשלום בפועל. זאת, למרות שהחברה מדווחת על הכנסותיה והוצאותיה, בדרך כלל, על בסיס "מצטבר" ולא על בסיס "מזומן".

הבסיס לקביעה זו מעוגן, ככל הנראה, בהוראות סעיף 18(א) לפקודת מס הכנסה, שזו לשונו: "מענק פרישה, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, דמי מחלה והוצאות אחרות כיוצא באלו - ניכויים לפי סעיף 17 יותר רק בשנת המס שבה שולמו לזכאי להם, או לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47, ובלבד שתשלומים כאמור ששולמו לקופת גמל לגבי החודש האחרון של שנת המס, ייראו כאילו שולמו בתוך שנת המס, אם שולמו לה תוך חודש מתום שנת המס".

חבר הוועד המרכזי של לשכת רו"ח, רו"ח נדב הכהן, סבור כי הבסיס המקצועי לקיומו של סעיף 18(א) לפקודה שנוי במחלוקת, משום שגלום בו עיוות מס פוטנציאלי מובהק, לנישום המדווח על הכנסותיו בשיטה המצטברת.

זאת, לדבריו, משום שניכוי ההוצאה הכלכלית נדחתה ללא כל בסיס מקצועי ואין כל ביטחון, כי בבוא העת להתיר את ניכוי ההוצאה תהיה בידי המשלם הכנסה חייבת בסכום הולם.

הכהן, השותף במשרד רוה"ח רוז'נסקי, חליפי, מאירי ושות', מציע כי יותר למעביד ניכוי "הוצאה רעיונית", בגין יחסי עובד ומעביד. כלומר, ניכוי המס יוכר בעת התשלום בפועל לעובד.

בכל מצב שבו פקיד השומה מחייב במס את שוויה של טובת הנאה שניתנה לעובד, הוא יראה בה "הכנסה רעיונית" בידי העובד.

כך למשל, אומר הכהן, פקיד השומה עשוי להטיל חיוב במס בשל שוויה הרעיוני של אופציה סחירה שקיבל עובד ממעבידו, גם אם הוא לא מימשה כפועל. זאת מבלי שיתיר למעביד באופן סימטרי, ניכוי בשל "הוצאה רעיונית", אלא אם כן נעשה, מלכתחילה סידור מיוחד, הכולל הסדרי נאמנות, לפי הוראות סעיף 102 לפקודה.