מעולם לא היו קרנות גידור יותר פופולריות. במחצית הראשונה של 2001, הושקעו בהן פי שניים כספים מאשר ב-2000 כולה. כיום פועלות בעולם 6,000 קרנות כאלה, והן מנהלות נכסים בשווי 500 מיליארד דולר.
עד לא מזמן היו קרנות הגידור נחלתם של עשירים. עתה, כולם רוצים להשקיע בהן, החל ממשקיעים מוסדיים וכלה באנשים אמידים, המבקשים להשקיע עשרת אלפים דולר. בבלגיה, קרנות גידור מפרסמות את עצמן בטלוויזיה. בארה"ב, שם אסור פרסום כזה, משווקות קרנות גידור באופן פרטי, בסמינרים למשקיעים של ברוקרים ובנקים פרטיים. תדמיתם של מנהלי הקרנות זוהרת.
האם הבהלה לקרנות גידור היא דבר טוב? כמה אנשים מעריכים כי התעשייה פשוט מגיעה לפרקה: לאחר שצברה כמה שנות ניסיון, היא יותר מתוחכמת, ולכן היא מושכת משקיעים בכל פעם שנכסים אחרים - החל ממניות וכלה בהון סיכון - נחבטים; ולמרות הצמיחה המהירה של קרנות הגידור, נראה כי התעשייה יכולה להמשיך לצמוח.
רק אחד מכל חמישה אנשים עשירים משקיעכיום בסוג כלשהו של הון פרטי (כולל הון סיכון וקרנות גידור). יתר על כן, יש הטוענים כי איכות ההשקעות ובקרת הסיכונים משתפרות במהירות.
אחרים מביעים ספקות. הם מצביעים על קרנות הגידור הרבות מאיכות ירודה, שבראשן עומדים מנהלים לא מנוסים, ואפילו שרלטנים. הן משווקות למשקיעים שאינם מבינים את הסיכונים הגלומים בהן.
יתר על כן, קשה לעקוב אחריהן והן חשופות להונאה. ומכיוון שמנהלי הקרנות גובים עד 20% מהעלייה השנתית בשווי הנכסים בקרנות, יש להם תמריץ אדיר ליטול סיכונים מוגזמים. (לרוב, לא חייב מנהל הקרן מאומה אם שווי הנכסים יורד, והוא תמיד יכול לסגור אותה, ולהקים אחת אחרת.) וככל שגובר זרם הכספים לקרנות גידור, הוא רודף אחרי קבוצה מידלדלת של מנהלים מוכשרים והזדמנויות השקעה אמיתיות.
בראש הספקנים עומד ברטון ביגס ממורגן סטנלי, אסטרטג השקעות ומזהה בועות ותיק. "לבהלת המשקיעים לקרנות גידור בארה"ב ובאירופה", הוא אומר, "יש סממנים ברורים של בועה. אני בטוח שרבות מהקרנות החדשות יתפוצצו, והמשקיעים יפסידו הרבה כסף".
הניתוח הזה צרם לאוזניהם של כמה מעמיתיו במורגן סטנלי, שחולקים את התלהבותם מקרנות גידור עם גולדמן סאקס, ואשר מעודדים לקוחות עשירים להשקיע בהן. במקביל הם מציעים שירותי ברוקרג' לקרנות. פול רוי, מנהל מחלקת ניהול ההשקעות ברשות ניירות הערך בארה"ב (SEC), מייעץ למשקיעים "לנקוט משנה זהירות בכל הקשור לשגעון קרנות הגידור".
האם מתפתחת בועה בקרנות גידור? אכן, משקיעים רבים מתעניינים בקרנות רק בגלל שהן אופנת ההשקעות החמה. כמו כן, משקיעים נוטים לרדוף אחרי הצלחות העבר, במקום לשאול שאלות בדבר הקשר, אם בכלל, בין ההצלחות כאלה לביצועים בעתיד.
לדוגמה, קרנות המתמחות בארביטרז' מיזוגים, מהמרות על התנועות במחירי המניות של חברות שהודיעו על מיזוג, אך עדיין לא השלימו אותו. לפי נתונים של מרדית ג'ונס מקבוצת המחקר ון הדג' פאנדס, הקרנות האלה הניבו תשואות גבוהות ב-2000 של עד 17%, ומאז הן משכו משקיעים רבים.
אך מאז תחילת 2001, הן עלו ב-4.9% בלבד. קרנות רבות הפסידו הון רב בהימור על מיזוג ג'נרל אלקטריק והוניוול, שנחסם על ידי האיחוד האירופי. כעת חלק ניכר מהכסף החדש רודף אחרי קרנות עם הישגים מוכחים לאורך שלוש שנים, תשואות שנתיות ממוצעות של 12%-15%, ותנודתיות נמוכה. במילים אחרות כ-250 מ-6,000 קרנות, אומרת ג'ונס.
יש כל כך הרבה סוגים של קרנות גידור, שקשה לדון ברצינות בבועה כללית. ראשית, כמחצית מקרנות הגידור מתמחות בשילוב של מכירה בחסר והשקעה לטווח ארוך. זאת, כמו קרן הגידור המקורית שהוקמה ב-1949 על ידי אלפרד וינסלו ג'ונס, שביקש לצמצם סיכונים בהחזקת מניות מסוימות ומכירת אחרות בחסר.
אין מחסור במניות להמר עליהן באסטרטגיה כזו (long/short), והסכומים המושקעים על ידי קרנות גידור מתגמדים לצד אלה של קרנות נאמנות מנייתיות. לכן, אומרת ניקולה מידון מחברת המחקר טרמונט/TASS, אין חשש מכך שנחשול כספים חדשים יצור בועה בנכסי הבסיס.
ייתכן שהדבר אינו נכון לגבי קרנות גידור בשם "ערך יחסי", המהמרות על התכנסות מחירים של מכסים עם מאפיינים כלכליים זהים. לדוגמה, אג"ח ממשלתית ל-30 שנה שזה עתה הונפקה, לעומת אג"ח ממשלתית ל-30 שנה, שהונפקה שנה קודם לכן. אך ככל שגדל נפח ההשקעות בארביטרז' הזה, יורדת התשואה למשקיעים. כדי לחפות על תשומות ממוצעות נמוכות, עלולות הקרנות להתפתות ללוות כספים כדי להגדיל את ההשקעה, ולהגדיל בכך את החשיפה שלהן לסיכונים.
ההשפעה האינפלציונית של ביקוש חדש ממותנת במידה מסוימת מכך שקרנות גידור ותיקות רבות סגרו את הדלתות בפני משקיעים חדשים. בנוסף קרנות רבות נסגרות, בהן קבוצת הקרנות טייגר של ג'וליאן רוברטסון, או מצמצמות פעילות, דוגמת קבוצת קואנטם של ג'ורג' סורוס.
אך לבסוף מתפנות קרנות גידור רבות לגדול יתר על המידה. בשל זה, הן מתקשות להשקיע את כספן מבלי ששאר השוק יהמר נגד העומדות (פוזיציות) שלהן. במקרים רבים, הן סובלות גם מבעיות ניהוליות, בשל גיוס עובדים מהיר. בכל מקרה, התשואות יורדות.
חלק גדול מהכסף החדש המוזרם לקרנות גידור, במיוחד על ידי קרנות פנסיה, מותנה בדרישות מסוימות, במיוחד ליתר שקיפות ולהוכחות מוצקות שהסיכונים מנוהלים היטב. בנוסף גובר העניין בניתוח ביצועים יותר מעמיק, כולל השוואה למדדים אחרים. אם התשואות יאכזבו, יגבר הלחץ להורדת עמלות - סימן היכר לתעשייה מתבגרת. לעת עתה, חלק מהעמלות עולות. כמה קרנות גובות עמלות של 50% מהרווחים.
בועה או לא, קיים סיכוי טוב שהתשואות העתידיות של קרנות הגידור יהיו פחותות מתשואות העבר. אכן, למרות שההערכה הרווחת היא שבשוק דובים קרנות גידור רושמות ביצועים טובים יותר מאפיקים אחרים, אין לכך ראיות רבות. בשוק הדובים של שנות ה-70 רשמו קרנות הגידור תשואות כה גרועות - רבות נסגרו - שווינסלו ג'ונס בעצמו מצא לנכון להביע דעה בעניין. "העתיד של קרנות הגידור", אמר, "לא נראה מזהיר".
בהלה חדשה לקרנות גידור
אקונומיסט
3.9.2001 / 10:02