הבנק המתין למיצוי ההליכים נגד החייבים - והתביעה נגד הערבים התיישנה

בימ"ש שלום בבאר שבע קבע באחרונה כי יש להגיש תביעה נגד ערבים להלוואה תוך 7 שנים מהיום בו העמיד הבנק את הלוואת החייבים העיקריים לפרעון מיידי. זאת, כשמדובר בערבים שאינם בגדר ערב יחיד המוגן לפי חוק הערבות.



בספטמבר 2005 הגיש בנק לאומי למשכנתאות לבימ"ש השלום בבאר שבע, באמצעות עו"ד נורה גוטליב, תביעה נגד הערבים חגי אביטן וציון בן חמו בגין הלוואה בסך 257 אלף שקל. לאחר שהחייבים לא פרעו את ההלוואות, מימש הבנק משכון על הדירה, ואולם עדיין נותרה יתרת חוב לבנק, ולכן הוגשה תביעה נגד החייבים, וניתן נגדם פסק דין. לאחר שלא עלה בידי הבנק לגבות את החוב, הוא קיבל צו המכריז על מיצוי הליכים נגד החייבים, והגיש תביעה נגד הערבים. כיום הגיע הסכום ל-500 אלף שקל.



הערבים טענו להגנתם, באמצעות עו"ד יובל ויסמן, כי התביעה נגדם התיישנה משום שהחייבים חדלו מתשלום החזרי ההלוואה עוד בראשית 96', ובמועד זה החל מירוץ ההתיישנות של התביעה. לטענתם, מאחר שההלוואה בגינה הוגשה התביעה היתה גבוהה מ-250 אלף שקל, הם אינם בגדר ערבים יחידים.אילו היו ערבים יחידים, היה מירוץ ההתיישנות מתחיל, על פי הפסיקה, רק במועד מתן אישור ראש ההוצל"פ על מיצוי ההליכים נגד החייבים.



השופט גד גדעון קיבל את טענות הערבים וקבע כי התביעה נגדם התיישנה. לדבריו, החייבים חדלו לשלם את ההלוואה כשלושה חודשים לאחר שנחתם הסכם ההלוואה, ולכן כבר במועד זה עמדה לבנק הזכות להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי ולפנות אל הערבים בדירה לממש את ערבותם. השופט קבע כי מאחר שתיק ההוצל"פ נגד החייבים לצורך מימוש המשכון נפתח בסוף 97', לכל המאוחר במועד זה העמיד הבנק את ההלוואה לפרעון מיידי, ולכל המאוחר במועד זה נוצרה עילת התביעה נגד הערבים.



לפיכך נדחתה התביעה על הסף, והבנק חוייב לשלם לערבים 5,000 שקל בגין שכר טרחת עו"ד (א 3898/05, בש"א 5228/06).