"ב-2005 המשיכה תחולת העוני של נפשות לעלות והגיעה ל-24.7%"; נתונים אלה של בנק ישראל מצוטטים על ידי מנהלי חברות המפעילות את תוכנית מהל"ב. אין ויכוח על הנתונים. אין גם ויכוח על משמעותם הקשה. העניים אינם מצליחים להיות אזרחים מלאים בחברה: הם עסוקים בבעיות הישרדות - במאבק להשיג אוכל, מקלט ובריאות. ילדיהם מקבלים חינוך טוב פחות מילדי העשירים, נהפכים לבלתי מועסקים או לעובדים בלתי מיומנים ואינם מצליחים לשבור את מעגל העוני. על אחת כמה וכמה אין ויכוח על כך שמצב זה דורש התערבות.
עם זאת, הסיבה לגידול בעוני והדרכים שיש לנקוט כדי למגר אותו אינן עובדות מדעיות כי אם אידיאולוגיה בהסוואה כלכלית-מדעית. משרד ראש הממשלה ומשרד התמ"ת מציעים תוכנית למלחמה בעוני "שעיקרה הגדלת מספר המועסקים"; אך הם עושים זאת תוך התעלמות ממצב המשק הישראלי שתהליכי גלובליזציה, מדיניות יבוא ממדינות לא מתועשות, שינויים טכנולוגיים והעלייה במספר מהגרי העבודה בתוכו הקטינו את כושר התחרות של תעשיות מסורתיות בו וגרמו לצמצום הביקוש לעובדים בלתי מיומנים ובלתי משכילים, לירידת שכרם היחסי ולעלייה בשיעור אבטלתם.
מעבר לכך, לא מוצגות תוכניות ממשיות להגדלת מספר המשרות במשק, אלא תוכניות להפחתת מקבלי הקצבאות, כמו תוכנית מהל"ב. מדאיגה עוד יותר התעלמות המשרדים מהמלצות גורמים מקצועיים לפעול לפתרונות לטווח הבינוני והארוך דרך סבסוד תעסוקה, הכשרה מקצועית ופיתוח תשתית חינוכית הולמת בבתי הספר.
תוכנית מהל"ב יובאה לישראל כדי לצמצם את מספר מקבלי הגמלאות באופן מיידי, ללא התייחסות של קובעי המדיניות למחסור במקומות תעסוקה, פיזור גיאוגרפי לא אחיד של מובטלים ומשרות פנויות וחוסר התאמה מקצועית של המובטלים לעבודות הנדרשות. כעת, מנהלי החברות פרטיות המפעילות את התוכנית (ומרוויחות ממנה) מבשרים לנו כי אחד הפתרונות לבעיית העוני הוא הרחבת התוכנית, ואף קוראים להחילה בכל הארץ.
לאחר שנה וחצי של הפעלת התוכנית, אצל 82% מהמשתתפים בה לא חל שינוי במצב התעסוקתי. אצל 70% מהמשתתפים שהיו מועסקים לפני התחלת התוכנית לא היה שינוי או שהיתה הרעה במצבם התעסוקתי. בקרב הבלתי מועסקים לפני תחילת התוכנית רק 9% מצאו עבודה במהלך הפעלתה. 8.6% מהמשתתפים נשארו ללא קצבה וללא עבודה.
תוצאות אלה התקבלו אף שבשנה הראשונה להפעלת התוכנית פחות מ-1% מהמשתתפים סירב לקבל עבודה. מאז הפעלת התוכנית "חסכה" המדינה 85 מיליון שקל בקצבאות, אך מחצית מסכום זה הופנה לחברות, וזאת בצד הכסף הרב שעלתה הקמת הפרויקט למדינה. למרות הטענות על דאגה לאוכלוסיות "חלשות באמת", קצבותיהם של הקשישים וניצולי השואה לא גדלו בתקופה הזאת. האם זוהי ההצלחה שאנו מחפשים? הביקורת על התוכנית אינה "פופוליזם צעקני", ובוודאי שאינה נתפסת ל"מקרים חריגים של בודדים שלא מצאו את דרכם בתוכנית". הביקורת על התוכנית מהווה תפישת עולם מתחרה המפרשת את אותם נתונים ואת אותה מציאות בצורה אחרת וקוראת לפעול לפתרון לטווח ארוך, שיביא בחשבון את מורכבות מצב שוק העבודה ואת הקשריו הרחבים.
הכותבת פעילה בעמותת אלון, המפעילה את פרויקט לב חדרה העוקב אחר תוכנית ויסקונסין
תוכנית ויסקונסין - 82% כישלון
ניצן תנעמי
16.5.2007 / 10:43