נדחתה תביעה ייצוגית נגד קניאל בטענה להצעת רכש לא הוגנת

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לאישור שתי תביעות ייצוגיות שהגיש בעל מניות מיעוט בקניאל, דרור שקולניק, נגד חברת קניאל אריזות משקה. התביעות התייחסו להצעות רכש של שתי חברות: קניאל אריזות משקה וקניאל תעשיות אריזה. שקולניק טען כי התמורה שהוצעה בהצעות הרכש לא שיקפה את שוויין ההוגן של שתי החברות.



השופטת רות רונן קבעה כי חוות הדעת שהובאה מטעמו של שקולניק משקפת גישה שניתן לחלוק על הנחות היסוד בה. "לא הוכח כי יש להעדיף את חוות הדעת מטעם המבקש על פני העובדה שרוב הניצעים קיבלו את הצעת הרכש במחיר שהוצע להם", כתבה השופטת.



לפני הצעת הרכש, החזיקו המציעים ב-85.2% מהון המניות בקניאל אריזות, והניצעים (בעלי מניות המיעוט) החזיקו ב-14.8% מהון המניות. באשר לקניאל תעשיות, לפני הצעת הרכש החזיקו המציעים ב-84.05% מהון המניות של קניאל תעשיות, והניצעים החזיקו ב-15.95% מהון המניות שלה.



הצעת הרכש לקניאל אריזות היתה 11.96 שקל למניה, והצעת הרכש לקניאל תעשיות היתה בגובה 16 שקל למניה. מדובר בפרמיה של כ-47% מעל מחיר הבורסה לקניאל אריזות, וכ-67% מעל מחיר הבורסה לקניאל תעשיות. מבין בעלי המניות בקניאל אריזות נענו להצעת הרכש 91% מהניצעים, ובקניאל תעשיות נענו להצעה 88%.



בהחלטת ביניים קבע בית המשפט כי ההנחה היא שבעלי המניות קיבלו את ההצעה לאחר ששקלו את תנאיה והחליטו להיענות לה. "הסכמת הרוב להצעה היא אינדיקציה חזקה להוגנות שלה", כתבה השופטת. על כן נקבע כי על המבקש, שקולניק, מוטל הנטל להוכיח כי חרף הסכמת רוב הניצעים, המחיר שהוצע עבור המניות אינו הוגן.



רונן קבעה כי על בית המשפט לבחון האם הניצעים קיבלו את מלוא המידע; האם המידע היה מדויק; והאם הסכמת הניצעים היתה מטעמים עניינים ולא מטעמים זרים. עוד קבעה השופטת כי יש להתייחס לרוב בו התקבלה ההצעה: ככל שהרוב יהיה גדול יותר - יינתן משקל גדול יותר להסכמת הניצעים להצעת הרכש. בעניין התביעות הייצוגיות מצאה השופטת כי שקולניק לא הוכיח שהיה פגם בפרוצדורה של הצעות הרכש.



בית המשפט אף פסק כי הבעייתיות בניסיון להוכיח מהו השווי ההוגן באמצעות חוות דעת מומחה נובעת מכך שקשה מאוד להתייחס לחוות דעת כזו ביחס להערכת שוויה של חברה כאובייקטיווית. על כן נקבע כי אין מקום לאשר את התביעה. המבקש חויב בהוצאות בסך 50 אלף שקל (א (1209/03).