לקראת העונה השנייה: סיכום תולדות "הכרישים"

מה לא נכתב על ה"כרישים", אותה תוכנית טלוויזיה הפוצחת בימים אלה בעונתה השנייה. אמרו שהיא מסייעת בקידום עסקים קטנים אך גם חסרת אחריות; שהיא מדמה זירה עסקית אך מתעתעת בצופה, שהיא תוכנית חשובה אך גם בידור זול.



הכל החל ב-2002, אז רכש המפיק הישראלי אסף גיל מחברת "סוני" קונצפט טלוויזיוני שפותח ביפאן. ערוץ 2 לא רצה בו וערוץ 10 היה שקוע אז במאבק הישרדות יום יומי. בינתיים החלה לרוץ בארה"ב סדרת ריאליטי בסגנון "כוכב נולד", שבסופה זכה יזם בודד במיליון דולר, ואותו קונצפט, יפני במקור, מצליח הופק עבור הטלוויזיה האנגלית וזכה גם שם להצלחה גדולה. בתוך מערבולת סדרות הדוקו והריאליטי, נדמה היה כי יזמות טלוויזיונית נהפכת לברזל החם שכולם רוצים להלום בו, ואחרי שלוש שנים החליט ערוץ 10 להרים את הכפפה.



"קיבלנו או.קי. ועמדנו מול שני אתגרים מורכבים", מספר גיל, בעליה של חברת "גיל הפקות". "הראשון היה הליהוק. הניסיון במדינות אחרות הראה שבעונה הראשונה קשה מאוד ללהק כרישים, בגלל חוסר הוודאות והמפגש עם הקונצפט החדש. האתגר השני היה יצירת עריכה מתוחכמת שתהפוך מפגש, שעלול להיות משמים ומייגע, למוצר טלוויזיוני מעורר אמוציות".



לחיצת יד או השקעה



למי שלא השתתף בתשעת אחוזי הרייטינג שליוו את הסדרה בממוצע, נספר רק כי בכל אחת מ-13 התוכניות הגיעו לאולפן הטלוויזיה עשרות יזמים נרגשים.



את רעיונותיהם שטחו היזמים בפני חמישה בעלי הון, בהם אביב צידון מבעלי חברת ההיי-טק BVR; כריש הנדל"ן ושותפו לעסקים של חיים רביבו, ג'קי בן-זקן; זאב הולצמן מקרן ההון-סיכון גיזה, ישראלה שטיר מקבוצת שטיר ואחרים.



לכאורה חוו היזמים פעילות סטנדרטית בזירה העסקית: יזם פוגש משקיע פרטי (אנג'ל) ובתום מצגת מחליט בעל ההון אם ישקיע את כספו ובאילו תנאים, אלא שבעוד בעולם העסקי אורכת הפגישה הראשונה שעות ארוכות, והצדדים נכנסים לבדיקת נאותות (דיו דילג'נס) מייגעת הכוללת בדיקת דו"חות החברה, ההון האנושי, היתכנות המוצר, מצב השוק וגורמים אחרים, הרי שבטלוויזיה הכל נראה אחרת.



הצופה התמים שראה את היזם לוחץ בחום את ידו של המשקיע אחרי מצגת שארכה דקות ספורות היה משוכנע כי לחיצת היד פירושה גם קבלת הכסף, וכי כל הסכמה ראשונית בין היזם והמשקיע פירושה רכיבה עסקית משותפת לעבר השקיעה. איש מאנשי התוכנית לא חשב לספר לקהל שאינו בקיא בהנהלות מסוג זה, כי זהו רק הצעד הראשון וכי רק חלק קטן מבין לחיצות היד אכן יניבו עסקות.



"אנחנו יוצרים את הדייט בין שני הצדדים", מתקומם אסף גיל מול הביקורת. "כל מה שקורה מעבר לזה הוא על אחריותם. יותר מפעם אחת קרה שיזם הגיע לאולפן וסיפר סיפור שנעם מאוד לאוזני הכרישים, אלא שכשהמידע נבדק אחרי הצילום, התברר שבינו ובין המציאות אין דבר. אני, כאיש טלוויזיה יכול להיות אחראי רק על המפגש שנערך מתוך רצון כן ואמיתי בין אדם אחד שרוצה להשקיע, ומצהיר על זה מול המצלמה, ואדם אחר שטוען שיש בידיו רעיון ייחודי. אם הדברים לא מבשילים לכדי עסק, זה קורה רק כי היזם לא עמד מאחורי הצהרותיו. אם אדם אומר שיש לו פטנט ואין לו - מה אני יכול לעשות?"



איך אתה מוודא שהמשקיע ירצה להמשיך גם כשיכבו המצלמות?



גיל: "אני לא. במצב כזה, שלשמחתי לא קרה על אף שלא כל לחיצות היד יצאו לפועל, יכול היזם לתבוע את הכריש בבית המשפט. אנחנו נספק את החומר המצולם".



מבין 16 לחיצות יד שנראו על המסך בעונה הראשונה יצאו לפועל שש עסקות, בהן אלה של יניב מוסבי שהמציא אופניים מתקפלים ושל עמי שושנה שהמציא פטנט לניפוח גלגל מפונצ'ר. ארבע לחיצות יד נפלו עם התמוטטות הכריש עודד דסאו (פירוט בהמשך) ואחרות מסיבות כלכליות-טכניות. המקלדת הדו-לשונית, למשל, התגלתה כפטנט שהומצא בעבר במצרים, והקנייה הווירטואלית בסופרמרקט התבררה כלא-מעשית. הפקק החכם לחביות התברר כנטול פטנט, והכיסוי לחפיסות סיגריות התברר כמוצר קיים. רעיון המזרון לפצעי לחץ דווקא זכה בהשקעה, אלא שבזמן הפעילות השוטפת נוצרה "חוסר התאמה עסקית" בין הצדדים, והיזמים והכרישים נפרדו כידידים.



"אין ספק שמדובר באכזבה", אומר מיכאל נחום. "מצד שני, נחמד לדעת שיש אדם עם כסף שמוכן לעזור לך לממש את הרעיון. כמי שמגיע ממקום שאין לו, התוכנית יכולה היתה רק להועיל. היא גם עזרה מאוד לביסוס הביטחון העצמי שלי. אני ממשיך לנסות ולחפש משקיע כדי להפוך את הרעיון למוצר".



סינדרום עודד דסאו



את הכרישים מצאו המפיקים ברשימת עשירי ישראל. "מלכתחילה לא פנינו למיליארדרים" , מספר גיל. "ידענו שההשקעות שידרשו יגיעו עד מיליון דולר, ושזו לא הליגה שלהם. מכיוון שהיינו ירוקים ונטולי רקע כלכלי לקחנו את רשימות עשירי ישראל והתחלנו להתקשר. הרבה אנשים אמרו לא א-פריורי. אחרים הסכימו להיפגש".



במפגש ניסו אנשי ההפקה והערוץ להבין את תרומת אישיותו של הכריש לתוכנית (גיל: "היינו צריכים לקחת אנשים בעלי אישיות ברורה ואמיתית ולייצר מעין דמויות בטלנובלה, הרי הכרישים הם הכוכבים של התוכנית"). את יכולתם הכלכלית הריאלית של המשקיעים נבצר מהם, מסיבות מובנות, לבדוק. "הכל פה מבוסס על אמון", מתאר גיל את הקושי. "אני יכול לסמוך רק על תום הלב".



הכריש עודד דסאו הכניס הרבה צבע לתוכנית. מדובר ביהלומן ואיש עסקים, בעליה של חברה ציבורית ואדם בוטה וישיר. חוות הדעת מצד גורמים כלכליים הזהירו אמנם מפני האיש אך לא צצו סימנים מקדימים והעתיד נראה מבטיח. בתום צילומן של עשר תוכניות התפוצצה הפרשה ברעש גדול: אי-סדרים קשים התגלו בחברת גולן שבשליטת דסאו, המסחר במניה הופסק והכריש הבעייתי צלל למעצר בית.



"היינו בבעיה", מודה גיל. "יכולנו לזרוק את כל העונה לפח אבל החלטנו להיות יצירתיים ולא להתחמק. ריכזנו את כל לחיצות הידיים שלו בתוכנית אחת ותיארנו בפני הצופים את מה שקרה. מובן מאליו שלחיצות היד שלו לא נהפכו לעסקים של ממש, ואני מצר על כך, אבל לא היתה, ולא תהיה לנו שליטה על מקרה כזה גם בעתיד. גם בזירה העסקית הקונוונציונלית אנשי עסקים קמים ונופלים ולעתים משאירים אחריהם אדמה חרוכה".



"זו הייתה אכזבה מרה", אומר יניב רוב, ממציא המגבונים הארומתרפיים, שקיבל לחיצת יד משותפת עם ציפייה למיליון שקל מדסאו וצידון. רוב ראה מעל דפי העיתון את השקעתו נעלמת וקיבל הודעה לקונית מאנשי צידון כי לבד הוא לא ייכנס למיזם. "מעבר לאכזבה, הכל נעצר לכמה חודשים", מספר רוב. "חיכיתי שהעניינים יתבהרו. בשלב מסוים היה לי ברור שצריך להמשיך הלאה וכי אני, כיזם, צריך להתרגל לרכבת ההרים הזו. עם זאת, ההפקה יכלה להתנהג אחרת. הם אמנם יוצאים מן התמונה בסוף הצילומים, אבל פה מדובר במקרה חריג, וציפיתי שהם יעזרו לפחות לקיים פגישה אישית עם המשקיע הנוסף, אבל זה לא קרה".



לרייטינג, אומרים גורמים בשוק, מקרה דסאו דווקא סייע. רגע לפני שעלתה התוכנית הגיע שמה לקהל גדול שלא בהכרח היה טורח לצפות בה. "אנשים רצו לראות את האיש שקראו עליו בעיתון", אומר איש ערוץ 10, "והתוכנית רק הרוויחה".



כריש ירושלמי?



לקראת העונה השנייה הוחלפו מרבית הכרישים. למעט אביב צידון שהיה הפעיל ביותר בעונה הראשונה ואיתו ג'קי בן-זקן, הועזבו כל האחרים ובמקומם לוהקו ארבעה כרישים טריים, בהם רוני רוס, מייסדת ומנכ"לית חברת פנורמה וניר ברקת, בעבר איש עסקים והיי-טק וכיום פעיל חברתי וחבר מועצת ירושלים ויו"ר האופוזיציה בעירייה.



בניגוד לעונה הראשונה, אז נרתעו אנשי עסקים מן הרעיון, הרי שבעונה השנייה הוצפה ההפקה בכרישים-בעיני-עצמם שרצו להשתתף. גם מספר פניות היזמים הוכפלה. האם התוכנית עשתה משהו למגזר היזמי בישראל? אסף גיל מודה ביושר שהתשובה לא ברורה, אבל שמח לספר שתגובותיהם של אנשים מן המגזר הכלכלי היו בעיקר חיוביות. "אמרו לנו שמדובר בתוכנית שמעוררת מחשבה", הוא אומר.



"טלוויזיה היא מדיום שטחי", מסכם הכריש צידון, "אבל התוכנית הזו העבירה מסר חשוב: אדם מן היישוב שהמציא משהו ומאמין בו, יכול להפוך אותו לעסק עצמאי ומכניס. נכון, זה קורה בעזרת שואו ולא בדרך הרגילה בחדרי החדרים של האנג'לים או קרנות ההון-סיכון, אבל השורה התחתונה מפגישה אנשים עם רעיון באנשים עם כסף. התוצאה: עסקים חדשים. אני גאה להיות שותף".



התוכנית "הכרישים" נערכת בשיתוף פעולה עם TheMarker.



לתגובות והצעות:



yazam-nihul@TheMarker.com