מקורות המים בישראל

בישראל שלושה מקורות מים עיקריים: הכנרת, האקוויפרים - מאגרים מרכזיים של מי תהום בהר ובחוף - ומי מעיינות. למים המופקים מכל מקור יש הרכב כימי שונה, ויש ביניהם הבדלים ברגישות לזיהומים. בשנת 1998 הופקו 65 אחוז מהמים בישראל במתקני הפקה של מקורות, 35 אחוז מופקים במתקנים פרטיים: בארות, מאגרים עיליים, שטפונות וקולחין.

בישראל קיימים בסך הכל 2,800 קידוחי מים, מהם 1,300 של מקורות. 150 קידוחים, רובם באזור החוף, משמשים להחדרת עודפי מים בחורף במטרה לשאוב אותם שוב בקיץ. כל השאר הם קידוחי שאיבה. בשנים האחרונות רוב המים המוחדרים הם מי שפד"ן. פעולה זו משפרת את איכוץ מי הקולחין ומביאה אותם לאיכות המאפשרת השקייה בלתי מוגבלת, כולל ירקות למאכל.

המאגר העילי הטבעי המשמעותי היחיד בישראל. הכנרת ניזונה מזרימות הירדן העליון (ואגן ההיקוות שלו) ונחלי החרמון, הגולן, הרי נפתלי והגליל המזרחי.

הכנרת מכילה ארבעה מיליארד מ"ק מים ומספקת כ-30 אחוז מצריכת המים בישראל. חלק ממימיה – שהם מים עיליים – מסופקים ישירות לאוכלוסיית הישובים המקיפים את האגם. אל שאר אזורי הארץ מוזרמים המים באמצעות המוביל הארצי. בשנת 1998 הופקו מהכינרת 544.7 מיליון מ"ק.

כללי התפעול לניצול מי הכנרת עוגנו בחוק המים ובתקנותיו ובאים לידי ביטוי בקביעת מפלסי מינימום ומקסימום לאגם. לגבי הקו האדום – ראה קישור נפרד.

בישראל מצויים שני מאגרים מרכזיים של מי תהום (אקוויפרים): אקוויפר החוף, המשתרע לאורך החוף בין הכרמל בצפון לרצועת עזה בדרום, ואקוויפר ההר, המשתרע ממזרח למישור החוף בין הכרמל בצפון ועד לדרומית לבאר שבע. ארבעה אקוויפרים נוספים, קטנים יותר, מצויים בגולן, בעמקים, בבקעת הירדן ובערבה.


אקוויפר החוף: משתרע בין שולי הרי יהודה במזרח לבין חוף הים במערב. ניתן לחלקו לשלושה תת אזורים: מישור החוף, מישור חוף הכרמל ומישור גליל מערבי-עמק זבולון. הסלע הדומיננטי באקוויפר זה הוא הכורכר. האקוויפר ניזון בעיקר ממי גשם, ומהחדרה מלאכותית של מי שטפונות, עודפי מים מהכנרת ומי קולחין. האקוויפר חשוף לזיהום שמקורו בתעשיה, מצבורי אשפה, מיכלי דלק ועוד. סמיכותו לים עלולה לאפשר חדירת מי ים במקומות מסויימים, כתוצאה מירידת המפלס עקב שאיבת יתר. ממוצע השאיבה השנתי מאקוויפר זה עד שנת 2000 הוא 410 מיליון מ"ק בשנה.

אקוויפר ההר: ממוקם במרכז הארץ, בין הרי הכרמל בצפון לבקעת באר שבע בדרום, בקע הירדן – ים המלח במזרח ושולי מישור החוף במערב. הסלעים הדומיננטיים באקוויפר זה הם הגיר והדולומיט, המאפשרים "אחסון" מים בכמויות גדולות. המים מאקוויפר זה מתפצלים על פי קו פרשת המים לים התיכון ולביקעת הירדן.
ההפקה העיקרית מאקוויפר זה מתבצעת באגן המערבי ירקון-תנינים. ממוצע השאיבה השנתי מאקוויפר ההר עומד בשנים האחרונות על 150 מיליון מ"ק בשנה.

באזור הערבה קיימים שני אקוויפרים המהווים את מקור המים העיקרי לאזור. ברחבי הארץ פזורים מאגרים מלאכותיים לתפיסת מי שיטפונות בחורף ולאגירת מי קולחין.