יבואני המכוניות הגבירו בשבועות האחרונים את היקף הפרסום שלהם לקראת החלפת שנת הדגם מ-2007 ל-2008. בפרסומות הנוצצות מפתים היבואנים את הקונים למהר ולקנות את דגמי 2007 במחירי "סוף שנת הדגם", עם הצעות מפתות למימון ולטרייד-אין (החלפת מכונית ישנה בחדשה) במחירים נוחים. הכל יש במודעות המפתות, פרט להצעה אחת פשוטה: הפחתת מחירי המכוניות.
מחירי המכוניות בישראל ירדו בפעם האחרונה בינואר. אז עודכנו המחירים כלפי מטה בשיעור של 4.4%-6.4%. במונחים של דגמי המכוניות הפופולריים ביותר, מכונית משפחתית עם מנוע בנפח של 1,600 סמ"ק, מדובר בהפחתת מחיר מכ-119 אלף שקל לכ-114 אלף שקל - הפחתה משמעותית בהחלט של 5,000 שקל.
עם זאת, ההפחתה הנדיבה לא היתה פועל יוצא של התחרות בענף יבוא הרכב. זו היתה הפחתה כפויה, שמשרד האוצר והכנסת כפו על היבואנים במסגרת העדכון השנתי של קבוצות המחיר של המכוניות בישראל. קבוצות המחיר נועדו לשרת מטרה טכנית בלבד - לקבוע את המחיר לפיו מחושבת הטבת המס המשולמת על רכב צמוד (ליסינג); אבל בפועל הן הפכו כבר מזמן לסמן המחיר שלפיו מתיישר ענף הרכב. האוצר עידכן את קבוצות המחיר בינואר בשל השינויים שהיו בשער החליפין במהלך 2006, ובעיקר בשל הפחתת מס הקנייה על הרכב.
מאז חלפו חמישה חודשים. מס הקנייה אמנם לא ירד שוב - אף שבאוצר שוקלים הפחתה נוספת שלו - אבל שערי החליפין בהחלט השתנו. הדולר איבד מתחילת השנה 6.3% מערכו ביחס לשקל, היורו נשחק ב-3.6% והין היפאני - ב-7.4%. אלה הם, כידוע, שלושת המטבעות העיקריים שבהם רוכשים יבואני הרכב את המכוניות המיובאות לישראל. כלומר מבחינת היבואנים, ההוצאה על רכישת המכוניות מידי היצרנים בחו"ל פחתה בחמשת החודשים האחרונים בשיעור משמעותי.
אילו היו המחירים מתעדכנים כעת שוב על רקע ההתחזקות המרשימה של השקל, מחירה של המכונית המשפחתית הנמכרת כעת ב-114 אלף שקל היה צריך לרדת בעוד כמה אלפי שקלים. לפי אחת הבדיקות שנערכו, ייתכן אף שהמחיר היה צריך לרדת בעוד 8,000 שקל ולהיעצר על 106 אלף שקל. אלא שההפחתה הזאת היא תיאורטית בלבד. בפועל, מאז עדכון המחירים של ינואר, כמעט שלא היו יבואני רכב שעידכנו באופן רשמי את מחיר המחירון שלהם כלפי מטה.
אז נכון שהיבואנים מפחיתים באופן עקיף את מחירי המכוניות - הם מציעים, כאמור, מימון וטרייד-אין בתנאים מצוינים, הם מוסיפים אבזור בחינם, וכו'; כל אלה הם שווה-ערך כספי שיכול בהחלט להגיע לסכומים של אלפי שקלים. ועדיין, אין דין הוזלות עקיפות, הניתנות פרטנית לכל לקוח בהתאם לכושר המיקוח שלו, כדין הוזלה רשמית של המכונית.
קשה להתרשם לחיוב מרמת התחרות השוררת בענף, שבו כמעט איש מהשחקנים אינו טורח להפחית מחיר - על אף שהתשומות הוזלו משמעותית. קשה להתרשם לחיוב מהטיעון העיקרי שמעלים יבואני הרכב להגנתם, ולפיו הלקוחות אינם חפצים בהוזלה כזו מכיוון שהיא תפגע בערך הרכב המשומש שלהם. אפשר להניח שמרבית הלקוחות היו מעדיפים מלכתחילה להוציא פחות כסף על רכישת מכונית חדשה לו היתה ניתנת להם האפשרות לכך, גם אם הדבר יפגע במידה פחותה במחיר המכונית שכבר בבעלותם. אפשר להניח כי הלקוח היחיד שרואה את הדברים אחרת הוא הלקוח שקוראים לו "חברות הליסינג", שאצלו ערכו של מלאי הרכב המשומש הוא אכן בעל משמעות אדירה.
קשה להתרשם לחיוב מכך שמדינה שלמה משלימה עם מציאות שבה היא נתונה בידיהם של קומץ יבואנים, שאינם מעלים את הערך ששמו "תחרות" אל ראש שמחתם. התירוצים הרגילים של היבואנים, לפיהם המרכיב העיקרי במחירי המכוניות בישראל הוא מרכיב המיסוי (זה נכון) או שהם שבויים בידי חברות הליסינג וכל ההנחות בענף הרכב ניתנות לחברות (גם זה נכון) - אין בהם כדי להפחית את הטרוניה שצריכה להיות מופנית כיום ליבואני הרכב. כך לא מתנהג ענף תחרותי, ומי שאינו תחרותי - אולי הגיע הזמן לטפל בו ככזה.
יבואני המכוניות שכחו להוריד מחיר
מירב ארלוזורוב
16.5.2007 / 12:06