"מרגע ששר המשפטים דניאל פרידמן בא עם היוזמות שלו, מיד עם כניסתו לתפקיד, הוא בעצם אומר: אני נאבק בבית המשפט. ואם הוא נאבק בבית המשפט - אז אני נאבק בו", כך מתמצת ח"כ ד"ר יוסי ביילין את מאבקו בשר המשפטים.
"זה אף פעם לא היה כך", אומר ביילין. "בדרך כלל כשממנים שר משפטים מצפים ממנו שיסייע בייעול המערכת הכבדה והאטית; שייצר מנגנונים ידידותיים יותר למשתמשים - עורכי הדין והציבור הרחב; שיקבע עדיפויות ודגשים של המערכת; שייזום חקיקה ממשלתית. אלה הדברים שלשמם מתמנה שר משפטים. זו הפעם הראשונה שמונה שר משפטים כדי שיעמוד מול בית המשפט. זו מעין נקמה פרטית, שלא לומר בדיחה פרטית של ראש הממשלה אהוד אולמרט: 'לא תוכלו להגיד שהוא לא משפטן מוערך, שאין לו לגיטימציה. הוא בא מתוככם - והוא כבר ייתן לכם'".
ביילין רואה את עצמו כנאמן מערכת המשפט. אמנם הוא היה שר משפטים פחות משלוש שנים, בזמן ממשלתו של אהוד ברק בשנים 99'-2001, אבל הוא היה שר משפטים נלהב ביותר שראה את תפקידו כשליחות. מאז ועד היום, ועל אף שמומחיותו האקדמית אינה במשפטים (את תואר הדוקטור שלו קיבל במדע המדינה), תופס ביילין את ההגנה על שלטון החוק כחלק מתפקידו.
"בסיסי התמיכה בפרידמן כרוחב כתפיו של אולמרט"
הראיון עם ביילין התקיים שעות אחדות לפני שוועדת וינוגרד פירסמה את דו"ח הביניים. "בסיס התמיכה בפרידמן כרוחב כתפיו של אולמרט", אומר ביילין. "הוא שחקן רכש ללא תמיכה פוליטית, ואם אולמרט לא יהיה ראש ממשלה - הוא לא יהיה שר משפטים".
"אמרתי לעצמי, אולי יהיה כאן מעשה בלעם. אולי הוא יבין את המשמעות של התפקיד, ויבין מהי האלטרנטיווה לבית משפט חזק. אבל מהר מאוד למדתי שפרידמן מספק את הסחורה לפטרונו. ייאמר לזכותו שהוא לגמרי גלוי בעניין הזה, ולא מסתיר את מחויבותו לממנים אותו. הוא נכנס ראש בראש בנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ומעלה סימני שאלה גדולים בנוגע לתפקוד מערכת המשפט, תפקוד השופטים והנורמות המשפטיות של עשרות השנים האחרונות. הוא עושה את כל מה שממניו ציפו ממנו לעשות, ולזה אני מתנגד בתוקף", אומר ביילין.
עם כניסתו של פרידמן לתפקיד הוא זימן אליו בזה אחר זה את כל שרי המשפטים האחרונים לשיחה בארבע עיניים, לרבות את ביילין. פרידמן הציג את עצמו, פרס את משנתו, וביקש לשמוע מהם על השקפתם. ביילין אמר לפרידמן שכאיש ציבור הוא תמיד בודק מי מצדד בפעולותיו ומעשיו. אם התומכים בו הם אנשים שהוא מסויג מהם ומהשקפותיהם, הוא בודק את עצמו שנית. "תשים לב מי תומך בך ומי מתנגד לך. אנשי שלטון החוק ומפלגת מרצ מתנגדים לך; החרדים ועוד אנשים שלא היית מתברך בחברתם מוחאים לך כפיים", הוא מספר שאמר לו.
"אני מניח שהוא לא משחק משחקים. הוא מאמין במעשיו. מבחינתו, הוא אולי אפילו מנצל את ראש הממשלה, שרוצה לנקום במערכת, כדי לממש את תפיסתו שלו לגביה. הבעיה היא שהוא מתפרע, מגשים את מרחב התמרון שלו כדי לנקום במערכת המשפטית שפגעה בראש הממשלה", אומר ביילין.
ביילין מתנגד לשלוש היוזמות העיקריות שהעלה פרידמן עד כה: הגבלת תקופת הכהונה של נשיאי בתי המשפט; שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים; והגבלת הביקורת השיפוטית של בתי המשפט. "הדברים שהוא אומר נאמרו גם קודם לכן על ידי שרי משפטים ופרופסורים מהפקולטות. הבעיה היא שהוא בא עם תפישת עולם והצעות מרוכזות, שנתפשות כהכרזת מלחמה על מערכת המשפט, וזה בלתי נסבל. באמצעות שלוש ההצעות האלה פרידמן אומר 'אני אשים קץ לכוח הבלתי מוגבל של בית המשפט'. למתקפה כזו אני מתנגד".
"בעולם מתייחסים לשיטת המשפט שלנו בהערצה"
"יש שיטות שונות לבחירת שופטים בעולם, ולא חייבים לקדש כל דבר שנמצא אצלנו. אני יכול לומר שבתור שר משפטים הסתובבתי בעולם, ושמעתי אנשים שמתייחסים לשיטה שלנו בהערצה ממש. לדעתי, If it's not" "broken, don't fix it.
"אין הרבה מערכות כמו מערכת המשפט. לא רבים רוצים להיות שופטים. עבור הטובים, מדובר בוויתור על הרבה כסף. צריך להתייחס לעניין הזה בהרבה זהירות. מי שמביע אי אמון בפעולת המערכת, מביע למעשה אי אמון בתוצאות הבחירה, ואני חושב שזה לא ראוי".
"ביליתי לא מעט זמן בניסיון להביא אנשים טובים מהשוק הפרטי לבתי המשפט המחוזיים, ונכשלתי", אומר ביילין. "בתי משפט השלום והעליון הם לא הבעיה, להם יש מספיק מועמדים - לשלום מקרב המשפטנים הצעירים ולעליון בשל יוקרתו הרבה. הבעיה העיקרית היא למחוזיים, שאלה בתי המשפט שנותנים את השירות המשפטי החשוב ביותר לאזרח".
לדעתו של ביילין, ככל שחולף הזמן, התחרות לשירות הציבורי הולכת וגדלה. "קשה יותר ויותר להביא אנשים ראויים, כי האופציות בחוץ גדולות. מעטים מוכנים להקדיש את חייהם למגזר הציבורי. בעבר חלום חייו של סטודנט למשפטים היה להיות משפטן בכיר. כיום החלום הוא להיות זוהר ועשיר".
"יש תחרות אמיתית, ואין לה פתרון למעט ניסיון קצת פתטי להעלות את השכר למגזר הציבורי. הבעיה היא שאז הוא הופך יקר מאוד". ביילין רואה ייחוד במקצוע השיפוטי וסובר שעל כן יש לנתק את שכר השופטים משכרם של נושאי משרה אחרים במגזר הציבורי. הבעיה היא, לדעתו, שהשכר בעבור תפקידים כמו הרמטכ"ל צמוד לשכר השיפוט, ועל כן שינוי בשכר השופטים גורר אחריו תגובת שרשרת של העלאות שכר בתקציבים אדירים. "המערכת צריכה להבטיח עבור ציבור השופטים המצומצם יחסית מעין 'דיור מוגן', שינתק אותם מהמערכות האחרות".
"משפט חייב להתנהל מיום ליום"
ביילין רואה בגידול מספר השופטים הרפורמה האולטימטיווית במערכת בתי המשפט. זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו כשר המשפטים, סיימה את מלאכתה ועדת השופט תיאודור אור, שבחנה אפשרויות לרפורמה כוללת במערכת בתי המשפט. הוועדה המליצה להרחיב מאוד את סמכויות בתי משפט השלום, להפוך אותו לבית משפט כללי שהמחוזי ישמש כערכאת ערעור עליו ולהותיר לבית המשפט העליון את הדיון בתיקים עקרוניים.
ביילין עיכב את ההמלצות. בדיקה העלתה שרבים מדי מבין שופטי השלום אינם כשירים עדיין לקבל סמכויות כה רחבות. ההמלצות היחידות שיישם היו הסמכת בית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרת בתי המשפט המחוזיים, כמעין "בג"ץ קטן", הוא אומר. "הרפורמה הדרושה כיום היא פשוט להגדיל את המערכת, להוציא יותר תיקים לגישור, לתת יותר סמכויות לרשמים ולהגביר את יעילות המנ"ת - המחלקה לניתוב תיקים. צריך לעשות ניסיון להוציא יותר תיקים אל מחוץ למערכת".
הסבר דומה נותן ביילין גם לריבוי עינויי הדין בישראל, שהוא רואה אותו בחומרה. "להתמשכות ההליכים אין שום צידוק. יש חקיקה בעניין, אבל היא לא עוזרת כי תמיד יהיה צד שיגיש בקשת אורכה, ובית המשפט תמיד ייעתר לבקשה. הפתרון הוא רק הגדלת המערכת. מוכרחים להגדיל את מספר הפרקליטים, שמספרם נמוך עוד יותר ממספר השופטים, להגדיל את מספר החוקרים ברשויות החקירה. אין פתרון אחר. המשפט חייב להתנהל מיום ליום, כקבוע בחוק".
ביילין יוצא גם נגד היוזמה של פרידמן לקצוב את כהונתם של נשיאי בתי המשפט. "נשיא בית משפט צריך כישורים שאינם כישוריו הרגילים של שופט. זה כמו מנהל בית חולים טוב. יש הרבה רופאים מצוינים, אבל רובם לא יכולים לנהל בהצלחה מערכת מורכבת של בית חולים. מעט פרופסורים מסוגלים לנהל אוניברסיטה כמו שצריך. אלה תפקידים מאוד מנהליים.
"אם ידיחו את המוכשרים לניהול", אומר ביילין, "עד שימצאו מנהל מוכשר אחר, אנחנו עלולים להיתקע עם אנשים שהם אולי שופטים מצוינים, אבל אינם מתאימים לתפקיד. מדובר במערכת קטנה מאוד, עם כמה מאות שופטים, ואין כר נרחב של אנשים עם כישורים מנהליים. גם אני הייתי בעד רוטציה, עד שהבנתי שיש לתת כאן מרחב לגמישות".
ביילין הביא כדוגמה את הנשיא לשעבר של בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ורדי זיילר, שהיה מנהל כל כך טוב, לדבריו, שהיה חבל להחליף אותו. כך גם לגבי הנשיא הנוכחי של בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, שהוא לדעת ביילין מנהל מוצלח.
בשבחי הביקורת השיפוטית
היוזמה הראשונה של פרידמן, שלוותה בקולות ההתנגדות הגדולים ביותר, היתה הצעת חוק לפיה הכנסת תוכל, ברוב של 61 חברים, לאשר מחדש חוק שבוטל על ידי בית המשפט העליון. לדעת ביילין, המצב כפי שהוא היום - שבו במשך כ-15 שנים בהן מתאפשרת ביקורת שיפוטית של בית המשפט על חקיקה של הכנסת ביטל בית המשפט חוקים בששה מקרים בלבד, ובזהירות ראויה - הוא מצב ראוי שיש לשמר.
"בית המשפט ביטל חוקים שש פעמים. זה לא חזון נפרץ. אם בית המשפט מחליט שחוק הוא בלתי חוקתי, אז אני סומך עליו", אומר ביילין. "עם זאת, הכנסת היא עדיין הריבון, ולכן אם היא רוצה סעיף התגברות על בית המשפט, אז זה בוודאי חייב להיות ברוב מיוחד של 70-80 חברי כנסת.
"לפי דעתי, לצורך התגברות על בית המשפט העליון יש לדרוש מהקואליציה להשיג הסכמה גם מקרב חברי האופוזיציה. לעומת זאת, לפי הצעתו של פרידמן, די ברוב של 61 חברי כנסת כדי להתגבר על החלטה של העליון, וכך הקואליציה לא נדרשת לשיתוף פעולה של חברי אופוזיציה".
ביילין מסביר כי ביקורת שיפוטית נועדה להגן על המיעוט מפני חוק שיעביר הרוב. במקרה כזה, יכול המיעוט לפנות להגנת בית המשפט ולקבל ממנו הגנה. אם הקואליציה יכולה על דעת עצמה להפוך את החלטת בית המשפט - אין כאן הגנה למיעוט. לעומת זאת, אם הקואליציה נדרשת לקבל שיתוף פעולה מצד האופוזיציה לצורך אשרור מחדש של החוק שבוטל, והיא מצליחה בכך, אין סיטואציה של דריסת המיעוט על ידי הרוב.
פרידמן מסביר שמדובר בפעם הראשונה שבה תוסדר הסמכות של בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת בחוק. זה לא דבר חשוב בעינייך?
"על זה אני אומר - 'תודה רבה'. בית המשפט אינו זקוק לזה. כיום כל ערכאה של בית משפט יכולה לבטל חוקים של הכנסת. זה לא אומר שהדבר נעשה, אבל זה אפשרי".
יוסי ביילין: "השר פרידמן נאבק בבתי המשפט - אז אני נאבק בו"
ארנון בן-יאיר
14.5.2007 / 7:45