את פרופסור אריה סקופ, 61, מרגיזים שני סוגי אנשים: אלה שחונים באלכסון ואלה שהוא מכנה "פסלים". חנייה באלכסון מרגיזה אותו בגלל הזלזול שהיא מבטאת, וכך גם אותם פסלים - אלה "שמלקקים למעלה ומשתינים למטה" - האנשים שהזלזול נהפך לחלק מאישיותם כפועל יוצא של המעמד.
"הרבה מאוד פעמים נתקלתי בהתנהגות הזו", אומר סקופ. "אלה מנהלים שמכרכרים אנושות סביב מי שהוא בעמדת כוח, ועל אלה שמתחת נותר להם רק להשתין".
עד ינואר 2005 היה סקופ מנכ"ל ויו"ר מיקרוסופט ישראל. כיום הוא מרצה לניהול ואיש עסקים פרטי, ששניים מתוך שלושת הסטארט אפים שהוא מעורב בהם כבר ביצעו אקזיט.
כשהוא מדבר על הפסלים, הוא נזכר בדוגמה הפוכה: "את איתן ורטהיימר פגשתי לפני הרבה שנים, והוא עשה עליי רושם קצת מטורף. ישבנו בפגישה עסקית חשובה, והוא זיהה על פי הרעש כל מטוס שעבר בשמים - 'זה מיראז', זה אף-16'. אני חשבתי שמשהו שם לא לגמרי בסדר.
"עברו שנים, ורטהיימר מכר את ישקר לוורן באפט, ובאחד מהראיונות הוא הציג את המוטו שלו: אל תפחד ואל תשוויץ. הבנתי שלא מדובר במטורף אלא בגאון. זה משפט שראוי כי מנהלים בכלל ופסלים בפרט יפנימו, כי הוא מקפל בתוכו כלל ניהולי בסיסי: אל תעליבו את העובדים שלכם, אל תזלזלו בספקים שלכם, תתייחסו בכבוד לשותפים שלכם. דברו לאנשים בגובה העיניים, בין אם אתם בעמדת כוח ובין אם לאו".
וביל גייטס נהג ככה?
"לגמרי לא. ביל גייטס לא יודע לעודד את העובדים שלו. יותר מדי פעמים הוא זורק את המשפט 'זה הדבר המטופש ביותר ששמעתי בימי חיי'. עובד ששומע משפט כה מבייש לא יגיד יותר כלום, אלא יחשוב רק איך לספק את הבוס - במקום איך לקדם את החברה.
"דוגמה מצוינת לזה היא מחשב הלוח של מיקרוסופט - מקלדת ועט דיגיטלי לכתיבת פתקים אלקטרוניים בכתב יד - פיתוח שהושקעו בו מיליונים. גייטס חשב שמדובר בהמצאה מופלאה, וכולנו התחלנו להשתמש בו. מהר מאוד שמתי לב שהוא מפענח רק 70% מכתב היד שלי, וככה אי אפשר לעבוד.
"אמרתי שאני לא מאמין במוצר והחזרתי אותו. מנהלים אחרים לא העזו להמרות את פיו: ראיתי שהם יושבים איתו בישיבות, אבל במקום לכתוב הם מקלידים - כלומר, משתמשים בו כמו בלפ-טופ - אבל לא אומרים את דעתם האמיתית על המוצר. ככה דברים לא צריכים להתנהל".
ומאיפה האומץ של המנכ"ל הישראלי להגיד אחרת מכולם?
"מנהל יתנגד למדיניות רק אם הוא לא חושש מאיבוד המשרה שלו. לעומת זאת, מנהל שנמצא בתהליך הישרדות יבחר לשתוק גם כשברור לו שהתוצאות עקומות".
"עשיתי טעויות - התרשמתי מאנשי 8200"
כבר בשנות העשרים לחייו ידע המהנדס סקופ היכן בדיוק הוא רוצה לעבוד: בחברה אמריקאית ללא ועד עובדים, שאינה מבטיחה יציבות אך יודעת לתגמל את מצטייניה. "לא יודע מאיפה זה בא לי", אומר האיש שבא מבית מפא"יניקי לעילא ולעילא - "אני רק זוכר ששכן שלנו, מורה בסמינר, שמע שאני הולך לעבוד ביבמ, ואמר לי שאין שם ביטחון, כי יכולים לפטר אותי כל רגע. עניתי לו את מה שהרגשתי כל חיי: 'אם מפטרים אותי - זה הפסד שלהם'".
תוך זמן קצר טיפס סקופ בסולם הדרגות: בגיל 34 כבר ניהל את פעילות חברת HP בישראל וב-89' הביא לכאן את מיקרוסופט. "עשיתי את כל הטעויות האפשריות", הוא מספר. "שכרתי אנשים לא נכונים, התרשמתי מגאוני 8200. לא שמדובר חלילה באנשים לא טובים, אלא שהייתי צריך ללמוד על בשרי את מה שבעולם יודעים ובישראל פחות - לא כל בכיר בארגון צריך לנהל אנשים.
"בישראל מודדים הצלחה וקידום לפי מספר האנשים הכפופים לך, ומתוך הרצון לקדם נותנים תפקידי ניהול לאנשים שלא מסוגלים לעשות אותם. יותר מזה: בשביל לתת לעובדים לנהל אנשים אתה צריך לעתים 'לעקם' את המבנה הארגוני, וכל תוצאה מתעקמת בהתאם.
"עם השנים למדתי שזו תפיסה שגויה - שלא כל גאון יכול לנהל אנשים. זה לא אומר שהוא לא יכול לתרום המון לחברה, אם יינתן לו תפקיד בכיר וכל סמלי הסטאטוס, מבלי שאף אחד כפוף לו - ככה מנצלים נכון יכולות כוח אדם. לפעמים אני שומע מנהלים בכירים שמספרים שכפופים להם עשרת אלפים או מאה אלף עובדים. אני מזכיר לכולם: בסופו של דבר אתה מנהל שמונה אנשים. לא יותר".
מושג בולט נוסף באג'נדת הניהול של סקופ הוא life-work balance. על אף שהוא מעיד על עצמו כי בכל שנותיו במיקרוסופט לא לקח חופשה מעבר לסופשבוע (ורצוי שגם זה יהיה צמוד לכנס או מפגש עסקי), הוא טוען כי שעות עבודה ארוכות לא מרשימות אותו.
בניגוד למוטי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, שהסביר באחרונה כי עובד היי-טק שעובד 18 שעות ביממה עושה זאת מבחירה - סקופ טוען כי תפקידו של המנהל הוא בראש ובראשונה למנוע את שחיקת עובדיו. החברה, לטענתו, לא צריכה לעלות על נס את מי שעובר לגור בה.
"גם אני עבדתי תקופות מסוימות בחיי 20 שעות ביום, ולא קרה כלום", הוא אומר. "אבל אם עובד שלי מקדיש לעבודה את חייו לאורך זמן, תפקידי כמנהל לפנות אליו, ולספר לו שמניסיוני מדובר במתכון בדוק לשחיקה.
"אחד הדברים שחברות נטולות תרבות ארגונית לא בודקות הוא מה מספר האנשים שנשארים לעבוד בהן לאורך זמן. אלה מקומות שבהם המנכ"ל, שמגיע לכמה שנים קצרות, דואג לשורת הרווח. הדירקטוריון, לעומת זאת, חייב לחשוב על הדרך להביא את החברה לחוסן נצחי".
איך עושים את זה?
"קובעים תוכנית יעדים אמיתית, כזו שאין כיום לרוב הארגונים בישראל. לא אומרים לאנשי משאבי אנוש 'תארגנו שלושה טיולים ותביאו 100 איש', אלא 'תדאגו ש-90 איש מתוך ה-100 יעברו את השנה הראשונה - אם צריך, גם על ידי טיולים'. רוב תוכניות היעדים לא מביאות בחשבון את הטווח הארוך, אלא את הטווח הקצר בלבד".
הרשימה הלבנה
במצב של שוק תחרותי מאוד, איך מונעים עזיבה של עובדים מצוינים?
"במיקרוסופט יש רשימת מצוינים. כל מנהל מסמן את אנשי המפתח שהוא רוצה שיישארו בחברה, יתוגמלו ויקודמו. הרשימה הזו מתעדכנת בכל שנה. לי היה ויכוח מתמיד עם מנהל משאבי האנוש של אירופה - הוא רצה לפרסם את הרשימה ואני התנגדתי. אמרתי שהפרסום יגרום לי לבזבז ימים שלמים על הסברים במקום על עבודה. יש דרכים להבהיר לכוכבים שהם כאלה גם מבלי לתלות רשימה על הקיר. לטעמי חשוב מאוד לנהל רשימה כזו לצורכי החברה, וחשוב לא פחות שאנשים לא יידעו מי בתוכה ומי לא.
"לסוג כזה של פעילות ניהולית שגויה התנגדתי כשמיקרוסופט עברה לבניין חדש, שהיו בו חדרים פנויים. אחד המנהלים רצה לאייש את חלקם בעובד אחד ובחלקם שניים. אמרתי לו שבכל חדר צריכים להיות שני עובדים, גם אם יישארו חדרים ריקים. למה? כדי לא ליצור היררכייה מלאכותית שתיצור פאניקה ותחושות רעות. כמו במקרה של הרשימה, גם כאן יידרשו אין סוף הסברים. בשביל מה זה טוב?"
מה תציע למנהל שמתקשה לנהל את זמנו?
"אני חינכתי את העובדים שלי שאני לא קורא מיילים בני יותר משתי שורות, והם למדו להגיע מיד לנקודה. ניהול נכון של המיילים חוסך זמן. עקרונית, אני לא עונה - ולעתים גם לא קורא - מיילים שאליהם אני מכותב. כשעזבתי, היו לי בתיבת ה-cc כ-4,000 מיילים שלא הספקתי לקרוא - ובדיעבד, לא הייתי צריך. אחד הדברים האהובים על מנהלים בישראל זה הכפתור Reply All. אני אומר: די עם זה - זה מפוצץ את התיבה במיילים לא נחוצים. באמריקה כמעט שלא משתמשים בפונקציה הזו".
במשפט אחד, איך היית מגדיר את אג'נדת הניהול שלך?
"do a few things well. מנהלים ישראלים צריכים ללמוד להתמקד ולזכור שיש זמן - לא חייבים לכבוש את העולם בשנה".
לתגובות:
nihul-yazam@themarker.com
אריה סקופ: "ביל גייטס לא יודע לעודד את העובדים שלו"
טלי חרותי-סובר
15.5.2007 / 9:11