עיון בדו"חות סיכום הפעילות השנתיים של רשות ניירות ערך מלמד על המגמה: בשום כתב אישום מתוך שמונת כתבי האישום שהגישה פרקליטות מיסוי וכלכלה בגין עבירות ניירות ערך ב-2004 לא הואשם עורך דין או מייצג אחר של מי מהנאשמים.
לעומת זאת, בשניים מתוך אחד עשר כתבי האישום שהוגשו ב-2005, ובשניים מתוך שבעת כתבי האישום שהוגשו ב-2006, מצאה הפרקליטות לנכון להעמיד לדין גם את עורכי הדין המייצגים של הנאשמים כשותפים לדבר עבירה.
לטענת עורכי דין העוסקים בתחום הצווארון הלבן, מאז פרשת פרומדיקו והזיכוי הדרמטי של יו"ר טבע אלי הורביץ, המדינה החלה לחקור עורכי דין מייצגים ולהעמיד אותם לדין כמעט כדבר שבשגרה.
בפרשת פרומדיקו טען הורביץ כי הסתמך על חוות דעת משפטית של עוה"ד המנוח אמנון גולדנברג ממשרד ש. הורוביץ. גולדנברג לא הועמד לדין, והורוביץ זוכה מאשמה בערעור לעליון בטענה שהסתמך על חוות הדעת. מבחינת התביעה, פסק הדין יצר תסכול רב.
לפי עמדתה של הפרקליטות, הלכת פרומדיקו סוללת את הדרך לחשודים להשליך אשמה על כתפי יועציהם, תוך שהם מתנערים מאחריות פלילית; עובדה זאת, לגישת הפרקליטות, מחייבת חקירה של היועצים. לדבריהם, המייצג הוא "אדריכל" העסקות, ולכן מהווה גורם משמעותי לברור העסקה ולא יכול להתחמק בטענה שהוא מייצג בלבד.
"מדובר בתופעה שחשוב לתת עליה את הדעת", אומרת עו"ד נוית נגב, שותפה במשרד שינמן-נגב, המתמחה בתיקי צווארון לבן. במאמר שפירסמה בכתב העת המשפטי "תאגידים", נגב אינה חולקת על העיקרון הבסיסי שעורכי דין ומייצגים אינם מעל החוק. "מייצג שייעץ ללקוחו לבצע דבר עבירה הוא שותף לה, ועליו לתת על כך את הדין", היא כותבת.
כל אחד מנסה לחלץ את עורו
עם זאת, לדברי נגב, ברגע שיוצרים קונפליקט בין חשוד למייצג שלו ויוצרים ביניהם ניגוד אינטרסים, חל תהליך טבעי בחקירה שבו כל אחד מנסה לחלץ את עורו ומפנה את האצבע אל האחר. הדבר משחק לידי התביעה, ומחשיד את המעורבים, כאשר למעשה מדובר בעבירות כלכליות מסובכות שהמרכיב הפלילי בהן לא תמיד כה ברור.
בפרקליטות לעומת זאת הולכים על קו נוקשה. "יש מגמה לתת יתר תשומת לב לכך שעורכי דין יושבים ליד לקוחותיהם ומאפשרים להם לעשות תמרונים על החוק. הדבר נמצא על סדר יומה של המדינה, ואנחנו לא ניתן לזה לעבור", אומר גורם בכיר בפרקליטות.
לטענת גורמים אחדים במדינה הדברים אינם משתמעים לשני פנים. אם מייצג שיתף פעולה עם לקוח שלו, הרי שהם שותפים לדבר עבירה, וככאלה אין הם שונים מכל שותפים לדבר עבירה. מתקיימת ביניהם דילמת אסיר קלאסית המתקיימת בכל עבירה עם שותפים, ללא קשר אם מדובר בצווארון לבן או כחול או שחור.
מנגד, יש גורמים במדינה האומרים כי עבירות כלכליות הן לעתים כה מורכבות וסבוכות, שלא ניתן לומר שישבו שניים, הלקוח והמייצג שלו, ורקחו דבר עבירה. לעתים ישנו תהליך היוועצות אמיתי, כאשר ישנה יותר מאפשרות בחירה בודדת.
הסבר נוסף שניתן לתת להתרחבות המגמה אפשר למצוא אולי בריבוי עורכי הדין בישראל. יש הטוענים כי ציבור עורכי הדין כיום גמיש הרבה יותר במתיחת הגבולות מכפי שהיה בעבר, והדבר נובע בין השאר מחששם של עורכי הדין, שאם לא יסטו מחוות דעתם המקצועית תמיד יימצא מתחרה שייאות לרצות את דרישות הלקוח.
חקירה והעמדה לדין של מייצגים בענייני מס
לדברי עו"ד גלעד ברון, העוסק בייצוג בפני רשויות מס, התופעה של חקירת מייצגים על ידי רשויות המס הפכה לשגרה של ממש. משרדו של ברון ייצג במספר מקרים רואי חשבון ויועצי מס שלקוחותיהם לשעבר הפנו כלפיהם אצבע מאשימה בעקבות האשמות רשויות המס נגדם.
ברון מסביר את הגידול בחקירת מייצגים בתיקים פיסקליים בכך שלהבדיל מייעוץ משפטי בעניינים כלכליים אחרים, ייעוץ בענייני מס מוצא ביטוי בדרך כלל במסמך חיצוני שמגיע לידי הרשויות. בנוסף, תכנוני המס השתכללו בשנים האחרונות, היצירתיות גברה, וכתוצאה מכך גם הרשויות נקטו באמצעים חריפים יותר, כגון קביעת רשימה של תכנוני מס המחייבים דיווח. ריבוי הדיווחים מגביר את האחריות של המייצגים.
לדעתו, על רשויות האכיפה לעשות אבחנה ברורה בין חקירת לקוח, לבין חקירה של מי שהיה מייצג של הלקוח. בנוסף, לדבריו יש להבחין בין חקירת מייצג כעד, לביו חקירתו כחשוד, שכן זכויותיו נגזרות מהמעמד בו הוא נתון. למשל, לחשוד עומדת הזכות לשתוק או להיפגש עם עורך דין, שאינה קיימת לעד. לעד נתונה רק הזכות להימנע מההפללה עצמית", אומר ברון ומוסיף, "זו זכות חשובה ביותר משום שלרוב מייצגים נחקרים תחילה כעדים".
ברון אומר כי אחת הטענות השכיחות של לקוחות בתחום המסים כלפי מי שייצג אותם בעבר, היא טענת ההסתמכות, על אף שבתי המשפט לא נתפסים בקלות לטענה זו. "כדי שלקוח יטען להסתמכות על מי שייצג אותו, עליו להוכיח הסתמכות בתום לב, תוך גילוי כל העובדות הרלוונטיות. כדי להינקות, הלקוח יידרש להוכיח כי הוא הסתמך על מומחה בתחום הנדון, למשל תחום המס. לא מספיק שהוא פנה לעורך דין כלשהו, אלא עליו הנטל להוכיח שהוא פנה למומחה במסים".
ברון ממליץ על מספר צעדים שעל עורך הדין המייצג לנקוט כדי להימנע מהפניית אצבע מאשימה כלפיו. "להקפיד לקבל את מלוא הנתונים הרלוונטיים לחוות הדעת; לבדוק שהמידע לא נראה על פניו בלתי סביר; לבדוק כל מידע שמעורר ספק בדבר נכונותו או שלמותו; ולערוך תרשומת של חוות הדעת או הייעוץ בכל עניין מהותי".
ככלל, ברון ממליץ ללקוחותיו המייצגים לשעבר לשמור על זכות השתיקה בשלבים הראשונים של החקירה. עבירות מס מורכבות, ולרוב יערבו יותר מגורמים אחדים. כל גורם ייתן גרסה שיהיו לה השלכות על המעורבים האחרים. "אי לכך, ההחלטה לשמור על זכות השתיקה בעבירות כאלה היא מורכבת", מסביר ברון. "עם זאת, בתחילת החקירה זו ההמלצה הכללית שלנו. השיקולים לבחור בשתיקה צריכים להתבסס על כמות הראיות שבידי הגוף החוקר ואיכותן. חשוב לדעת שלעתים שתיקה עלולה להביא את הרשות החוקרת ל"נבירת" יתר ולהעמקת החקירה. מלבד זאת, על מייצגים שמגיעים למצב של חקירה להיות ערים לכך שהם עלולים להיות חשופים גם להליכים אזרחיים".
ברון מציין כי תיקי מס מתחילים לרוב בקול תרועה רמה, עם פתיחת החקירה, ולאחריה מגיעה תקופת רגיעה. לדבריו, תקופת הרגיעה קריטית ביותר בתיק מס ויש לנצל אותה היטב. הדברים חשובים במיוחד עבור חשודים-מייצגים, שניהול תיק נגדם או הרשעתם עלולים להסב להם נזק תדמיתי שהוא גדול שבעתיים מהעונש עצמו. בתקופת רגיעה זו יש להחליט כיצד להגיע למגע עם הרשות המאשימה, כך שהתיק לא יגיע לכתב אישום.
ברון מסביר כי "על אף שהאפשרות לסיים תיקי מס בכופר קורצת, יש לזכור שכדי להסכים על כופר על החשוד להודות, ואת זה לא כל עורך דין או רואה חשבון מוכן לעשות. מנגד, מלחמה בבית משפט עלולה להיות הרסנית מבחינת מייצג, ופגיעה קשה בשמו הטוב".
לדברי עו"ד נגב, מגמת האכיפה המוגברת על מייצגים אינה בהכרח מועילה. "זה לא עושה אותנו לחברה טובה יותר או מתוקנת יותר. ניתן להסתפק בהליכי כופר או קנס אזרחי או משפט משמעתי, ולא להעביר את הכל למישור הפלילי. יש כאן פריצת מסגרות של הפורמליסטיקה הפלילית. אם בעבר היתה ודאות מלאה במשפט הפלילי, כיום יש עבירות עמומות שבמידה רבה מקבלות תוכן והגדרה בדיעבד על ידי בתי המשפט".
פגיעה בחיסיון עו"ד-לקוח
סוגיה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא חיסיון עו"ד-לקוח שחל על עורך הדין, ועומד לזכות הלקוח. חקירה של עורך דין מייצג עלולה לחשוף אותו לעבירה על כללי החיסיון הקבועים בחוק. עם זאת, על אף שהכוח להסיר את החיסיון הוא של הלקוח, אם הוא מפנה אצבע מאשימה לעורך דינו וטען כי הסתמך על חוות דעתו לצורך ביצוע העסקה, הרי שניתן לראות בכך כאילו הלקוח ויתר על החיסיון.
לטענת המדינה, במדיניות החדשה אין כדי לפגוע בכללי החיסיון. גם בעניין זה המדינה נוקטת גישה נוקשה, לפיה חיסיון עו"ד-לקוח נועד לאפשר לשניים לברר נסיבותיו של מקרה שאירע בעבר, ולטוות את קו ההגנה שיינקט במשפט לגביו.
לטענת המדינה, החיסיון לא נועד להוות מפלט לעבירות עתידיות שעורך הדין והלקוח טווים בצוותא. סנגורים מכנים את הטענה הזו מקוממת. לטענתם, יש כאן מחלוקת קשה על מהות החיסיון, שהמדינה מבקשת לכרסם בו כבר שנים. לדבריהם, החיסיון לא נועד אך כדי לדון בעבירות עבר, אלא כדי לאפשר היוועצות חופשית של לקוח בעורך דינו. כאשר מדובר בעניינים עסקיים מורכבים, כך לטענתם, ישנם תחומים אפורים רבים והעוסקים בהם אינם יודעים בהכרח כי מדובר בדבר עבירה.
"ייתכן כי מייצגים ידאגו לכסות את עצמם מפני כל סיטואציה, באופן שחוות דעותיהם יהיו גמישות מאוד ולא יתנו ייעוץ של ממש ללקוח", אומרת נגב. "ייעוץ איכותי הוא אינטרס ממדרגה ראשונה של החברה בישראל. כמו כן, תיתכן פגיעה בחיסיון של ההיוועצות עם עורך הדין. גם היוועצות חופשית היא אינטרס חברתי מובהק. לבסוף, תיתכן טענה שעצם ההיוועצות של לקוח לגבי מהלך עסקי כלשהו מלמדת שהוא התלבט בנוגע לחוקיותו, ועל כן הוא עלול להימנע ממנה מראש".
עורכי הדין עומדים לדין
ארנון בן-יאיר
16.5.2007 / 8:13