"עם כל הכבוד לתרומתה ההיסטורית של חברת החשמל - לא ייתכן שמונופול יספק 100% מתצרוכת החשמל"

11 שנים חלפו מאז חוקק חוק משק החשמל שפתח את השוק בפני יצרנים פרטיים, וגרר אחריו יעדים ממשלתיים אופטימיים מדי לגבי חדירתם אליו. בישראל המפוכחת של שנת 2007 איש אינו ממהר לצאת בהצהרות גורפות, וישנן זהירות וציפייה דרוכה לקראת השינויים המשמעותיים שצפוי המשק כולו לעבור בעת הקרובה.



ערב פריצתו של הגז הטבעי אל גבולות ישראל - על רקע השינויים המתהווים במבנה חברת החשמל - ועקב התעוררותם המיוחלת של היצרנים הפרטיים (גם אם, לפי שעה, על גבי נייר העיתון בלבד) - נדמה כי אנו נמצאים בנקודת מפנה משמעותית, המחייבת הפקת לקחים וגיבוש מסקנות שיש ליישמן.



לקראת כינוס ועידת האנרגיה שתתקיים היום ומחר בכפר המכביה ברמת גן, ניאותו נציגי הממסד - מנכ"ל משרד התשתיות, עו"ד חזי קוגלר, נציגי הגופים המייעצים - ד"ר עמית מור ושמעון סרוסי מחברת אקו אנרג'י לייעוץ כלכלי אסטרטגי, ונציג היזמים -עו"ד עמית קריספין ממשרד מ. זליגמן ושות' - לשטוח איש איש מנקודת מבטו את תובנותיו אודות כישלון העבר והתנאים שבהתקיימם טמונה ההצלחה האפשרית בעתיד.



מדוע כשלנו?



תחילה יש לבדוק, האם גם היום רלוונטית החתירה להפניית חלק מייצור החשמל לידיים פרטיות. תשובתו של עו"ד קוגלר לכך חד משמעית: "עם כל הכבוד לתרומתה ההיסטורית של חברת החשמל - לא ייתכן שמונופול יספק 100% מתצרוכת החשמל. אין אף מדינה ב-OECD שמאפשרת למונופול ממשלתי את כל השליטה על משאב כה אסטרטגי. השכל הישר אומר שלא ניתן לשים את כל הביצים בסל אחד כשמדובר בצורך כה חיוני. לכן, חזון משרד התשתיות הוא להפוך את חברת החשמל לקונצרן תעשייתי חזק שיחזיק ב-70% משוק החשמל, שזה בעצמו שיעור גבוה יחסית".



אם כך, מדוע השכל הישר לא בא לידי ביטוי במציאות של ימינו? ראשית, מתווה המכרזים הפומביים כשל, וליתר דיוק - הקונספט שעמד במרכזם. היצרנים הפרטיים חויבו למכור את החשמל שייצרו לחברת החשמל, מה שנתן בידיה את הכוח בגיבוש המו"מ או בהכשלתו: "קשה להגיע להסדר מכירת חשמל לרשת כשחברת החשמל רואה עצמה ספק בלעדי של כל צרכי החשמל של המדינה; קל יותר לסכלו", אומר קוגלר.



בנוסף, מציינים מור וסרוסי, מכירת החשמל היתה אמורה להתבצע במחירים הנקובים במכרז, אך עד שהותר הסבך הביורוקרטי ארוך השנים, על רקע שוק המתפתח במהירות, נהפכו תנאי המכרז הראשוניים לבלתי רלוונטיים או נעדרי כדאיות כלכלית. אותה ביורוקרטיה היתה גם בעוכרי פרסום התקנות ואמות המידה להפעלת הרישיונות, אשר רק לימים העניקו את "רשת הביטחון" ליצרני החשמל הפרטיים בדמות החזר השקעה מובטח בשיעור 80%.



לאחר שמדיניות ההחזרים הוסדרה, ולאחר שנסוגה המדינה משיטת המכרזים, צץ החסם שעתיד להפוך לדומיננטי בשוק המתפתח - הגז הטבעי, או למעשה, היעדרו. הגז הטבעי הזול יחסית הוא המרכיב היחיד שמאפשר כיום את פעילות תחנות הכוח הפרטיות אך עדיין אינו זורם בצנרת ההולכה המבוששת להיחנך.



אם לא די בכך, השכילה חברת החשמל לחתום על הסכמי רכישת גז טבעי במחירים אטרקטיוויים, המציבים אותה כיום ביתרון משמעותי לעומת מתחריה הפרטיים. "אתה לא יכול להתחרות בחברת החשמל כשאתה קונה גז במחיר יקר וכשעלויות גיוס ההון שלך גבוהות יותר", מסביר עו"ד קריספין. "אם לא יהיה גז זמין במחיר סביר, לא יקומו כאן יח"פים".



מעל לקשיים אלה, מסכימים כל הדוברים, עמדה גם עננת אי הוודאות כאחד החסמים המרכזיים לפיתוחו של השוק. "חוסר הוודאות לגבי אופן פיצולה של חברת החשמל, למשל, מונע תשובות באשר לזהות המתחרים בשוק ולאופן התחרות", אומר קריספין. "יצרן שמקבל רישיון ל-15 שנה, חייב לדעת מול מי יתמודד ובאילו תנאים".



כיצד נצליח?



את עיקר הפתרון רואים במשרד התשתיות בשבירת המונופול המלא של חברת החשמל תוך פיצולה, במסגרת הרפורמה המוצעת, והעברת ניהול המערכת לידי המדינה. בנוסף, מספר עו"ד קוגלר, הוקם צוות בינמשרדי שמלווה ביועצים חיצוניים, אשר בתוך חודש יציג בפני שר התשתיות, בנימין בן-אליעזר, את המלצותיו לאיזון יתרונה של חברת החשמל בשוק, ולשיפור הכדאיות הכלכלית לטווח הארוך. מדובר בבחינת שינויים נקודתיים דוגמת שיפור "רשת הביטחון" או הקלות במס.



במגזר העסקי, עם זאת, מזהים את השינוי המיידי הנדרש דווקא בתעריפי החשמל: "כל מהלך צריך לבוא לידי ביטוי, ראשית בהעלאת תעריפי החשמל", פוסקים מור וסרוסי. לטענתם, מחיר החשמל בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי, וגורר שתי השפעות שליליות עיקריות: פגיעה מתמשכת בחוסנה הפיננסי של חברת החשמל וחסימת היח"פים, נוכח תעריף נמוך, המגביל לכדי תשואה נמוכה על הון (עד 7%) ושאינו הולם גם את פעילותה של חברת החשמל עצמה, שנהנית מגז טבעי מוזל, עלויות גיוס הון נמוכות וסבסוד ממשלתי מסוים.



עו"ד קריספין מציע לאמץ את יוזמת משרד התשתיות להקמת חברת גז ממשלתית שתנצל את פוטנציאל הרכש רחב ההיקף להפחתת מחיר רכישת הגז הטבעי ולמכירתו במחיר אחיד לכל יצרני החשמל, תוך הבטחת שוויון מלא ותחרות הוגנת. עוד קורא קריספין לעדכון תעריפי הזמינות ותעריפי הקוגנרציה הישנים. סרוסי מוסיף את הצורך בהתוויית הסכמי גיבוי מוגדרים ומוסדרים בין היח"פים לבין חברת החשמל, בייחוד בראי הרפורמה: "אף לקוח לא יחתום על הסכם לרכישת חשמל בלא גיבוי, ונושא זה של הגיבוי ותעריפיו נמצא רק בהתהוות".



לפחות בנוגע למידת חוסר הוודאות בשוק, טוען קוגלר - עשתה המדינה כברת דרך, בייחוד לגבי אספקת הגז הטבעי. "רמת הוודאות לגבי הולכת הגז הטבעי ונפחו הפוטנציאלי השתפרה פלאים, כך שתיאורטית, ניתן כבר לסגור את החוזים לגבי הייצור הפרטי של 20%-30% מתצרוכת החשמל".



ומה באשר לביורוקרטיה? "בכל מקום ישנה ביורוקרטיה. הליכי הרישוי נקבעו, החסמים המרכזיים הוסרו - ולא זו תמנע את כניסת היח"פים לפעילות מלאה", מבטיח קוגלר.