דוד ליבאי: "צפוף מאוד במקצוע, אבל יש הרבה מקום בצמרת"

מאת ענת רואה וארנון בן-יאיר



מי שחושב שהתבדחויות על חשבונם של עורכי דין פופולריות בקרב אלה שאינם משפטנים, צריך להאזין לשיחות שמנהלים בינם לבין עצמם עורכי דין. כך, אפילו חמשת המשפטנים הבכירים שיקבלו בשבוע הבא בכנס הלשכה באילת אותות הוקרה על תרומה מיוחדת למקצוע, לא היו תמימי דעים באשר לאמירה כי "עריכת דין נתפשת כמקצוע של אנשים הגונים".



מקצוע עריכת הדין מצוי בתקופה לא קלה. השוק מוצף ביותר מ-36 אלף עורכי דין. בשבועות הקרובים יצטרפו לשורותיהם 2,000 פרקליטים צעירים שעברו את בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין, כך שהתחרות על הלקוחות והפרנסה נהפכת קשה יותר. התנאים לעורכי דין שכירים רחוקים מלהיות נחשקים. התעריפים יורדים וכמעט מדי יום אפשר לקרוא או לשמוע על עורך דין נוסף שהתרשל בתפקידו, מעל בכספי לקוחותיו או הפר את כללי האתיקה של עורכי הדין.



חמשת "יקירי המקצוע" שנבחרו השנה על ידי הלשכה - עורכי הדין דוד ליבאי, מיכאל פירון ויואל לוי והשופטים בדימוס נירה לידסקי וראיק ג'רג'ורה - היו תמימי דעים כי מקצוע עריכת הדין מאבד מיוקרתו, אך כל אחד מהם התגלה כאוחז בגישה שונה לגבי הצעדים שיש לנקוט כדי להשיב את הכבוד האבוד.



"דווקא בתפקיד שלי כשופטת ראיתי את הפיחות במעמד של מקצוע עריכת הדין וביוקרה שלו", אומרת השופטת בדימוס לידסקי, שפרשה משיפוט לפני כשנתיים. "עורכי הדין הקשישים יותר היו אמונים יותר על דרכי הופעה והכנת משפט. עורכי הדין צעירים מדברים עם הגב אלייך, עם חליפה וסנדלים.



"לא דרשתי כבוד באופן מיוחד, אבל קצת תרבות ונימוס דרשתי ולפחות צפיתי לקבל", אומרת לידסקי, "עורכי הדין הצעירים חושבים שמחר יגמרו את הפקולטה למשפטים ומחרתיים הם יהיו מיליונרים. פעם לא יכולתי להתאפק וכתבתי שלמרות הגנת הסנגור אני מזכה את הנאשם". עו"ד פירון קטע אותה מיד ואמר, "זה אכזרי". בקרב עורכי הדין ידוע כי אין דבר נורא יותר מאשר מצב בו השופט מותח ביקורת עליך בהחלטותיו. "נכון", משיבה לו לידסקי, "אבל זה הגיע לו".



ללידסקי, מסתבר, יש לא מעט סיפורים מכס השיפוט, ואשר מציגים באור אחר, לא תמיד מחמיא, את הניסיונות של עורכי הדין להרשים את הנוכחים ואת השופט. "אני זוכרת מקרה בו הסנגור קם, שם רגל על הספסל כדי להרשים את האולם", אומרת לידסקי. "ואני אמרתי לו 'תראה, אדוני, יש לי הרבה עבודה, אולי תקצר בחקירה'. אבל הוא מיד התרגז ואמר 'יש לנאשם זכות ליומו בבית המשפט'. "בסוף", אומרת לידסקי בחיוך, "הוא אפילו הצליח לעורר את הזיכרון של העד".



השופט בדימוס ג'רג'ורה, לעומת זאת, אומר כי עורכי הדין הצעירים שהוא נתקל בהם כשישב עד לפני ארבעה חודשים כשופט בחיפה ובנצרת, שמרו על רמה של נימוס ואתיקה "מתקבלת על הדעת", לדבריו. "מה שהפריע לי בהופעת הצעירים זו הקטנוניות שבה הם מנהלים את המשפט. לא זכור לי שהייתי עורך דין ונזקקתי להליכי ביניים במידה הזו שנזקקים להם כיום. צריך להפנות את תשומת הלב לעיקר ולא לתפל".



האם צריך להטיל סנקציות על עורכי דין שמתנהגים בצורה לא הולמת?



לידסקי: "לא עשיתי את זה. אבל כשיושב עורך דין פעיל מאוד בתחום הפלילי, מנהל חקירה של עדה ובסוף הוא אומר לי 'את רואה? דפקתי אותה'". כך ממחישה השופטת בדימוס את האיפוק הנדרש לעתים מהשופטים. "שופט צריך להיות בראש ובראשונה בן אדם", אומר ג'רג'ורה, "אבל באותה מידה הוא מקווה שעורכי הדין יתנו אותו היחס".



"היחסים בין עורכי הדין היתדרדרו", אומר עו"ד פירון. "פעם זה לא היה כך. לא היה מצב שחבר היה מבקש דחייה ואתה אומר לו לא".



לפירון יש הסבר למצב. "איך קוראים ל'במקום אוניברסיטאות' שיש היום?", הוא שואל את עמיתיו ומכוון למכללות. "מכללות, זה אסון!", הוא אומר. "זה הביא למלחמת קיום. אי אפשר להיות הגון מדי ומנומס מדי כשאין אוכל לילדים".



בשלב זה מתערב בשיחה עו"ד ליבאי. "זה מאוד נוח לעורכי הדין להפחית את התחרות ולצמצם את מספר הפקולטות למשפטים", הוא אומר. "אבל כשאנו מביאים בחשבון את הזכויות של צעיר שסיים כאן את שירותו ומבקש לרכוש השכלה במשפטים ושולחים אותו למדינות אירופה השונות או למדינה אחרת ללמוד משפטים, עם כל העלויות הכרוכות בכך, כשהוא ירצה להתמחות ולעבוד בישראל, אפשר להבין את תחושת הקיפוח שלו".



ליבאי: "בשלב מסוים הוחלט לאפשר למספר גדול יותר של מעוניינים ללמוד משפטים, כשההנחה היתה שהמכללות יפעלו לצד הפקולטות הוותיקות עם אותם מרצים ועם אותה תוכנית. המועצה להשכלה גבוהה אסרה לפתוח פקולטות משנה וכתוצאה מכך נפתחו המכללות ללא קשר לפקולטות וזה אכן גרם להצפת המקצוע. אבל ההנחה היא שהשוק עושה את שלו ואלה שיכולים להתמודד ממשיכים במקצוע ורבים אחרים נעזרים בידע המשפטי כמקצוע בסיס לעיסוקים רבים".



הזדהות עם הלקוח - סכנה



איך אפשר להביא לכך ששמם של פחות עורכי דין ייקשר להתנהגויות לא הולמות?



ליבאי: "זה עניין של חינוך, ויש כאן תפקיד חשוב לפקולטות ולהתמחות. אם החניך זוכה לדוגמה אישית של מישהו בכיר במקצוע והוא יכול ללמוד ממנו את ההתנהגות הנאותה - זה משפיע עליו. יש כאן גם תפקיד ללשכה. הקמתי בזמנו את המכון להשתלמות עורכי דין ושמנו דגש לא רק על הפרקטיקה המקצועית, אלא גם על ההיבטים האתיים בנושאים השונים".



עו"ד פירון סבור כי הסיבה להתדרדרות במקצוע נעוצה, בין היתר, בהיותו מקצוע מסוכן. "אני ניצלתי רק כי אני פחדן", הוא אומר. "צלחתי 60 שנה במקצוע הזה, וזה הישג. זה מקצוע מסוכן כי יש בו נטייה וצורך להזדהות עם הלקוח". אלא שיתר הנוכחים לא בהכרח תמימי דעים לגבי השאלה אם עורך דין טוב אכן צריך להזדהות עם לקוחו.



פירון סבור כי ההזדהות תיהפך לחלק מההליך, אם תרצה ואם לא. ליבאי, לעומתו, סבור כי הזדהות עם הלקוח אינה רצויה כלל. "עורך דין צריך לייצג את הלקוח לפי מיטב יכולתו המקצועית ובנאמנות. לייצג את האינטרסים שלו תוך הקפדה על כללי האתיקה ולשמור על יכולת בחינה אובייקטיווית של הנושא שהוא מטפל ומשום כך חשוב שישמור ולא יזדהה".







ליבאי הוסיף כי מצב זה הוא אפשרי והוא אף לטובת הלקוח. "עורך הדין צריך לא רק להבין את שולחיו, אלא גם את הצד השני ואת טיעוניו. ואם העניין מובא לפני בית המשפט, עורך הדין צריך לצפות איך בית המשפט יבין את הסיטואציה שבמחלוקת. ולכן עורך דין לא יוכל לבחון את כל אלה, אם תהיה לו דעה קדומה ולא תהיה לו פתיחות ויכולת שפיטה אובייקטיווית".



"אני בעד לפתוח את המקצוע בפני כל מי שרוצה", אומר ג'רג'ורה. "כל מי שרוצה ללמוד משפטים, צריך לתת לו את ההזדמנות. יש אמנם תחרות, אבל עבודה לא יכולה להיות לכל אחד שפותח משרד. יש אמנם בעיה כלכלית, אם חודש לא קיבלתי אף תיק, אני אקבל תיק טאבו תמורת 100 דולר. אבל זה לא אומר שמפני שיש קושי, צריך לחסום את האפשרות ללמוד". ליבאי סיכם ואמר כי "צפוף מאוד במקצוע אבל יש הרבה מאוד בצמרת".



עו"ד פירון, העומד בראש משרד המונה כ-80 עורכי דין, סבור שהעלאת הרמה של עורכי הדין תושג על ידי הארכת תקופת ההתמחות. "אחד הדברים האבסורדיים זה שקיצרו את תקופת ההתמחות משנתיים לשנה", הוא אומר.



הבעיה היא שהמשרדים, ובעיקר המשרדים הגדולים, מנצלים כיום את המתמחים. מבחינתם, שעה סבירה ללכת הביתה היא עשר בלילה והשכר הוא שכר מינימום.



"זו לא השאלה", אומר פירון. "הם רוצים ללמוד את הפרקטיקה ואנחנו מקבלים אותם כסטודנטים לשנה. זה גם עניין של היצע וביקוש. אם יש היצע כזה, קשה לבקש מעורכי הדין לשלם מעבר למה שהם חייבים".



פרמיה לשופטים - לפי כמות תיקים



אי אפשר לדבר על מצב המערכת המשפטית מבלי להתייחס לסוגיית העומס המוטל על השופטים. עומס זה, כך מסכימים הנוכחים, מביא לכך שהשופטים מנסים לסיים כמה שיותר סכסוכים ולא פעם לוחצים על הצדדים להשיג פשרות. פירון סבור שפשרות הן חיוביות. ליבאי, מצדו, מתייחס לטענה שנשמעת על ידי לא מעט עורכי דין, ואומר כי "מי שבא לבית המשפט רוצה הכרעה שיפוטית. עקב האכילס של מערכת בתי המשפט הוא העומס. יש להעריך את השופטים שעומדים בעומס, שהוא לא סביר ואפילו לא אנושי. זה יוצר תנאי לחץ על כל המעורבים. מתוך רצון לייעל ולחסוך זמן שיפוטי הם מבקשים להפנות תיקים להליכי גישור. התרופה לעומס כרוכה בהגדלת התקציב וזה בעיקר תפקידו של שר המשפטים להשיג את התקציבים הדרושים", אומר ליבאי.



עו"ד פירון מציע לבדוק שיטה של תשלום פרמיה לשופטים לפי מספר תיקים אותם הם מסיימים. ליבאי ולידסקי מתנגדים. "חס ושלום", אומר ליבאי; "רק לא זה", מזהירה לידסקי.



האם אפשר למצוא צדק בבתי המשפט? או שהמרוץ אחר חיסול התיקים והפשרות גורם לכך שהמושג הזה לא באמת קיים?



לידסקי: "צדק זה לא ערך חוקי אלא ערך מוסרי. החוק ילך אחרי הצדק ולא הצדק אחרי החוק. החוק תמיד יבוא אחרי הצדק. אין צדק מושלם, מה שנראה בעיני צודק, לא ייראה בעיניך את. צדק נעשה במידת האפשר, זה לא נכון לומר שאין צדק. בוודאי שזה עומד לנגד עיני, ולכן אנשים צריכים להתמנות לשופטים כשהתכונה הבסיסית שלהם היא שהם בני אדם". ליבאי ממהר להסכים. "שיפוט זה מקצוע יוצא מן הכלל. מחד, אתה יכול לגמול לחוטא על חטאיו, ומצד שני לעזור להרבה אנשים ולעשות צדק", הוא מוסיף.



ובכל זאת מעט מאוד עורכי דין מצליחים רוצים להתמנות לשופטים.



ליבאי: "עסקתי במשפט בתחום המקצועי, האקדמי והפוליטי - ונהניתי. לא רציתי אף פעם לכהן כשופט ונראה לי שיחסית לעורכי הדין, לשופטים יש תפקיד שהוא במידה רבה פסיווי. שופט לא יכול לבחור תיקים שבהם הוא מטפל. הוא אדם בודד, גם אם הוא יושב בהרכב. חלות עליו מגבלות רציניות בתחום החברתי וכך גם יכולתו להביע דעות ולהיות מעורב ולהשפיע". לידסקי מחרה אחריו: "אתה צועק במקלחת".



כדי להמחיש את קשייו היומיומיים של שופט נזכרה לידסקי באנקדוטה. בכנס שופטים, סיפרה, הוסבר לשופטים כיצד יש להתנהג ושאין, למשל, לאכול פלאפל ברחוב. יום אחד שוטטה השופטת בגבעתיים וקנתה מנת פלאפל. שופט אחר ראה אותה והעיר לה על התנהגותה. לידסקי, מצדה, נחלצה מהמבוכה כשטענה שזו מנה שוארמה.



מה הייתם מייעצים לעורכי דין צעירים שרוצים להצליח?



לידסקי: "להשכיל קצת בתחומים אחרים. להיות אדם ישר ולעשות כמיטב יכולתו המקצועית לייצג את הלקוח, וחלילה מלהזדהות אתו".



ליבאי: "תנהג לפי מצפונך, כמובן אם יש מצפון. לעולם אל תניח שמה שאתה אומר או עושה יישמר בסוד. אם אינך מוכן שאמירתך ומעשיך יפורסמו מחר בעמוד הראשון בעיתון - אל תעשה".



ג'רג'ורה: "העצה הכי קלה היא שעורך הדין יבקש מאחרים מה שהוא מבקש מעצמו. וגם: התמחות תעשה אצל בני אדם".