מכרז לאומי: מי ומי במשתתפים

בערב שבועות העניק השר לענייני גמלאים, רפי איתן, מתנה גדולה לכל הכרישים של המשק הישראלי. אחרי המתנה מורטת עצבים הוא הודיע שפרק הזמן שניתן לקרנות הגידור הזרות, סרברוס גבריאל, לצורך השלמת ההשתלטות על בנק לאומי לא יוארך. בשנה וחצי האחרונות, מאז נודע ששתי הקרנות זכו במכרז על גרעין השליטה של בנק לאומי, חששו חלק מאנשי העסקים המקומיים שממומנים על ידי הבנק שכניסה של הקבוצה הזרה משמעותה סוף עידן היחס המיוחד שלו הם זוכים במשך שנים בלאומי.

אבל לא רק הם שמחו לשמוע בתחילת השבוע שלעת עתה בנק לאומי ימשיך לדבר ולחשוב בעברית. גם המתמודדים האחרים על הבנק, שלמה אליהו, נוחי דנקנר, סמי עופר, יצחק תשובה ומתמודדים שקטים נוספים שמחו על ההזדמנות. בנק לאומי נסחר לפי שווי של כ-23 מיליארד שקל ובמכפיל הון של 1.23. בנק הפועלים נסחר לפי מכפיל הון של 1.51. בהנחה שאין הבדל משמעותי בין "הברזלים" של שני הבנקים, בעל בית חדש בבנק יכול לראות לנגד עיניו רווח פוטנציאלי מיידי של כ-3 מיליארד שקל בשווי הבנק, וזה עוד לפני תוכנית התייעלות, אסטרטגיה וחזון. סוג ההשקעות שיכולות לסדר לאי.די.בי, אפריקה-ישראל, או קבוצת דלק את הדוחות לכמה שנים טובות.

בחוות הדעת שמסר הצוות המיוחד מטעם האוצר לשר רפי איתן נחשפה מערכת היחסים הבעייתית בין קרנות הגידור ובין הממונה על הפיקוח על הבנקים. המשקיעים הזרים טענו שבנק ישראל גורר רגליים ומתעכב בבדיקה. בנק ישראל אמר לאוצר שכל האחריות מוטלת על הקרנות שלא העבירו לו את החומר. מנכ"ל האוצר, ירום אריאב, העדיף לדלג על המוקש הנוסף במערכת היחסים הבעייתית עם בנק ישראל. "אין לנו את הכלים לבחון את טענות הקבוצה ביחס ליעילות בדיקת בנק ישראל", כתב בחוות הדעת שנמסרה לשר איתן, והפנה את סרברוס אחר כבוד לבג"ץ.

עם פרסום ההחלטה של השר איתן, הזהירו הנציגים של סרברוס ששיש סיכוי גדול שהקרנות יפנו לבג"ץ ויעכבו את המשך הפרטת הבנק. 48 שעות לאחר ההחלטה, הקולות כבר נשמעו רגועים יותר. "בנק ישראל לא פראיירים. יש להם 100 דרכים להראות לבג"ץ שהקרנות לא היו בסדר, וגם הסבירות שביהמ"ש ירוץ לבזות את המפקח על הבנקים בשביל משקיע זר שהיום נמצא כאן ומחר לא, היא נמוכה", כך העריך בחג גורם נייטרלי שהיה מקורב לקבוצת ספרא-לואי, שהחליטה ברגע האחרון לא לגשת למכרז.

בהנחה שהקרנות הזרות יתקפלו, יתחיל בשבועות הקרובים מחול השדים סביב שאלת מכירת המניות שנותרו למדינה בלאומי. גרעין השליטה בבנק לאומי צריך להיות מורכב מ-20% ממניות הבנק. אחרי שמכרה כבר 9.99% לסרברוס, נותרה המדינה עם כ-12% בלבד - לא מספיק כדי לקיים מכרז להעברת השליטה בבנק. לכן תיאלץ המדינה למכור את המניות שלה דרך הבורסה במכירה אנונימית, לכל המרבה במחיר. במקביל למכירת המניות של המדינה חייבות גם סרברוס-גבריאל לרדת לאחזקה של פחות מ-5% תוך שנה. מכיוון שלא ניתן לרכוש יותר מ-5% ממניות הבנק ללא אישור בנק ישראל, צפוי שלמה אליהו, שמחזיק ב-10% מלאומי, להיוותר היד החזקה היחידה בבנק.

בנק ישראל יכול שלא להעניק לשלמה אליהו היתר שליטה בלאומי, אבל הוא לא יכול למנוע ממנו מלהצביע באסיפת בעלי המניות (זכות קניינית). על פי תקנון בנק לאומי, מדי שנה נבחר מחדש שליש מהדירקטוריון של הבנק. בעוד כשנה, אחרי שהמדינה וסרברוס-גבריאל יחזיקו פחות מ-10%, יבוא אליהו יבוא לאסיפת בעלי המניות, ובהיעדר מתחרים יצביע וגם יבחר שליש מהדירקטוריון של לאומי. לבנק ישראל יעמדו שתי ברירות: הראשונה היא לאשר את הבחירה של אליהו, להגשים את חלומו ולהמליך אותו לבעל השליטה החדש בלאומי. השנייה היא לא לאשר את המינוי, ולאפשר לבנק לתפקד עם שני שליש מהדירקטוריון.

שנה אחרי, אליהו יעשה את אותו התרגיל, והבנק יוותר עם שליש דירקטוריון, ולאחר שיחזור על התרגיל בשנה השלישית, יוותר לאומי ללא דירקטוריון, מה שיחייב את המדינה למנות על פי חוק ועדה שתבחר את דירקטוריון הבנק, ולמעשה לקבל בחזרה את השליטה, עד שיימצא מישהו שיקבל אישור שליטה מראש, ויצליח לאסוף יותר מניות מאליהו - תהליך שעלול להיארך שנים. אליהו סומך על ההיגיון של הנגיד שיוותר וייתן לו את השליטה כבר בסיבוב הראשון בעוד שנה. הוא ממתין כבר מאז 2001. מה זה עוד 3 שנים.

לכאורה, האחזקה הקטנה שנותרה למדינה לא משאירה לה ברירה אלא למכור את המניות דרך השוק ולהתמודד עם שלמה אליהו. בחודשיים האחרונים פקידי האוצר עסקו בבקשת ההארכה של סרברוס-גבריאל. בתוך כך הם חשבו על פתרונות נוספים למבוי הסתום שנקלעו אליו. אחד הפתרונות שנשקלים הוא חבירה לאוצר התיישבות היהודים שמחזיקה ב-5% ממניות הבנק. אוצר ההתיישבות הוא ארגון ללא מטרות רווח שבשליטת ההסתדרות הציונות - אותו גוף שהוקם על ידי חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, בסוף המאה ה-19.

במקור נמכרו מניות אוצר ההתיישבות ליהודי התפוצות, אולם חלק ניכר מהם ניספו בשואה והשליטה בחברה חזרה להסתדרות הציונית. יו"ר אוצר ההתיישבות הוא דב שילנסקי, ניצול שואה בעצמו, ולשעבר גם יו"ר הכנסת. אם תצליח הממשלה לשכנע את שילנסקי למכור יחד עמה את המניות של אוצר ההתיישבות, אפשר יהיה לחמוק ממכירת המניות דרך הבורסה ולצאת במכרז חדש שבו יוצעו 15% ממניות הבנק. "יש הרבה גופים שמחזיקים כמות נכבדה של מניות לאומי וממתינים כבר שנים בדיוק להזדמנות הזו", העריך בערב החג גורם בכיר באוצר. יחד עם 15% שתמכור המדינה ודב שילנסקי, ועוד קצת מניות שייאספו בשוק, הם גם יוכלו להגיע לשליטה בבנק.

בחודשים האחרונים, באופן טבעי, שוב צצו שמותיהם של נוחי דנקנר ולב לבייב שהשתתפו במכרז הקודם, כמי שיתעניינו בהשתלטות על הבנק. גם שמם של סמי עופר ויצחק תשובה - שלא השתתפו בסיבוב הקודם - עלה. דנקנר מעולם לא הסתיר את רצונו להשתלט על הבנק, אולם הוא יצטרך לעבור הרבה משוכות בדרך. על פי חוק הבנקאות, בין היתר, צריך הנגיד לשקול את התרומה של מקבל רשיון השליטה "לתחרות בשוק ההון ובמיוחד לתרומתו לתחרות במערכת הבנקאית", לפני שהוא מאשר שליטה בבנק. כשבבעלותו תמנון האחזקות אי.די.בי, ייאלץ דנקנר לצאת למכירת החיסול הגדולה ביותר שנראתה כאן, כדי לשכנע את בנק ישראל להעניק לו את השליטה.

לגבי לבייב, קיים בבנק ישראל חשש גדול ממקור ההון הראשוני של איש העסקים המצליח - עסקי היהלומים באפריקה. את סמי עופר ויצחק תשובה ישמחו בבנק לראות מתמודדים על הבנק. עופר יצטרך להשלים את ההתנתקות העסקית שלו מאחיו יולי ומבנק המזרחי-טפחות שבשליטת שניהם. לגבי תשובה, עוד לא התקבלה אינדיקציה רשמית שהוא מעוניין.

מי שהוכיח באופן חד וחלק שהוא מעוניין בבנק הוא וויליאם (ביל) דיווידסון. היהודי הישיש מדטרויט (הבעלים של קבוצת הכדורסל המקומית, דטרויט פיסטונס) הגיש במכרז הקודם את ההצעה השלישית בגובהה, זאת לעומת הרבה מאוד מתמודדים על הנייר. דיווידסון, שמחזיק בישראל רק את מפעל הבקבוקים פניציה, יכול להיות המועמד האידיאלי של בנק ישראל. כמו קרנות הגידור שנדחו, הוא משקיע זר שלא חשוף לשוק הישראלי כלווה גדול, או כבעל עסקים ריכוזי. אבל בשונה מהקרנות המנוכרות הוא נהנה ממערכת יחסים חמה עם הפקידות המקומית.

הנציגים שלו בישראל הם עודד טירה, מנכ"ל פניציה ובעבר נשיא התאחדות התעשיינים, ועורך הדין הירושלמי אפי אברמסון. בנוסף לעובדה שהוא מתגורר קרוב לפקידי הממשל, יש לאברמסון יתרון נוסף: אשתו, רונית, שימשה עד לפני שנה יועצת משפטית של בנק דיסקונט. אברמסון, שכיהנה בתפקיד במשך כל תקופת ההפרטה של הבנק, קשרה את הקשרים הנכונים עם הפקידות של בנק ישראל והאוצר, בדיוק מה שמתברר שהיה חסר לסרברוס-גבריאל.