מינויים פוליטיים ברשות החברות הממשלתיות

מבקר המדינה מעניק מתנת פרידה מיוחדת למנהל רשות החברות, אייל גבאי, שהודיע על פרישתו בסוף החודש. בדו"ח חריף במיוחד בנושא מעקב ובקרה שמקיימת הרשות על החברות הממשלתיות, קובע המבקר כי כתוצאה מטיפול רשלני של השרים הממונים, תפקוד לקוי של הוועדה לבחינת מינויים של דירקטורים בחברות ומחסור בפיקוח מצד הרשות, פועלות מספר חברות ממשלתיות - ובהן כמה מהגדולות ביותר - בניגוד לחוק, ומבצעות פעולות המנוגדות לעתים לאינטרס בעלת השליטה בהן - מדינת ישראל.

בהמשך לדו"ח קודם בנושא, שבדק לפני כעשר שנים את סדרי פעולתה של הוועדה לבחינת מינויים, קבע היועץ המשפטי לממשלה כללים ברורים לדיווח שצריכים המועמדים לדירקטוריונים להעביר לוועדה בכל הקשור לזיקה שלהם לשר הממנה ולכישוריהם המקצועיים. המבקר מצא כי גם במקרים בהם דרשה הוועדה השלמת פרטים, לא נעשתה כל פעולה לאימותם של אלה, וכתוצאה מכך התמנו לדירקטוריונים חברי מרכז
מפלגות בעלי זיקה פוליטית מובהקת לשרים, ואף בני משפחה של חברי מרכז.

המבקר בדק מספר חברות, ומצא שיתוף פעולה נדיר בין שרים המוגדרים בזירה הפוליטית כאויבים, אך בכל הקשור למינויים - ויתרו על היריבות והתחלקו בשלל המינויים. כך, למשל, מדווח המבקר על מצבים בהם ממנים שרים זה את מקורביו של זה, כדי לעקוף את בעיית הזיקה הפוליטית. נמצא כי הוועדה והרשות אינן מבקשות ובודקות אסמכתאות להשכלה רלוונטית של מועמדים לכהונה בדירקטוריונים בתחום פעולתן של החברות. עוד מצא המבקר, שחברי הוועדה הציבורית הבוחנת את הכשירות למינויים, מכהנים בתפקידם במשך עשר שנים, ובמקום הפורשים לא מונו חברים חדשים - דבר המעכב את עבודת הוועדה.

עוד קבע המבקר כי הוועדה אינה פועלת בשקיפות ואינה מפרסמת שמות מועמדים באופן שיאפשר לציבור להתייחס למידת התאמתם לתפקיד. זאת, למרות שקיימת אפשרות בחוק לפרסום השמות - אפשרות שאינה מנוצלת. כדי למנוע את תופעת המינויים הפוליטיים לדירקטוריונים, המליץ משרד מבקר המדינה עוד בשנת 98' על הקמת מאגר של מועמדים ראויים, מהם יבוצעו השיבוצים. רשות החברות קיבלה את ההמלצות, אך בפועל לא עשתה דבר מלבד הקמת ועדה ציבורית שחזרה על אותן המלצות.

עוד תוקף המבקר את פעילותם של עוזרי השרים האחראים להצגת מועמדים לכהונה בדירקטוריונים. המבקר מתאר תעשייה של עסקות בין השרים באמצעות עוזריהם, המתנהלת בחשאי וללא כל תיעוד, וכתוצאה ממנה נמנע מהרשות מידע על נסיבות המועמדות. הדו"ח סקר את מצבן של 89 חברות ממשלתיות לבדיקת הרכב הדירקטוריון ורמתם המקצועית של חבריו. כמה מהחברות כלל לא טרחו להשיב לסקר, אך מהנתונים שנאספו ביתר החברות, עולה כי בחלק ניכר מהן אין הרכב מינימלי נדרש לכינוס חוקי של הדירקטוריון - ולכן החלטות המתקבלות בו אינן תקפות.

במקרים אחרים, נמצא שאין ועדת ביקורת האמורה לפקח על תקינות פעילות החברה, וכמו כן קיימים מקרים בהם לחברי דירקטוריון שמונו לוועדות העוסקות בנושאים כלכליים - אין כל השכלה רלוונטית בתחום. כתוצאה מכך, טוען המבקר כי מרבית החברות פועלות בניגוד לחוק, ובפועל אינן משרתות את הציבור - בעל המניות העיקרי בהן. גם במקרים בהם אמור להיות לרשות החברות נציג בדירקטוריון, נמצא כי נציגי הרשות נעדרו מדיונים חשובים ולא דרשו דיווחים על דרך קבלת ההחלטות.

עוד מצא המבקר כי חלק ניכר מהחברות אינו מעביר דו"חות כספיים כנדרש לרשות, וכך נמנעת היכולת לערוך בקרה על תפקודן. במקרים אחרים, מועברים דו"חות בהם חסרים נתונים מהותיים, לעתים מתוך מטרה להסתירם מפני ביקורת. גם בכל הקשור למינוי רואי חשבון ויועצים משפטיים לחברות הממשלתיות, קובע המבקר כי הרשות כשלה. ועדות מקצועיות האמורות לאשר מינויים אלה, אינן מתפקדות על רקע איוש חסר, וכך נוצר מצב בו אותם משרדי רואי חשבון מלווים חברות ממשלתיות שנים ארוכות - מבלי שהוחלפו כנדרש בחוק.

בכל הקשור לטיב הבדיקות שעורכת הרשות בחברות, נמצא כי לא נקבעו כללים אחידים, וכן לא בוצעה פעילות שתתאים את תקנוני החברות לחלקים הרלוונטיים של כללי הממשל התאגידי הנהוגים כיום בחברות בעולם המערבי (בין היתר - חוק סרבנס-אוקסלי). עוד נמצא כי הרשות לא דרשה מהחברות הממשלתיות דיווחים על נכסים שהן מחזיקות, וכתוצאה מכך בוצעו בנכסים במהלך השנים פעולות הנוגדות את טובת המדינה, לעתים אף מבלי שנתבקש לכך אישור.

עוד נמצא כי הרשות כלל לא עוקבת אחר שכר העובדים בחברות הממשלתיות, ומסתמכת בעניין זה רק על נתוני השכר המועברים לממונה השכר במגזר הציבורי. שכר העובדים הבכירים בחברות, וכן גמול דירקטורים, נגזר מסיווגה של החברה על פי גודלה והמחזור הכספי שלה, אולם על פי הדו"ח נראה כי הוועדה לקביעת סיווגים אינה פועלת ולכן אין אפשרות לקבוע סיווגים ולעדכנם.

עוד נמצאה תופעה נרחבת של העסקת יועצים חיצוניים בתחומים מקצועיים בהם קיימת פונקציה מקבילה בתוך החברה. בין היתר, מציין המבקר שכירת משרדי יחסי ציבור במקביל לקיומו של אגף דוברות בכמה מן החברות הממשלתיות, או שכירה של יועצים באותו תחום תחת שמות שונים. המבקר מציין כי בדרך זו משלמות החברות הממשלתיות סכומים גדולים ללא כל פיקוח ושלא לצורך.

בסיום הדו"ח, מציין המבקר לטובה את הפעילות הנמרצת שניהלה הרשות בשנים האחרונות להפרטת כמה מהחברות הממשלתיות הגדולות במשק, ואת חלקה של הרשות בביצוע רפורמות מקיפות במשק כמו הרפורמה בנמלים, בשוק הדואר, בתחום המים והרפורמה במשק החשמל.

אלא שהמבקר אינו מתרשם בקלות. הוא קובע שבזמן שברשות עסקו בהפרטות, נזנחו תחומים אחרים וחשובים לא פחות, שהביאו לליקויים החמורים שהתגלו בדו"ח.