דרור קעטבי: "בסופו של דבר זה חלום של כל אחד שיצודו אותו"

כאשר נמשע צלצול הטלפון, ד' לא ידע שחייו עומדים להשתנות. מן העבר השני בקע קול לא מוכר. בעל הקול הציג את עצמו באדיבות וביקש פגישה עם ד'. חלפו כמה חודשים וד', שבכלל לא חשב להחליף עבודה, מצא את עצמו נוסע במכונית אמריקאית מפוארת למשרדו החדש בניו ג'רסי כשהוא ממשש בידיו תלוש משכורת חלומי.



תופעת ציד הכישרונות (head hunting) שאפיינה את ימי הזוהר של בועת ההיי-טק, מתפשטת בשנים האחרונות גם לתחומים אחרים ומתפשטת גם לדרגי הביניים. אם פעם הזכות להיות ניצוד היתה שמורה רק למנכ"לים וסמנכ"לים, כיום גם מנהלים זוטרים מוצאים את עצמם מחוזרים, במרכז התהליך עומד צייד הראשים, שם סקסי, ומעט מאיים, לאדם שתפקידו לתווך בינך לבין המשרה החלומית.



נורית ברמן, מנכ"לית קבוצת עמדה, מדווחת כי החברה בראשה היא עומדת מטפלת גם באיוש תפקידים של ראשי צוותים בתחום ההיי-טק לצד תפקידים של מנהלי מותגים, קניינים, מומחי תוכן ותפקידים אחרים שבעבר לא נדרש סיוע של צייד הגולגולות כדי לאיישם.



"הניצודים בדרגי הביניים הם אנשים בעלי פרופילים ייחודיים ונדירים", היא מסבירה, "כיום למשל, מתחילה לבצבץ בישראל מומחיות ספציפית בעולם התקשורת ש-20 איש שמתמחים בה. אנחנו נדרשים למפות את התעשייה ולבחור את הטוב מביניהם.



במקביל קיימים תפקידים שאינם חשופים, למשל מנהלי רכש. אלה לא אנשים שכותבים עליהם בעיתון, ואין מאגר שאתה יכול לפשפש בו - ובכל זאת אתה מדבר על תפקיד קריטי בארגוני תשתית".



גם דרור קעטבי, מנכ"ל חברת קישורים, המתמחה בייעוץ והשמה בתחומי הצריכה, הקמעונות והתעשייה, מודה כי בשנים האחרונות הדרישות הרבה יותר ממוקדות. "חברות מחפשות מועמדים התפורים בדיוק למידתן" הוא אומר, "אתה לא יכול לתת להן מישהו שהוא 'על יד'. החברות רוצות אנשים מאוד מסוימים עם איכויות מאוד מדויקות. העיסוק בדרגי הביניים מהותי כי שם נדרשת מקצועיות. מנכ"ל יכול לעבור מחברה לחברה או מתחום לתחום כי מדובר בכישורי ניהול. דרגי הביניים חייבים להיות מקצוענים בתחומם."



מדוע התופעה הזו תופסת תאוצה?



ברמן: "אם פעם חונכנו על ברכי התפישה שלפיה יציבות תעסוקתית היא המפתח לחיי ביטחון ושלווה, הרי שתנאי השוק המשתנים מוכיחים כי נאמנות מוגזמת למקום העבודה עלולה להיתפס כמקובעות. אם היית מציע לעובד לפני עשרים שנה לעבור ממקום למקום, היית מכניס אותו לדיסוננס ערכי. כיום, כשאדם נמצא שבע שנים באותו ארגון יאמרו עליו שהוא סובל מסינדרום של יציבות יתר. אנשים באים לארגון לפרק זמן מסוים שבו יתאפשר להם להמשיך לצמוח, ברגע שזה לא קורה מתחילה הניידות."



קעטבי: "בדקנו את הקשר בין שביעות הרצון של העובד לבין נאמנותו לחברה ומצאנו שאין קשר. עובד יכול להיות מאוד שבע רצון בארגון, אבל לא נאמן לו . אם תציע לו משהו יותר טוב - הוא ילך. זה מובן מאליו בתחום ההיי טק, וזה מתפשט גם לתחומים אחרים".



יודעים עליך הכל



"הפעם הראשונה שבה נתקלתי בצייד ראשים היתה לפני כחמש שנים וחצי" מספר א', כיום מנהל חטיבת המכירות של חברת מוצרי צריכה מהגדולות בישראל, "קיבלתי טלפון מאדם שהציג את עצמו כמנכ"ל חברה להשמה וביקש לפגוש אותי. הכרתי את הפונקציה של ציידי ראשים, בהקשר של תפקידים בכירים - בהקשר של התפקיד שמילאתי בזמנו זה היה נדיר.



"הדבר הראשון שהיה חשוב לי היה לשמור על דיסקרטיות ולדעת שאני מדבר עם מקצוענים. בהתחלה ביררתי קצת בנוגע לחברה, ורק ברגע שידעתי שזו חברה מוכרת, שמתמחה בתחום שממנו אני מגיע, יכולנו להמשיך הלאה. כשהגעתי לפגישה גיליתי שהוא יודע עלי הכל - מאיפה אני בא, איזה תפקידים ביצעתי - וזה עוד לפני שהוא בכלל ראה את קורות החיים שלי."



השיחה הראשונה עם ה"צייד" יכולה להיות מעט מבהילה. הציידים מדווחים שפעמים רבות הם נתקלים בתגובות הססניות ובאנשים החוששים שהמעבידים שלהם מנסים לבדוק את נאמנותם. "כשמישהו מתקשר אליך ואתה לא מכיר, ברר על החברה," מציע קעטבי, "בדוק עם מי הם עובדים, בקש אתר באינטרנט. רק אחר כך ברר על התפקיד וגם אז נסה לקבל מקסימום פרטים כדי להבין אם אתה בכיוון או לא.



"בכל מקרה חשוב לשמור על דיסקרטיות גם עבור המועמד, שבשלב זה לא רוצה שידעו שהוא מתעניין בעבודה אחרת, וגם עבור החברה שמחפשת. יש מועמדים שמבקשים לא לערוך את הפגישה במשרדים כדי לא להיתקל במועמדים אחרים, יש שמבקשים להיפגש אחרי שעות העבודה. הכל לגיטימי על מנת שהמועמד ירגיש בנוח."



שאלה של תזמון



כמו כל דבר בחיים גם עונת הצייד צריכה להתבצע בתזמון הנכון. אורן חאיק, 36, כיום מנהל שרשרת האספקה של קרליין-פריגו מוצרי צריכה עבד עד לפני כחודש וחצי בטמפו.



בשנות עבודתו בטמפו נהנה מקידום ובתפקידו האחרון ניהל את אגף הרכש והתכנון. לדבריו היה מרוצה מאוד מהתפקיד ומהתנאים, ולראיה, אחת לשנה לערך קיבל פניות והצעות עבודה והעדיף לדחות אותן. ארבע שנים טובות חלפו ובעקבות שיחות עם מעסיקיו, הבין שלא יתאפשר לו להמשיך להתקדם בטווח הקרוב. עוד לפני שסימן את מודעת הדרושים הראשונה הגיעה אליו שיחת טלפון מזמינה.



"הטיימינג שיחק תפקיד מכריע", הוא קובע, "ההצעה הגיעה אלי בדיוק כשהתחיל להתבשל לי בראש שמיציתי את עצמי בעבודה ואחרי שבדקתי וראיתי שאין אפיקי קידום. הגעתי למצב שאני מסתכל קדימה, רוצה לעשות קפיצת מדרגה מקצועית וכלכלית ומבין שבמקום הנוכחי זה בלתי אפשרי. נפגשתי עם צייד הראשים ובהצעה שקיבלתי היו לשמחתי כל המרכיבים שהיו חסרים בתפקיד הנוכחי."



נורית ברמן סבורה שחאיק עשה את הדבר הנכון "גם אם אין לכם עניין לעזוב את מקום עבודתכם" אומרת ברמן "כדאי להקשיב להצעה עד הסוף ולנסות למנף את השיחה לטובתכם. מבחינת המועמד יכולה השיחה להיות הזדמנות לבדיקת המקום בו הוא נמצא, לפעמים אפילו רק כדי לבחור בו מחדש. מעבר לכך אם אתה לא דוחה את ההצעה על הסף אתה פותח מערכת יחסים עם הצייד, שסביר שתשתלם לך מאוחר יותר".



"בסופו של דבר זה חלום של כל אחד שיצודו אותו", אומר חאיק, "כשאתה מחפש עבודה חובת ההוכחה היא עליך, לעומת זאת כשחברה רוצה אותך היא צריכה לשכנע אותך לעבור. אלה ההזדמנויות האמיתיות שבהן אתה יכול בסופו של דבר לשדרג את עצמך, באופן משמעותי ומבלי להתפשר. כל המשא ומתן מתנהל כשלך יש את היתרון הברור, אתה יודע שרוצים אותך.



"כל עוד פנו אלי ולא להפך, הרגשתי בנוח כי לא הייתי אקטיווי בסיפור הזה. לאף אדם הגיוני אי אפשר לבוא בטענות אם כשמציעים לו משהו הוא רוצה לבדוק אותו. בסך הכל מדובר בשיחת טלפון או פגישה, וזו גם אפשרות שלי לאגור מידע.



גם מקום העבודה מודע לזה שאנשים טובים צריך לשמר ואם הוא לא עושה את זה, הכל פתוח. השוק הוא דינאמי. אנשים לא מתחילים ומסיימים באותו מקום. כמובן שצריך לעשות את זה בצורה מדודה ואם מישהו יבוא אלי כיום, אחרי חודשיים בתפקיד ויציע לי לעבור, אני לא אעשה את זה. זה לא רציני."



"צריך לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לברר את מידת ההתאמה שלך לתפקיד ולאנשים", מוסיף א', "זה לוקסוס שלא קיים כשאתה מחפש עבודה. במצב כזה אתה יכול לנהל שיחה בגובה העיניים, להפוך את הראיון להדדי ולקבל החלטה בלי לחץ".



בפינת הקפה, במסעדה, בקרון הרכבת



תהליך איסוף המידע על מועמדים פוטנציאלים דורש מציידי הראשים לא מעט יצירתיות ומעוף. לצד האינפורמציה הגלויה המתפרסמת בעיתונות הכתובה ובמרחבים האין סופיים של האינטרנט, עליהם להרחיק לעיתים קרובות עד כדי פעולות גרילה של ממש, הכל כמובן, במסגרת החוק.



הציידים לא נרתעים מלהגיע למקומות המפגש של העובדים, למסעדות שבהם הם מעבירים את שעות הצהריים ואף לקרונות הרכבת שלוקחים אותם הביתה. תוך כדי שיחות חולין הם מבררים פרטים על סביבת העבודה, ולומדים על המועמד הפוטנציאלי וסיכוייהם לצוד אותו,לרוב, עם זאת, המציאות הרבה פחות אפופת מסתורין.



"בגלל שאנחנו בשוק מוגדר אנחנו כל הזמן עסוקים באיסוף מידע", מסביר קעטבי, "זה מתחיל ממועמדים שמגיעים אלינו ועוברים ראיונות, עובר דרך ממליצים ועד לכנסים ותערוכות בהם פוגשים את אנשי המקצוע. מדובר בסך הכל על שוק קטן יחסית שבו כולם יודעים על כולם".



"לא קשה לאסוף אינפורמציה בישראל", מסכימה ברמן, "כך שאנחנו לא ממש מרגלים, מה גם שההנחה היא שאתה לא עושה את זה כדאי להרע. מה שרלוונטי לנו הם הפרמטרים האישיותיים והניהוליים, מה שהאדם עושה אחרי שעות העבודה לא מעניין אותי. בסופו של יום נגיע עד לרמה של פרופיל אישיותי, כמובן שהכל נעשה ביושר ובאינטגריטי אבל עם רמת תחכום מאוד גבוהה, במטרה לאתר את האינפורמציה".



סיפורו של א' מוכיח את הכלל "פעם ניצוד - תמיד על הכוונת". ארבע שנים לאחר שקיבל את שיחת הטלפון הראשונה הגיעה שיחה נוספת שהובילה אותו לתפקידו הנוכחי. "זכיתי לליווי לאורך כל הדרך", הוא אומר, "גם אחרי שהתקבלתי נשארנו בקשר והיה חשוב לו לוודא שהתפקיד אכן ענה על ציפיותיי. יאמר לזכותו שהוא לא רק שלח אותי, גזר קופון ובזה סיים את תפקידו. כשהוא התקשר להציע לי תפקיד נוסף כבר ידעתי שיש לי על מי לסמוך.



www.career.themarker.com