ישראל מול ה-OECD: איך אנחנו נראים מול שאר חברי המועדון?

ב-1973 התקבלה ישראל לתחרות האירוויזיון. הכניסה לתחרות הזמר היתה תעודת יוקרה - אבל לא לימדה דבר על איכות היצירה המוסיקלית הישראלית, כפי שמלמדת רמת שיריהם של כמה מהנציגים שנשלחו לתחרות האירופית בשנים האחרונות. גם העובדה שב-1992 עזבה נבחרת הכדורגל של ישראל את מחוז אוקיאניה והחלה לשחק במסגרת התאחדות הכדורגל האירופית, אופ"א, לא שינתה רבות בגזרת רמת המשחק של הכדורגלנים הישראלים - לכל היותר, המעבר שיפר את מצב חשבון הבנק של כמה מהם.



ביום רביעי בשבוע שעבר נכנסה ישראל לרשימת החברות בארגון ה-OECD. מעתה, היא שייכת באופן רשמי למועדון המדינות המפותחות בעולם מבחינה כלכלית, שאחראיות על 60% מהתוצר העולמי. אך בדומה לתחרות האירוויזיון ולמשחקי גביע אופ"א, ההשתייכות ל-OECD לא מלמדת דבר על הכלכלה הישראלית.



כדי להתקבל לארגון אין צורך לעמוד במדדי סף כלכליים רשמיים, כפי שמחויבות לעשות המדינות שמעוניינות להשתייך לאיחוד האירופי. הדרישות העיקריות הן ברמת הרגולציה - ובמישור זה ייתכן שנצטרך לשנות כמה ממנהגינו הנלוזים, דוגמת רמת הלוחמה בשחיתות הציבורית. עם זאת, הכניסה למועדון היוקרתי מעניקה הזדמנות לבחון את הכלכלה הישראלית באופן יחסי לשאר המדינות בארגון. באתר האינטרנט של הארגון מוצגים נתונים סטטיסטיים רבים, מפולגים ל-26 קטגוריות - והרי סקירה של מקצתם.



החשבונות הלאומיים אינם משקרים



נתחיל מהמספר החשוב ביותר: התמ"ג הישראלי לנפש, המתקרב היום ל-20 אלף דולר בשנה, נותר הרחק מאחורי הממוצע של המועדון החדש שלנו - שבו הממוצע גדול ב-50% ומגיע ל-30 אלף דולר. עכשיו כבר אי אפשר להתכחש לכך שבכיתה החדשה שלנו אנחנו הילד העני, שהביאו בשביל לבצע אינטגרציה.







העובדה שהצמיחה הריאלית בתמ"ג שלנו היא 5.2% מול 2.88% באיחוד אולי קצת מנחמת, אבל בקצב הזה, עוד זמן רב יעבור עד שנשלים את הפער. שיעור האינפלציה הממוצע במדינות ה-OECD היה 2% ב-2006, ומול האינפלציה השלילית שהציג המשק הישראלי ייתכן שמדובר בגורם שיכביד על הצמיחה שלנו בעתיד. נקודת חולשה נוספת של ישראל נעוצה בכך שאף על פי שהוצאות הממשלה הן 49% מהתוצר, לעומת 42% באיחוד, ההשקעה ברווחת האזרח נמוכה יותר בישראל. ההוצאה הגבוהה על הביטחון היא אחת הסיבות העיקריות לכך



גם בתחום הגירעון המסחרי אנחנו מפגרים: אם בישראל היה הגירעון המסחרי 8.6% ממאזן סחר החוץ, במדינות ה-OECD הוא היה 2.8% (למרות סכומיו האסטרונומיים - 110 מיליארד דולר ב-2006).



בניגוד לתחושה הרווחת, המס הישראלי דווקא נוטה לתיקון הפערים החברתיים לעומת רמות המיסוי ב-OECD. ברמות השכר הנמוכות, שיעור המס שמשלם הישראלי נמוך משיעור המס ב-OECD. ככל שעולה רמת השכר, התמונה מתהפכת - ולבני המעמד הבינוני בישראל אכן יש סיבה לקטר. ברמות השכר הגבוהות ביותר, מדובר בשיעור מס של 45% בישראל, לעומת ממוצע של כ-38% ב-OECD.



אל תשליכני לעת זקנה



המועדון החדש שאליו משתייכת ישראל מכיל פחות מ-20% מתושבי העולם בלבד - 1.2 מיליארד נפש. קבוצת האוכלוסייה הדומיננטית באיחוד היא אמריקאית: 25% מאזרחי הארגון חיים בארה"ב. הכוחות החדשים בכלכלה העולמית - 40% מאוכלוסיית העולם החיים בהודו וסין - לא נמצאים כאן. בסופו של דבר, המדובר בבעלי הבית הוותיקים של הכלכלה העולמית, ומבחינה זו ישראל - שנהנתה להיות מזוהה עם השווקים המתעוררים בשנים האחרונות - עלולה לעבור לקטגוריה אחרת.







אשת ה-OECD מביאה לעולם 1.6 ילדים בממוצע - הרבה פחות מהאשה הישראלית, שמביאה לעולם 2.8 ילדים בממוצע. מדינות ה-OECD מפצות על הילודה השלילית בהיותן מדינות קולטות הגירה: עשרות מיליוני עובדים נכנסים אליהן בשנה, וכך הן משיגות צמיחה שנתית ממוצעת באוכלוסייה של כ-0.8%.



קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא 1.7%, ומה שספק אם יעזור למלחמת המאסף הדמוגרפית שהישראלים מנהלים מול העולם הערבי, בהחלט לא עוזר לצפיפות האוכלוסין הישראלית שעומדת על כ-270 נפש לקילומטר. הנתון הזה רחוק ביותר מאיכות החיים שזוכים לה אזרחי ה-OECD, עם כ-30 נפש לק"מ.



סוף להקלות באמנות האקולוגיות



תחום אחד שבו הכניסה למועדון המדינות המפותחות עלול להקשות על המשק הישראלי הוא התחום האקולוגי. אם באמנת קיוטו, למשל, ישראל מוגדרת כמדינה מתפתחת ולא חלות עליה הגבלות בעניין פליטת גזי חממה, נראה כי עם הכניסה ל-OECD לא נקבל יותר הקלות באמנות כאלה. שיעור הטינופת של האזרח הישראלי, מסתבר, הוא גבוה בהרבה מזה של אזרח במדינות האיחוד: כל ישראלי מייצר 584 ק"ג של פסולת מוניציפלית בשנה, לעומת 550 ק"גלנפש בשנה ב-OECD.







לעומת זאת, הישראלים פולטים פחות פחמן ממדינות האיחוד - 10 טון לנפש בשנה לעומת 11.1 טון לנפש ב-OECD - וגם בנושא הטיפול בשפכים יש ממה להיות מרוצים: ב-OECD מטפלים רק ב64% מהשפכים, ואילו בישראל חשוכת המים המספר מתקרב ל-90%.



חינוך - מעל הכל? לא בדיוק



בגזרת החינוך, אחת הגזרות החמות כיום, אפשר לראות בבחינת ההוצאה פר תלמיד כי אנחנו משקיעים פחות: ההוצאה השנתית על תלמיד בית ספר יסודי היתה במדינות ה-OECD - 4,850 דולר, ואילו בישראל - 4,200 דולר. הפערים גדלים כשעולים ברמת ההשכלה: ההוצאה על תלמיד תיכון באיחוד היא 6,510 דולר לשנה, מול 5,200 דולר בישראל.







במגזר ההשכלה הגבוהה הנתונים דווקא לא מיטיבים עם שביתת הסטודנטים: ההוצאה פר תלמיד בחינוך העל-יסודי ב-OECD הגיעה לכ-10,000 דולר, לעומת 11,200 דולר בישראל. ממוצע ההוצאה על מוסדות חינוך מגיע בישראל לכאחוז מהתמ"ג - ממוצע גבוה לעומת מדינות ה-OECD, אך הנתון נובע מכך שישראל מונה יותר ילדים ויותר תלמידים.



נטל הבריאות על כתפי האזרח הקטן



מדינות ה-OECD השקיעו בבריאות כ-8.9% אחוז מהתמ"ג ב-2004, בעוד שממשלת ישראל השקיעה בכך מעט פחות בשנה זו - 8.3%. במקביל, ממשלת ישראל משאירה יותר מהדאגה לבריאות בידי תושביה: מתוך סך ההוצאה על בריאות, כ-30% היא הוצאה פרטית של אזרחי ישראל - לעומת 27% אצל אזרחי מדינות ה-OECD.







באגף אחר של ההשקעה ברווחת התושב, העברת תקציבים לביטוח לאומי, ישראל מפגרת משמעותית אחרי ה-OECD: אם שם ממוצע ההעברות לביטוח לאומי עמד על 13.1% מהתמ"ג, הרי שבישראל ההעברות קרובות יותר ל-5% מהתמ"ג.



על הדבש, העוקץ וליטרת הבשר



השוואה בין הרגלי האכילה מראה כי הישראלים מפחיתים את סיכוני הכולסטרול עם צריכה ממוצעת של 54 ק"ג בשר לנפש בשנה, בזמן שתושבי ה-OECD מגיעים בשנה ל-73 ק"ג. הסכרת מפחידה פחות את הישראלים אוהבי המתוק, שצורכים 50 קילו של סוכר לבן בשנה - לעומת צריכת סוכר שנתית לנפש של 41.5 קילו באיחוד. הסיבה לכך טמונה, במעבר לתחליפי סוכר למיניהם במדינות המערב.







חשבון סופי - אסטוניה, סלובניה ואנחנו



אם לחזור לפסקת הפתיחה, נראה כי הכניסה של ישראל ל-OECD דומה יותר להצטרפותה להתאחדות הכדורגל האירופית - בה היא משמשת עד היום כבשר תותחים לקבוצות מערב אירופה - מאשר לאירוויזיון, שאיפשר לה מדי פעם להתברג בצמרת. התחום היחיד שבו ישראל משאירה את מדינות ה-OECD מתנשפות הרחק מאחור הוא הפס הרחב: בנתוני 2005 מופיעים 13.6% מתושבי הארגון כנגישים לפס רחב, בעוד שבישראל מדובר על כמעט חצי מהאזרחים.



מלבד הנתון הקיקיוני הזה, במרבית הפרמטרים, ישראל מפגרת אחרי נותנות הטון בארגון, ארה"ב ומדינות מערב אירופה. דווקא המדינות שצורפו יחד איתנו לארגון - רוסיה, צ'ילה, אסטוניה וסלובניה - מלמדות יותר על היחס המערבי לכלכלה הישראלית.



ההצטרפות ל-OECD רק מדגישה את העובדה שכבר זמן רב אין סיבה לשמוח על יתרוננו מול מדינות נחשלות, אלא שיש לנסות להבין את מהות הפערים הנתונים מהמדינות המפותחות. ראשי המשק יצטרכו לטפל בבעיות היסוד של הכלכלה הישראלית ללא כל קשר למועדון אליו המדינה משתייכת.



לחברות החדשה יש השפעה חיובית בהחלט מבחינת היחס לישראל כמקום מוצלח לעשות בו ואיתו עסקים. יש לקוות שגם איסוף הנתונים של הארגון לגבי המדינות החברות בו (בדיקת נתונים כמו נגישות לנכים, אי שוויון בין גברים ונשים ותאונות דרכים), יישא עמו השפעה חיובית דומה.