בועה או לא? זוהי השאלה שמעסיקה בימים אלה את תעשיית ההון סיכון. סקר אחרון של פירמת ראיית חשבון דלויט ברייטמן אלמגור מצא כי 40% ממנהלי קרנות ההון סיכון הישראליות סבורים שתעשיית היזמות הטכנולוגית הישראלית והבינלאומית נמצאת בבועה. גם ג'ואל דרייפוס, העורך הראשי של "רד הרינג", מגזין טכנולוגי בינלאומי המסקר את תעשיית הסטארט-אפים וקרנות ההון סיכון, נמצא בצד של אלו הגורסים כי הבועה קיימת, אך רק בתחומים מסוימים: בהשקעות באתרי ווב 2.0 וברשתות חברתיות.
"למשקיעים יש נטייה לרוץ לתחום אחד. יותר מדי כסף מסתובב סביב ווב 2.0 ורשתות חברתיות", מסביר דרייפוס את דעתו בעניין בראיון ל-TheMarker. למרות זאת, הוא סבור שכיום המשקיעים נוטים יותר לזהירות, על אף שהרבה יותר כסף רודף אחרי מעט מדי חברות. "המשקיעים מפגינים זהירות רבה יותר מבעבר. הם מבקשים מהחברות להפגין יעילות רבה יותר, אבל כמו תמיד יהיה גם כסף שיאבד". דרייפוס קרוב באחרונה יותר מתמיד לתעשיית הסטארט-אפים הישראלית, כאחראי על תחרות הסטארט אפים של איגוד קרנות ההון סיכון הישראלי (IVA) המתנהלת בימים אלה. הסטארט-אפים הזוכים יקבלו את אותות ההצטיינות מידיהם של ראשי IVA ואנשי "רד הרינג" בכנס השנתי של איגוד קרנות ההון סיכון, שיתקיים ב-10-11 ביוני בתל אביב.
סיליקון ואלי של המזרח התיכון
דרייפוס מתרשם מאוד מתעשיית היזמות הישראלית: "לישראל יש מספר רב של חברות סטארט-אפ יחסית למדינה בגודלה. זו מדינה שהיא בגודל של מדינת ניו יורק, ובשנה שעברה 400 חברות סטארט-אפ ישראליות קיבלו מימון. ישראל היא מדינה תחת מצור שמוקפת אויבים. התרבות הישראלית מתאפיינת בלקיחת סיכונים. בנוסף יש כאן מערכת חינוך ברמה גבוהה, והמדינה מספקת משאבים לסטארט-אפים. ישראל היא המודל הקרוב ביותר לסיליקון ואלי. יש כאן חיבור של אנשים עם רמת חינוך גבוהה, יזמים שמוכנים לקחת סיכון וכסף פנוי להשקעה".
דרייפוס מספר כי ל"רד הרינג" יש כיום 75 אלף מנויים, שליש מתוכם בארה"ב והיתר בבריטניה, הודו ומדינות אחרות דוברות אנגלית. מלבד המגזין המודפס יש ל"רד הרינג" גם אתר אינטרנט חדשותי והוא עורך גם ועידות בתחומים טכנולוגיים שונים. לפני שבוע השיק המגזין תחום פעילות חדש: מחקר על טכנולוגיות צומחות. לתפקיד גויסו 30 חוקרים מרחבי העולם. המחקרים מתמקדים בחברות סטארט-אפ וטכנולוגיות חדשות.
לב העסקים של העיתון, מלבד מנוייו, הוא כמובן הפרסום. ב"רד הרינג" נמנעים מלדווח על היקף ההכנסות של הקבוצה. דרייפוס מציין בלקוניות כי למגזין יידרש זמן נוסף בכדי להחזיר את ההשקעה בו, אבל הוא אופטימי: "אני חושב שאנחנו הולכים לגדול. הקוראים והמנויים מגיבים באופן חיובי לסיקור של 'רד הרינג', שלדעתנו עונה על צורך בכיסוי חברות סטארט-אפ. בניגוד לעבר, אנחנו מנסים להיות יציבים ומגוונים מבחינת מקורות רווח, כשקודם לכן הסתמכנו על פרסום".
גדל עם הבועה, קרס עם הבועה
את המגזין ייסדו ב-93' טוני פרקינס וכריס אלדן. הוא גדל עם בועת הדוט.קום וקרס עם התפוצצותה במארס 2003. בתחילת פריחתו המגזין דיווח על יותר מ-200 אלף מנויים. עם השנים פנה המגזין לקרנות הון סיכון כדי לגייס הון. בסופו של דבר נאלצה RHC Media, חברה בת של קרן ההון סיכון Capital Broadview שהחזיקה בבעלותה את רד הרינג, לסגור את המגזין, ורשימת המנויים של המגזין נמכרה לטיים וורנר בנזיד עדשים.
הישועה הגיעה מכיוונו של אלכס ויאו, צרפתי יהודי ויו"ר ומנכ"ל חברת הכנסים דאסאר. ברם, למרות רכישת האחזקות ב"רד הרינג" במארס 2003, העלייה לאוויר והפעלתו מחדש של המגזין התעכבה כ-18 חודשים בשל מכירת רשימת המנויים לטיים וורנר (כך נקבע בהסכם המכירה). בקיץ 2004 גויס לתפקיד העורך הראשי ג'ואל דרייפוס, ובינואר 2005 המגזין חזר לחיים. דרייפוס הגיע ל"רד הרינג" לאחר כמה שנות כתיבה על טכנולוגיה בסוכנות החדשות בלובמרג בניו יורק. הוא כתב על טכנולוגיה גם במגזינים כמו "פורצ'ן", "פי.סי. מגזין" ו"יו.אס.איי טודיי". בתקופת הבועה, לפני בלומברג, הוא הצטרף לאתר דוט.קום המיועד לצעירים כעורך ראשי, והיה שם תקופה קצרה עד שחזר לעיתונות המסורתית.
דרייפוס סבור שלמרות הבאז החזק סביב העיתונות המקוונת, עדיין יש מקום למגזינים טכנולוגיים מודפסים. "עיתונים מכל העולם סובלים כיום, וגם המגזינים רואים זליגה לטובת הווב, אבל הם לא ניזוקים כמו העיתונים החדשותיים", הוא מספר. "למגזין יש יתרונות אחרים והוא פונה לקהל יעד אחר. באתר האינטרנט שלנו אנחנו נותנים את החדשות המקומיות, אבל הניתוחים והכתבות המעמיקות מופיעים רק במגזין. יש בו פיצ'רים שאנשים לא קוראים באונליין", הוא מסביר. "יותר נוח לקרוא ניתוחים על טכנולוגיות במגזין מודפס. זה הערך המוסף שלו. מה שכן בטוח שבווב הכתבות מוצגות טוב יותר, בשל היכולת לשלב וידיאו ומולטימדיה".
וגר בלוג עם פרינט
גם "רד הרינג", כמו כל עיתון אחר, מתמודד עם תופעת הבלוגים. דרייפוס אינו חושש שהקוראים יעדיפו את הבלוגרים על הכתבים והפרשנים של "רד הרינג": "גם הכותבים שלנו כותבים בלוגים. הם מפרסמים סיפורים קצרים, רכילות או שמועות. זה תפקידם של הבלוגים. אבל הבלוגים לא יתקיימו אם לצדם לא יופיע תוכן מסורתי. אם לא היו עיתונים וחדשות, לא היה לבלוגרים מה לכתוב. אני סבור שבסופו של דבר העיתונים והבלוגים ימצאו דרך לחיות יחד".
האם אתה מתלהב מכל טרנד הווב 2.0?
"ווב 2.0 זהו שם שיווקי. הבדיחה אומרת שווב 2.0 זה ווב 1.0, והעוד משהו זה כסף שמושקע בחברות. ההגדרה היא כל כך מעורפלת. אני מגדיר ווב 2.0 כעסק שפועל ברשת וקשור לעסקות מסוימות. לפני הבועה אמרו שאם תפתח חברת דוט.קום, תקבל מימון ממשקיעים. כיום אומרים שאם תפתח חברת ווב 2.0 - תקבל מימון. לא מעט חברות ווב 2.0 נשענות על פרסום או מנויים וזהו המודל העסקי שלהן. אני מאמין שבעתיד נראה יותר אתרי ווב 2.0 שמציעים עסקות, ואנשים ישלמו עליהן סכום קטן. אני לא יודע כמה אתרים יכולים להיתמך רק על ידי פרסום. ישנן הצלחות בתחום, וחברות ווב 2.0 יכולות ליהפך להצלחות גדולות ולחברות של מיליארדי דולרים, אבל הבעיה היא שקרנות הון סיכון רצות לתחום. בשנה שעברה כולם השקיעו ברשתות חברתיות ובווב 2.0. כולם רצים להשקיע, אבל רק חלק יצליחו. זה טבעה של תעשיית ההון סיכון".
ומה אתה חושב על יזמי ההיי-טק?
"אני לא אוהב כשיזמים מתנהגים בצדקנות וטוענים שכסף הוא לא הסיבה להקמת חברה. הם סבורים שהם ישנו את העולם ומסרבים לדבר על הרצון שלהם להתעשר. זו צביעות. מה כן אני אוהב בתעשייה הזאת? אני אוהב את זה שמדובר באנשים חכמים ושכל הזמן יש שינויים".
ג'ואל דרייפוס: "יותר מדי כסף מסתובב סביב ווב 2.0 ורשתות חברתיות"
גיא גרימלנד
24.5.2007 / 10:13