ד"ר כפיר לוצאטו, עורך פטנטים וד"ר להנדסה, הוא הבעלים ושותף בכיר במשרד לעריכת פטנטים לוצאטו את לוצאטו. לחברה שלושה סניפים והיא מעסיקה 100 עובדים, בהם כימאים, פיזיקאים ואנשי אדמיניסטרציה.
לוצאטו העובד שכם אל שכם עם אשתו אתי הוא דור רביעי בעסקי הקניין הרוחני. אבי-סבו היה עורך דין והקים את המשרד ב-1869, במילאנו שבאיטליה. סבו, שהיה עו"ד וממציא בעצמו, כתב ספר שנהפך לבסיסו של חוק הפטנטים באיטליה. כמנהל מגדיר עצמו לוצאטו אדם שיודע לשחרר חבל - אך גם לדרוש. "בתחום האישי אנחנו רכים מאוד, אבל בתחום המקצועי אין לנו את הלוקסוס לטעות. לעולם לא נגיד: 'הוא לא כל כך טוב, אבל נשאיר אותו'. אנחנו משתדלים להחזיק רק את המצוינים".
ביוגרפיה: לוצאטו נולד באיטליה בשם ריקארדו, ועלה לישראל עם המשפחה בגיל 16. כשהגיע לבה"ד 1 אמרו לו שעד שהחיילים יגמרו להגיד את השם שלו - תיגמר המלחמה. בגלל דמותו המפורסמת של ריצ'ארד (ריקארדו) לב ארי, החליט לקרוא לעצמו כפיר. "הייתי יחיד ומיוחד עם השם הזה, ואף אחד בגילי לא נושא אותו", מספר לוצאטו.
כשאני לא עובד: אני מנגן בכינור וכותב ספרי מדע בדיוני ואימה. בעלי מקצוע בגילי מגיעים למצב שכל מיני דברים נראים נורא קלים, ומאבדים פרופורציות. לדעתי, כל אחד צריך משהו שיעזור לו לשמור על צניעות. מאחר שאני מנגן בפסנתר 46 שנה ומאוד קל לי, התחלתי ללמוד כינור לפני ארבע שנים - וזה קשה מאוד. אחת לשבוע, בימי שישי, מגיע מורה אלי הביתה. אני אמנם מנגן כבר קונצרטים של ויוולדי, אבל לא הייתי נותן רסיטל בפומבי. כל זמן שזה אני והמורה - זה בסדר. כאמור, אני כותב ספרי מדע בדיוני ואימה - ספרים שמתפרסמים בארצות הברית. מכיוון שאני לא יודע לכתוב על אנשי שנקין המיוסרים, לא רוצים לפרסם את הספרים בישראל.
יין: אני חושש לדבר על יין כי זה תמיד נשמע פלצני. אצלנו שותים הרבה יין - זה חלק מהמורשת. בבית, באיטליה, היו לנו כרמים והייתי סוחב הרבה סלסלות ענבים על הגב בעונת הבציר. אני אוהב הרבה סוגי יינות - אבל בעיקר את זה של יתיר.
חופש: אני מהמנהלים שלוקחים חופש - על אף שבישראל אי אפשר לעשות את זה טוב כמו באירופה. פעם בשנה אנחנו אוספים את הילדים ונוסעים לשלושה וחצי שבועות לחו"ל. היינו ביחד כבר בהרבה מקומות בעולם, אבל מקום אחד אנחנו אוהבים במיוחד - עיירת הנופש היפיפייה קורטינה ד'אמפצו, בדולומיטים שבאיטליה. לשם הייתי יוצא גם בילדותי כל שנה, לסקי וטיפוס הרים. אבל אנחנו נוסעים בקיץ ועושים בעיקר טיולים. הילדים שלנו שמחים תמיד להצטרף - אם הם לא בצבא או סובלים מאילוץ אחר. אנחנו לא אמא ואבא נודניקים.
חיבור לעבודה בחופש: בעבר הרבה יותר, כיום כמעט שלא. אני לוקח לפטופ, כדי לכתוב בלילה את הסיפורים שלי, וגם סלולרי לחרום. אבל מנהל טוב יודע להקים חברה שתתפקד מצוין גם כשהוא בחופש.
עוד משהו: יש לנו אהבה מיוחדת לדרום. אני למדתי באוניברסיטה הכי נחמדה בישראל - אוניברסיטת בן גוריון - ואשתי היא ילידת באר שבע. החיים בדרום (גר בעומר) מיוחדים קודם כל בגלל האנשים; האנשים בדרום הם אחרים, יותר אמיתיים ופחות זקוקים לגירויים חיצוניים. החיים בדרום יותר רגועים ואיכות הדיור גבוהה. כדי לחיות כמו שאנחנו חיים צריך להיות מולטי-מליונר באזור המרכז. ועוד סיבה: כשהילדים היו קטנים יותר, הקפדנו לאכול אתם ארוחת צהריים, כי אנחנו עובדים ארבע דקות מהבית. אי אפשר לעשות את זה בתל אביב.
"אני מהמנהלים שלוקחים חופש - למרות שבישראל לא ניתן לעשות זאת כמו באירופה"
טלי חרותי-סובר
22.5.2007 / 11:10