פרשיות רכבת ישראל: מפגישות שכנוע בבית שר התחבורה ועד רכישת קרונות משומשים במחיר חדשים

מאת גיא לשם ואבי בר-אלי



התנהלות בלתי תקינה של מנכ"לים, חשד לניגוד עניינים, חריגות מחוק חובת מכרזים, חוסר יעילות ובזבוז - אלו מסקנות דו"ח מבקר המדינה לבחינת פעילות רכבת ישראל בתחום הרכש בעשור האחרון. לאחר שנים של תחקירים עיתונאיים, מסכם המבקר את מרבית הפרשיות אשר נקשרו בהנהלת רכבת ישראל לאורך השנים האחרונות.



ההצעה הזולה נפסלה



בשנת 96' חתמה הרכבת על חוזה לרכישת 18 קטרים, עם אופציה לרכישת קטרים נוספים למשך 36 חודשים. ואולם, בשנת 2000 רכשה הרכבת מהחברה 10 קטרים נוספים, ועד יולי 2004 חתמה על שלוש תוספות לחוזה, בהן רכשה עוד 22 קטרים. הביקורת העלתה כי מחירי 22 הקטרים הנוספים שרכשה הרכבת היו גבוהים בשיעור של 38%-48% ממחירם בחוזה המקורי, וכי נרכשו בניגוד לתקנות חובת מכרזים.



בשנת 99' החליטו ברכבת על רכישת 17 קרונועים (קרונות עם מנועים, ללא קטר) נוספים מחברת Adtranz הדנית. חברת Alsthom הספרדית פנתה אל רכבת ישראל בהצעה לספק לרכבת קרונועים במחיר נמוך ב-12% מן המחיר שהציעה Adtranz - ואף לייבאם בזמן קצר הרבה יותר. ואולם, אל מועצת רשות הנמלים והרכבות ולוועדת המכרזים הוגשה הצעתה של Adtranz בלבד - ולא נמסר כי היו לרכבת הצעות אחרות.



המועצה הסמיכה את מנכ"ל הרכבת דאז, עמוס עוזני (כיום מנכ"ל החברה הממשלתית נמל חיפה), לנהל משא ומתן עם Adtranz להזמנת המשך ללא מכרז. הביקורת העלתה כי חלק מהתנאים לא מולאו, הפטור ממכרז ניתן בניגוד לתקנות, ולמרות שהיו לרכבת תוכניות לעבור לרכבות חשמליות - לא נדונה לפני הרכישה העובדה כי את הקרונות הללו לא ניתן יהיה להסב לשימוש בחשמל.



שיחת שכנוע בבית השר



בסוף 97' פנה מנכ"ל הרכבת, עמוס עוזני, בבקשה לאשר ניסוי להפעלת רכבת רוכנת (Tilting) - המתאימה לנסיעה בתוואי מפותל. זאת, בלא שהוצגו מסמכים המעידים על היות הרכבת הרוכנת חלופה מועדפת. מכרז שפירסמה הרכבת לרכישת מערכי רכבת רוכנות במאי 98' - בוטל - ולאחריו פירסמה הרכבת מכרז סגור נוסף, בו זכתה Fiat Ferroviaria. במשך שנה ניהלה הרכבת עם הזוכה משא ומתן לרכישת הקרונועים, אך ביוני 2001 הודיעה אלסטום כי היא רוכשת את חברת Fiat וביקשה לשנות את הצעתה המקורית במכרז. היועץ המשפטי לרכבת דחה אפשרות זו, המנוגדת לדיני המכרזים, אך הרכבת נמנעה מפרסום מכרז חדש.



בשלב זה, כפי שפורסם לראשונה בתחקיר TheMarker, העיד מנכ"ל הרכבת דאז, יוסי שניר, החלו נסיונות להשפיע עליו לרכוש בכל זאת את הקרונועים: "באחד הערבים נקראתי לביתו של שר התחבורה, ושם חיכה לי מיכאל לוי - אז יו"ר אל-על ויבואן פיאט בארץ - כדי לשכנע אותי שאעשה הכל על מנת לקנות את הטילטינג".



לוי טען כי את הפגישה בבית השר קבע השר בעצמו, ומטרתה היתה לממש את הזכייה של חברת Fiat. השר דאז, אפרים סנה, השיב למבקר המדינה כי מטעמי נוחות קבע פגישות עבודה רבות גם בביתו - וציין כי זו לא היתה שיחת שיווק וכי לא מילא בה את תפקיד המשכנע.



מבקר המדינה העיר בדו"ח כי "אין זה ראוי ששר התחבורה יקיים בביתו פגישה בין נציגים של חברה פרטית שזכתה במכרז רכש, ובין מנכ"ל של גוף ממלכתי שאמור לעסוק בקיום המכרז". המכרז, אגב, בוטל בסופו של דבר - ומנכ"ל פיאט פנה שוב אל השר סנה כדי שיבחן את הסיבה לשינוי בעמדת הרכבת. האחרון נענה לבקשתו בהקמת ועדת בדיקה.



קרונות משומשים במחיר חדשים



ביוני 2003 הציעה חברת הרכבות השוודית לרכבת ישראל לרכוש 15 מערכי קרונועים משומשים ב-46 מיליון דולר. ההצעה הועברה למנכ"ל דאז, יוסי שניר, באמצעות ריצ'רד צרפתי מחברת K.G.M - חברה בבעלות משה קורניק, שתיווכה בין שתי חברות הרכבת. מדו"ח המבקר עולה כי שניר לא הזכיר בישיבת הדירקטוריון את קיומה של החברה, למרות שנשאל על כך, ולא דיווח על היותו מקורב לקורניק.



הרכבת פתחה במשא ומתן עם הרכבת השוודית, על אף שהדירקטוריון לא קיבל החלטה על רכישת ציוד משומש - ובלא שקוים כלל הליך מכרז. שניר השיב למבקר המדינה כי "עובדת היותו של קורניק נציג חברת רכבת שוודיה היתה ידועה לרבים", וכי מהירות ההליכים נבעה מן הצורך ברכישת קרונות טרם פתיחת הקו המשודרג לירושלים.



לבסוף, החליטה הרכבת על רכישת הקרונועים המשומשים ללא בדיקה ובפטור ממכרז - אף שעלותם הסופית עמדה על 73% ממחיר קרונות חדשים, ואף שהונחו בפניה חוות דעת כלכליות אשר שללו את כדאיותה של העסקה.



בניגוד לפרסומים ולטיוטות דו"ח המבקר, תלונות שהועברו על ידי בכירים לשעבר ברכבת כנגד יו"ר הדירקטוריון, משה ליאון, נבדקו ונמצאו לא נכונות. לפני כשנה נמנעה הארכת כהונתו של ליאון כיו"ר הרכבת, עקב המשך בדיקת התלונות.