האם מותר לפטר אישה שחזרה לעבודה לאחר חופשת לידה, מיד עם תום התקופה שבה נאסר על פי חוק לפטרה? בשאלה זו עסק פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מלפני כמה ימים.
אסתר בסיל עבדה כפקידה בחברת אמינות מוקד ארצי במשך כשבע שנים. לאחר שנולד בנה היא יצאה לחופשת לידה, ולאחריה חזרה לעבודה. אלא שכעבור 45 יום, התקופה שבה אסור היה לפטרה על פי חוק עבודת נשים, היא פוטרה מעבודתה. לפיכך תבעה העובדת את מקום העבודה וטענה כי העובדה שפוטרה מיד בתום התקופה האסורה מלמדת על כך שפיטוריה נעשו בשל הורותה. המעביד מצדו טען כי פוטרה בשל אי שביעות רצון מתפקודה בעבודה.
מטרת החוק: להקשות על פיטורים
השופט יצחק לובוצקי קבע כי אם מפרשים את הדברים כפשוטם, נהג המעביד בדיוק לפי הוראות החוק. ואולם הוסיף, "כוונת המחוקק היתה להקשות על פיטורי אם טרייה". לפיכך קבע בית הדין כי אף שמדובר בחברה פרטית שאינה כבולה באמות מידה מוגדלות של תום לב, המעביד חייב היה לתת לעובדת הזדמנות להגן על מקום עבודתה, בעזרת קיום שימוע.
"אנו מודעים לכך שאנו דורשים ממעביד פרטי התנהגות שהיא הוגנת ברמה גבוהה יותר ממה שהמחוקק עצמו דרש. ואולם, לטעמנו אין מדובר בדרישה מופרזת, שבתי הדין לעבודה אינם רשאים להעמיד בפני מעבידים פרטיים", נקבע. לפי בית הדין, המעביד "גמר אומר" לפטר את העובדת, מבלי לתת לה הזדמנות ראויה לשטוח את טענותיה הנוגעות לתלונותיו.
"משלא עשה כן, מן הראוי לראות את הפיטורים ככאלה שנעשו ברמה מסוימת של חוסר תום לב ולפצות את היולדת", נקבע. לפיכך חויב המעביד לפצות את העובדת בסכום של 7,500 שקל כפיצוי על פיטורים שלא כדין, ובנוסף לכך ב-2,500 שקל בגין הוצאות משפט.