נדחתה תביעה ייצוגית בגין הקטנת אבקת הכביסה "קולון"; השופטת: "לא שוכנעתי שהמבקשת משתמשת במוצר"

מכה ל"תובעים הסדרתיים"? בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית על סך כ-4 מיליון שקל, שהוגשו בשנת 2003 נגד החברות גורי ייבוא והפצה ורקיט בנקיזר. התביעה הוגשה בגין הטעייה לכאורה שביצעו החברות, אשר הפסיקו את מכירת אבקת הכביסה "קולון" בחבילות במשקל 1.5 ק"ג והחלו במכירתו במשקל 1.25 ק"ג.



החברות טענו מנגד כי אין לאשר את התובענה כייצוגית משום שכלל לא התקיימה הטעייה ומאחר שהבקשה הוגשה שלא בתום לב. השופטת ציינה כי מגישת התביעה עובדת במשרד פרסום שעובדיו הגישו שלוש תביעות ייצוגיות זהות ביחס למוצרים שונים לאחר שקראו כתבה בעיתון.



על מנת לבחון האם מתקיימת עילת תביעה אישית, המהווה אחד מהתנאים לאישור תובענה ייצוגית, בדקה השופטת נורית אחיטוב האם למבקשת, רוזיטה צדיק, נגרם נזק. היא ציינה כי צדיק העידה כי היא נוהגת לרכוש את אבקת הכביסה לפחות אחת לחודש לשימוש משפחתה. היא אף העידה כי מחירו של המוצר, הן באריזה הישנה והן באריזה החדשה, עמד על אותו מחיר - 12.99 שקל - "בכל פעם" שעשתה קניות.



בתצהיר עדותה הראשית היא לא ציינה היכן היא נוהגת לרכוש את המוצר. רק משנדרשה לכך בחקירתה הנגדית, אמרה כי המקום בו היא רוכשת את המוצר הוא חנות קוסמוס בני ברק. עם זאת צדיק לא צירפה ולו חשבונית אחת של אבקת הכביסה - לא באריזה הישנה ולא באריזה החדשה, על אף שאישרה כי ברשותה חשבונית כאמור. בא כוחה ציין בסיכומיו כי אין לצפות מצרכן סביר לשמור חשבוניות או קבלות המעידות על קניית מוצרי יסוד - כדוגמת אבקת כביסה - בכלל, ובמשך תקופה ארוכה בפרט.



"לא רחשתי אמון לעדותה"



אחיטוב קבעה כי אכן קיימת מידה רבה של סבירות בעמדה זו, ואולם במקרה זה העידה צדיק כי ברשותה חשבונית רכישה - אך מסמך זה לא הוצג בפני בית המשפט. על כן ציינה השופטת כי בעניין זה יחול הכלל הידוע כי הימנעות מהבאת ראיה מחייבת את המסקנה שאילו הובאה - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.



לכך הצטרפה העובדה כי צדיק לא ידעה לתת פרטים על מקום הרכישה, אלא ציינה אותו בשפה רפה רק אחרי שנחקרה בחקירה נגדית, ונקבה במחיר שונה מהמחיר שהמוצר נמכר בו במקום אותו ציינה. "לא רחשתי כל אמון לעדותה של צדיק כי רכשה את אבקת הכביסה נשואת התובענה בהתאם לאמור בתצהירה ובעדותה", קבעה השופטת.



אחיטוב אף הוסיפה כי צדיק עובדת במשרד פרסום שעובדים בו הגישו בשלושה ימים עוקבים שלוש בקשות דומות לאישור תובענות ייצוגיות שעניינן עילת "הטעייה", לאחר שקראו בעיתון על שינוי אריזות מספר מוצרים של חברות שונות. שלוש הבקשות הוגשו על ידי בא כוחה של צדיק בהליך זה, והן זהות בתוכנן ובמהותן, כאשר ניכר שוני רק בזהות המוצר אליהן הן מתייחסות.



על כן מצא בית המשפט כי "אמנם אין מניעה שמספר אנשים המכירים זה את זה יגישו בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, אולם במקרה זה לא שוכנעתי כי צדיק אכן משתמשת במוצר וכי נגרם לה נזק כלשהו, ודומה בעיני כי הבקשה להכיר בתובענה זו כייצוגית נעשית שלא בתום לב".



אחיטוב פסקה כי בנסיבות העניין, נכון להטיל הוצאות משפט משמעותיות על צדיק, שהגישה בקשתה בלא ביסוס ראייתי ובהיעדר עילה. על כן חויבה צדיק בתשלום הוצאות בסך 40 אלף שקל. את צדיק ייצגו עוה"ד שלמה הרדי וסמדר כהן; את גורי ייבוא והפצה עו"ד רונית זינגר-שפיצר ויצחק בכר; ואת רקיט עו"ד נדרה בן צבי ואורי קיסר (א 2285/03).