פרשת המעילה בהראל בית השקעות: דן להולה מציג - הכתובת היתה על הקיר

סיפור המעילה הגדולה בהראל, שבו הצליח ככל הנראה סמנכ"ל הכספים של בית ההשקעות, גיא ויסמן, למשוך בדרכי מרמה 123 מיליון שקל - הפתיע את שוק ההון לפני חודש.



עם זאת, מי שעקב אחרי החדשות הפליליות של שוק ההון בשבועות האחרונים, יכול היה למצוא כתובת על הקיר שסימנה את הבאות. כחודש לפני שהתפוצצה הפרשה בהראל, הורשע סוחר יום זעיר בשם דן להולה בהרצת מניות. על להולה נגזרו שישה חודשי עבודות שירות. בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום, נטען כי הוא סחר באופן לא חוקי ב-85 מניות שייצרו נפחי מסחר שהגיעו ל-47 מיליון שקל.



את קריירת המסחר היומי שלו ניהל להולה בבית ההשקעות הראל, בתקופה שבה האיש החזק בבית ההשקעות היה ויסמן. לדברי עורכי הדין של להולה, אסף ברם וגיל דחוח - הפיצוץ של פרשיית המעילה בהראל השקעות לא הפתיע אותם, והתרחשות שתי הפרשיות באותו מקום אינו מקרי.



"כשהתחלנו לטפל בלהולה ב-2004, הטענה שלנו היתה שאם הוא עשה עסקות לא חוקיות, הרי שהן עברו במחשב של הראל השקעות - שגבה ממנו בסוף כל יום מאות שקלים. הם לא יכולים לטעון שבזמן שהם גבו ממנו עמלות של מאות אלפי שקלים בשנות הפעילות הלא-חוקית שלו - הם לא ידעו דבר. הגשנו תלונה נגד הראל לרשות ניירות ערך בטענה שכולם נהנו מהכסף הלא חוקי הזה. ואם משהו לא בסדר, גם הפיקוח לא היה בסדר", אומר ברם.



"שכרנו אז כלכלן וביקשנו ממנו שיילך להראל כמתחזה, יפתח חשבון מסחר ויבדוק את הפיקוח שם. הכלכלן הזה נתן לנו חוות דעת שמערך הפיקוח בהראל פשוט לא עובד. נתנו את חוות הדעת הזו לרשות שאמרה שאנחנו צודקים. הם ביצעו חקירה והזמינו אליהם את ויסמן - ולא העלו בה דבר", אומר ברם.



ברם אף מעלה אפשרות לגבי אחת הדרכים שבאמצעותה ויסמן נהג להוציא כסף מהראל. "אחד הוויכוחים הגדולים שלנו עם הפרקליטות היה לגבי היקף הכספים שלהולה הרוויח. בפרקליטות אמרו שהוא הרוויח הרבה, כי לפי הראל הוא שילם הרבה עמלות, ובסוף כל שנה היה זכאי להחזר עמלות בגלל היקף הפעילות הגדול שלו. כששאלנו אותו הוא אמר לנו שהוא לא קיבל שום עמלה. ברשות ביקשו שנפנה לויסמן ישירות, אבל ויסמן לא חזר אלינו. לא מן הנמנע שהחזרי העמלות הללו הלכו לכיסו של ויסמן שהשתמש בדרך הזו כדי להוציא עוד כסף מהראל".



"מוזר" היא מלה שמתאימה לתיאור הסיפור של להולה. הרצת מניות, העבירה שבה הוא הורשע, היא עבירה חמורה. אלא שמי שיורד לפרטי הסיפור של להולה - עשוי להרגיש שהפרטים לא לגמרי "מתחברים". על פי גזר הדין, להולה הרוויח בפעילותו "סכום עתק" - 20 אלף שקל בסך הכל. גם אם הוא הרוויח יותר והצליח להסתיר זאת - הרי שעל פי הרישומים של הראל, בשלוש שנות הפעילות הלא-חוקית שלו הוא פשוט לא רשם ממנה רווחים.



גם השיטה ה"מתוחכמת" שבה השתמש להולה לביצוע הרצת המניות שלו לא נשמעת הגיונית. להולה קנה מעצמו ניירות ערך, תוך שהוא משתמש לצורך זה בחשבון אחד בלבד. הוא אפילו לא טרח לפתוח שני חשבונות למסחר בני"ע כדי לטשטש את מעשיו. עוד פן לא מובן בסיפור הוא המניות שבהן הוא בחר לפעול. להולה קנה ומכר מניות של חברות גדולות שנסחרות במעו"ף, שאין באפשרותם של סוחרים גדולים ממנו להזיז אותן באמצעות סכומים קטנים.



קשה לדעת אם להולה הוא עבריין שלומיאל שלא השכיל אפילו להרוויח ממעשיו לפני שנתפס, או שכפי שהוא טוען - סוחר יום תמים שלא הבין אפילו שמעשיו הם עבירה. ייתכן גם שהוא פשוט הצליח "לעבוד על כולם" ולהרוויח יותר ממה שגילה בית המשפט. פסיכולוג שהיה מנתח את הטענות שלו, היה מתאר אותו כנראה כטרמפיסט קטן שצפה כל היום בשחקנים הגדולים של השוק מעבירים כסף ממקום למקום, והתפתה לנסות ולהרגיש איך זה לשחק במשחק של הגדולים.



עולמם של סוחרי היום



עם זאת, שיחה עם להולה ועורכי הדין שלו חושפת צד פחות מוכר של העלייה בפעילות בשוק ההון בשנים האחרונות. ב-2001, רגע לפני תחילת הגיאות בשוק, הסתכם מחזור המסחר השנתי בני"ע בבורסה של תל אביב ב-270 מיליארד שקל. חמש שנים לאחר מכן, ב-2006, הסתכם המחזור ב-970 מיליארד שקל. העלייה במחזורי המסחר מגיעה ממקורות רבים. משקיעים מוסדיים מקומיים, משקיעים זרים וקרנות גידור הם רק חלק מהגורמים שמגדילים את נפחי המסחר בתל אביב בשנים האחרונות. בנוסף להם קיים מגזר שלם של פעילי שוק שלא זוכה לכותרות בדרך כלל - סוחרי היום.



סוחר יום הוא אדם שקונה ומוכר מניות שלא למטרות השקעה שמעבר ליום המסחר. בהגדרה, סוחר יום אמור לסיים את יום המסחר כפי שהתחיל אותו - עם תיק מניות מאופס. הגיאות של השנים האחרונות גירתה את הדמיון של כולם והגדילה את מספר סוחרי היום באלפים. בכל חדר מסחר ניתן למצוא את אותם סוחרים צמודים למסך במשך ימים, קונים ומוכרים ניירות. גם עם העוסקים בתחום זוכים באשליה של התעשרות אפשרית, לא מדובר על עולם זוהר. הרווחים לא מובטחים - וגם כשיש כאלה, מדובר בשברירי שקלים הנובעים מתנועות בשערי המניות. במקרה הטוב מדובר על פרנסה סבירה. במקרים גרועים יותר - מדובר על פעילות מפסידה.



כולם חפים מפשע



הסיפור שלך מזכיר את האימרה הידועה לפיה "בכלא כולם חפים מפשע".



להולה: "אני לא בא להתריס. אני אדם בוגר ומקבל את מלוא האחריות על מה שעשיתי, ולא אומר שאני לא אשם. אני רק אומר שזו היתה פעילות לא-חוקית עם תמורה מצחיקה - בסדר גודל של 300 שקל לפעולה. הרווח שלי בשנה היה 14 אלף שקל נטו - 1,100 שקל בחודש, ובסך הכל הפסדתי כסף בשלוש השנים שבהן עשיתי את הפעילות הזו.



"ההאשמה היא מצחיקה. הרי הייתי סוחר יום שהקריטריון שלו לרכישה של מניה הוא סחירות המניה (סוחר יום לא ישקיע במניה חסרת סחירות שהוא לא בטוח שיצליח להיפטר ממנה בסוף יום המסחר - ח"ע). 99% מהפעילות שלי היתה במניות הגדולות, והמניות הגדולות והסחירות האלה הן ההיפך ממה שמריץ מניות מחפש. האשימו אותי בהרצה של כל מדד ת"א 100. אפשר להמשיל אותי לאדם קטן שעומד למטה ומנסה לדחוף את הבניין הגדול שמעליו. פעלתי, למשל, בטבע בגרושים. לקנות ולמכור את טבע ב-50 אלף שקל כדי להריץ אותה - זה טמטום. אז מה שטענו נגדי בבית המשפט הוא שבפרקי הזמן המאוד קצרים שבהם פעלתי באופן לא-חוקי - הבאתי 50% מהמחזורים במניה".



אם אתה אומר שלא הרווחת כסף, ושהפעילות הזו היתה טיפשית ולא הגיונית. אז למה עשית את זה?



"בתור סוחר יום אתה רואה את הרצת המניות הזו מתרחשת כל הזמן על המסך. ראיתי את הדברים האלה קורים כל הזמן. יש הרי מהלך טבעי של התנהלות של המסחר - ועל הרקע הזה אתה רואה את החריגים. השחקנים הגדולים עושים את הרצת המניות הזו בסכומים אדירים, אז מה פתאום מתעסקים עמי על 15 אלף שקל?



"לא ידעתי שזה אסור. חשבתי שהמעשים האלה הם משהו בתחום המנהלי, ורציתי לבדוק אם גם אני יכול. לא הבנתי שזה אסור. אף פעם אף אחד לא נתפס על כזה דבר. על מסגרת אשראי - העירו לי. על מכירת יתר - העירו לי. על אי-סגירת מכירה בחסר - העירו לי. על זה מעולם לא העירו לי. אין בחוק פירוט לגבי הדברים האלה. מה שכתוב בחוק הוא 'השפעה בדרכי תרמית על המסחר בניירות ערך'. רק אחרי כן הביאו לי ספר שיש בו פירוט של החוק. הפעולה שלי היתה פעולה שקופה שנעשתה מהחשבון הפרטי שלי".



למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהדברים האלה קורים כל יום?



"יש הרבה פעילות כזו שבה אתה רואה שהביקושים הם פיקטיוויים וההיצעים הם פיקטיוויים. רואים את זה כל יום על המסכים. גופים גדולים שמוכרים מיליוני ניירות. אחרי שהסתכלת על המסך הרבה זמן, אתה מרגיש איך זה קורה. אתה רואה איך באותו הרגע שבו המופיע על המסכים מישהו שמוכר נייר ערך במיליוני שקלים - מיד מופיע גם הקונה ב-5% יותר, והנייר קופץ. זה נעשה הרי בקרנות נאמנות, בכספי הציבור.



"זה קורה כי יש גופים גדולים ששיש להם מבצעים צעירים שמפחדים לאבד את הג'וב שלהם. נאמר ויש מבצע של גוף גדול כמו קופת גמל שצריך למכור בכמויות גדולות נייר ערך שנסחר כרגע במחיר של 1,000 שקל. הוא חושש שהנייר יעלה במשך היום כדי שלא יטענו נגדו בקופת הגמל 'למה לא מכרת ב-1,030 במקום ב-1,000'. אז הוא משאיר אצלו ניירות, ובשנייה האחרונה הוא 'מאזן' את נייר הערך עם היצעים - למחיר שבו הוא מכר - כדי שלא יטענו נגדו. תן לי לשבת ברשות ני"ע שנה ואני מכין לך תיק עב כרס על הרצת מניות".



אחת הטענות שעולות בשיחה היא שרשות ני"ע פשוט לא מחפשת אחר העבריינים האמיתיים. "אם מחפשים השפעות - שהרשות תחפש מי יכול באמת להזיז את המניות האלה. יש גופים שמנהלים עשרות מיליארדי שקלים והשוק פרוש בפניהם. אסטרטגית, אנשי הרשות צריכים להיות רגולטורים של הכסף הגדול. את הקטנים הם צריכים להדריך. הרשות צריכה להיות חזקה פי 10 ממה שהיא כיום, עם פי 10 תקציבים. זה אינטרס לאומי. אבל בגלל שהרשות חלשה, היא אומרת 'נתפוס את הקטנים'", מסביר ברם.



"חברי הבורסה אשמים"



את האצבע המאשימה בסיפורו של להולה מפנים עורכי דינו אל חברי הבורסה, אשר באמצעות חברי המסחר שלהם פועלים סוחרי היום. "מדובר על שלוש שנים שבהן הוא עבד בשיטה הזו, ואנחנו טענו שלא ייתכן שלא יהיו חובות פיקוח על חברי הבורסה בהקשר הזה. בהראל - דרכם הוא ביצע את המסחר שלו - פשוט התנערו מזה. כשיש מכירה בחסר שלא נסגרת באותו יום, הם רואים את זה מיד. כשיש חריגה של שקל בחשבון של סוחר יום, הם רואים את זה מיד. אבל את זה הם אומרים 'לא ראינו'", אומר דחוח.



"חברי הבורסה רוצים את הלקוחות האלה. הם אומרים להם 'בוא, תשתה קפה, ולוקחים מהם את העמלות הגדולות שנמצאות ב'פיפסים' הקטנים", מוסיף ברם. "בהראל יש 30 חדרי מסחר כאלה, והסוחרים הרי תמיד יפסידו בסוף כסף. חבר הבורסה הוא זה שעומד בצד השני ומבצע בשביל הסוחר את הפעולה. בסוף היום מוציאים להם דו"ח יומי והם רואים שהלכו להם 150 שקל על עמלות. אני אומר לחברי הבורסה: 'אתם מפיקים מיליונים מהאנשים האלה, אז תשקיעו קצת בהסברה'. יש אלפי סוחרי יום כאלה בישראל, ואף אחד לא מסביר להם כלום. נתנו להם הגה ולא הסבירו להם מה הנהלים הכתובים. שיחתימו אותם על איזה מסמך שמסביר מה מותר ומה אסור", אומר ברם. "יום אחרי גזר הדין, סגרו ברשות את האפשרות למכור ולקנות ני"ע באותו חשבון. הרשות פשוט דאגה לכך שהמחשב יחסום את האפשרות לעשות כמה פעולות באותו החשבון".



מטקסטיל לבורסה



הסיפור של להולה הוא דוגמה לדרך שבה אדם מן היישוב נהפך לסוחר יום. הוא היה מנהל מכירות של חברת גוטקס במשך שנים רבות, וב-2001 החל לסחור במניות באופן קבוע דרך הראל שוקי הון. המסחר שהחל בתור תחביב, שגזל שעה-שעתיים ביום, נהפך למשרה מלאה. לדבריו, לא מדובר בתחום רווחי במיוחד.



"שחקן יום מביא משכורת, לא יותר", אומר להולה. את מה שקרה לו בעקבות הפרשה, הוא מגדיר כחורבן. "העולם מתרסק לך, פתאום אתה עבריין פלילי. ב-2003, בשש בבוקר, דפקו אצלי שוטרים בדלת ואמרו לי שאני נאשם פלילי. לא הייתי מוכן לדבר כזה". עד היום אין ללהולה מושג איך גילו אותו. השערת עורכי הדין שלו היא שמישהו בחקירה אחרת של הרשות הלשין כדי שהוא לא יואשם בעצמו.



ולמרות הכל, כשלהולה נשאל אם הוא יעזוב את התחום, הוא לא חד-משמעי ונשמע יותר כמו מכור להימורים ששואף להיגמל. "הלוואי ואני אוכל לעזוב את התחום הזה. הקמתי עכשיו עסק של תכשיטים, ואני מקווה שלא אחזור לזה", הוא אומר. נכון להיום, אם תרצו להשיג אותו בטלפון - עדיף שתעשו זאת אחרי 17:30 אחר הצהריים, בסיום יום המסחר.



מהראל בית השקעות נמסר כי "טענותיו של דן להולה, אשר הואשם בפלילים בהרצת מניות, מוכחשות מכל וכל. להראל בית השקעות אין כל קשר לפעולות שביצע להולה, אשר פעל כמשקיע עצמאי ללא מעורבות של הראל.



"עורכי דינו של להולה כבר ניסו במסגרת ההליכים הפליליים שהתנהלו נגד להולה לשרבב את הראל בית השקעות וניסיון זה נדחה מכל וכל על ידי בית המשפט. אם יתברר להראל כי להולה שיתף פעולה עם גיא ויסמן בדרך כל שהיא, הראל תביא את הדברים לידיעת המשטרה כדי שתמצה את הדין עם המעורבים".