בתוך עשרה ימים נהפך שמו של דרור הלוי למושא עלייה לרגל של אלפים, ולהשמצות של אלפים אחרים. הכל בעקבות מיזם שהוא עומד בראשו: הקמת קבוצת רכישה שתתבסס על אנשי היי-טק, ותבנה לחבריה דירות בשני מגדלי מגורים בסמוך לשכונת ביצרון בתל אביב, במחירים הזולים בעשרות אחוזים ממחירי השוק. בעוד שעובדי היי-טק נוהרים באלפיהם (יותר מ-2,000 מועמדים עד כה) להירשם למיזם, מתרעמים אלה שאינם עובדי היי-טק על אפליה.
הלוי סבור, כי מה שמעורר זעם אצל אלה שלא יכולים להיכלל בקבוצת הרכישה לפרויקט ההיי-טק שלו בתל אביב הוא התדמית האליטיסטית של הקבוצה. "אבל יש הבדל בין קבוצה שמתגוררת במושב או בקיבוץ, שבהם אדם שאינו עובר את מבחני הקבלה מנוע למעשה מלגור באותם יישובים, לבין קבוצה שמתאגדת בעיר הגדולה, ששם אדם שלא עובר את המבחנים, יכול להתגורר בשכנות".
"מתן אפשרות לאנשים להתארגן, להתאגד וליזום, היא אחת מהזכויות במדינה חופשית ודמוקרטית, וכל זאת בתנאי שאינם פוגעים באחרים", אומר הלוי. "יוזמות מהסוג הזה מקובלות מאוד במדינה שלנו. תראה את העמותות של צבא הקבע שפונות רק למגזר הספציפי שלהן, מבצעים שעושים לאנשי המשטרה, לאנשי חבר וגם לחברי ארגון המורים. האם אני יכול לקנות דירות באותם התנאים שהם מקבלים מהחברה הקבלנית? לא, ואין כאן שום אפליה".
ואכן, העובדה היא שיש מקומות רבים שקובעים תנאים מגבילים לזהות שכניהם לפרויקט או ליישוב. במרבית המושבים קיימות ועדות קבלה לתושבים חדשים, שבוחנות את המועמדים לרכישת נכס. התהליך של ועדת הקבלה עשוי לכלול מפגש אישי עם המועמד, דרישה לקבלת תעודת יושר מהמשטרה ואף שליחת המועמד למבחני אישיות ומבדקים פסיכומטריים במכונים מקצועיים. ועדת הקבלה בוחנת את כל הפרמטרים הרצויים לה ויכולה לקבל או לדחות מועמד ללא צורך בנימוק סיבותיה. כל תושבי המושב, ותיקים וחדשים, מחויבים חוזית להתנות את מכירת נכסיהם במושב באישור של ועדת הקבלה למועמד לרכישה.
ברשף נכסים למגורים מספרים כי לא אחת קרה שלקוח סגר עסקת רכישה עם בעל נכס במושב,השניים חתמו על חוזה כדת וכדין עם תנאי שהוא יוצא לפועל לאחר שהקונה יעבור את ועדת הקבלה, אך בסופו של יום החוזה בוטל בגלל סירובה של ועדת הקבלה לאשר את המועמד. סוג אחר של מגבלות מוטל בפרויקטים המיועדים לציבורים הדתי והחרדי, שאינם מאפשרים לחילונים או לדתיים שאינם מהזרם שאליו מיועד הפרויקט, לרכוש בו נכסים.
גם למי שמעוניין להצטרף ליישוב קהילתי ממתינות ועדות קבלה והגבלות. כמו במקרים אחרים, גם כאן מבקשים מהמועמדים לעבור מבחן במכון מקצועי ולעתים אף בדיקות גרפולוגיות, שאמורות לבדוק את התאמתו לחיי הקהילה המקומית. ואולם בסופו של דבר, טוען גורם נדל"ני, כל היישובים הקהילתיים רוצים את אותו דבר: משפחות יהודיות משכילות, מבוססות כלכלית, ולא פנסיונרים. בעבור מי שנראה לוועדה חריג, כבר יימצא סעיף כלשהו של חוסר התאמה.
כך, למשל, אף אחד לא אמר למועמד ממוצא מזרחי שהוא לא רצוי בעמותת בנייה שהוקמה לצורך פרויקט במרכז המדינה. שאלו אותו בראיון על הא ועל דא, ובסופו של דבר הודיעו לו כי אינו מתקבל עקב חוסר התאמה. "אין לנו אותה צורת חשיבה", נימקו. רק לאחר שעורך דינו התערב, הודו, שלמוצאו היה חלק בסיבות לפסילתו.
המקרה המפורסם ביותר הוא של המשפחה הערבית קעדאן מבקעה אל-גרביה, שפנתה לפני 12 שנה לאגודה השיתופית קציר וביקשה לרכוש במקום בית או מגרש. האגודה ענתה כי מדובר באדמות ליהודים בלבד. לאחר מכן, בבית המשפט, טענה הסוכנות היהודית שהקימה את היישוב, כי מטרתה ליישב יהודים ברחבי ישראל, וכי מדובר במטרה לגיטימית העולה בקנה אחד עם קיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. האגודה השיתופית קציר טענה כי אין מקום ליישובים קהילתיים מעורבים.
בג"ץ פסק לטובת משפחת קעדאן אבל לקח למדינה 6 שנים, עד שב-2006 הקצתה למשפחה מגרש בקציר. לפני כשבועיים זכתה המשפחה גם בהיתר בנייה. מאז למדו היישובים הקהילתיים את הלקח, ועדות הקבלה דואגות לטשטש את הקריטריונים, והמועמד הנכלם צריך לנחש למה הכוונה באמירה, שהוא "אינו מתאים לחיי הקהילה".
"לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל, ביישוב של מעל ל-300 תושבים אסור שיהיו ועדות קבלה, אך לדעתנו ההליך פסול גם ביישובים קטנים יותר. נכון שניתן לערער על החלטת ועדת הקבלה בפני המינהל, אבל אם אי אפשר להוכיח עילת אפליה ברורה, קשה מאוד לתקוף את ההחלטה. יש קושי גדול להתמודד עם נימוקים של אי-התאמה חברתית", אומר עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, שייצג את משפחת קעדאן.
המקרה של קציר היה על קרקע של המינהל. כשמדובר בהתאגדויות פרטיות, ההערכות הן כי כמעט בלתי אפשרי לתקוף אותן משפטית. "אפילו אם תנאי הקבלה יהיו אבסורדיים, אני לא משוכנע שניתן לתקוף אותם וממילא, אם מישהו לא רוצה שתהיה חבר בהתאגדות - לא תהיה, בנימוקים כאלה ואחרים. אף אחד לא יכתוב שההתאגדות, לצורך הדוגמה, לא מתאימה ליוצאי עדות כאלה ואחרות או לבעלי נטיות כאלה ואחרות", אומר עו"ד עופר אבן. "כשמדובר בקבוצות רכישה, צריך לזכור שזאת צורה של שותפות עסקית לרכישת דירה בין החברים, ואף אחד לא רוצה לשמוע שאחד השותפים הוא חדל פירעון, למשל".
פרויקט הומוגני
בנוגע לפרויקט ההי-טק החדש אומר יקיר: "בדרך כלל התאגדות באה על רקע של אמונה דתית, או צמחונות, או אורח חיים ייחודי, אבל זה לא המקרה של אנשי ההיי-טק. לא כולם אנשים כל כך טובים, אין להם אופי מיוחד בגלל היותם כאלה, אין להם סגנון חיים אחיד או אמונות מיוחדות ומשותפות, והמגבלה באמת לא נראית עניינית, אבל לא ניתן לתקוף את הנושא הזה באופן משפטי".
ומה ועדת הקבלה של מגדלי ההיי-טק בודקת? המועמד נשאל על פרטיו האישיים, הרקע המקצועי שלו ועיסוקו, שירותו הצבאי, מצב משפחתי וגובה התקציב שהוא מייעד לרכישת הדירה.
הלוי, יזם הפרויקט, מסייג: "אנחנו לא שולחים אנשים לבדיקה פסיכולוגית או גרפולוגית או אסטרולוגית, וגם לא קוראים להם לראיון אישי. אנחנו מקבלים את התשובות, בוחנים אותן פרטנית, נותנים משקל לכל אחת ומתייעצים עם אנשי היי-טק שעובדים מולנו. אין שום קריטריון חד משמעי", מספר הלוי.
למעשה המיזם אינו מוגבל רק לאנשי היי-טק, וגם לאדם שאינו איש היי-טק יש זכות להגיש מועמדות שתיבדק בוועדת קבלה, לא לפני שייפרד מ-450 שקל שלא יושבו לו במקרה שמועמדותו לא תתקבל. לפי הכוונות של הלוי וחבריו למיזם, הקריטריונים יוגדרו כך שבמגדלים יגורו בעיקר אנשי היי-טק. עם זאת, גם אנשים אחרים העונים על הפרופיל המתאים יוכלו להתקבל.
גם אין הגדרה חד משמעית לגבי מיהו עובד היי-טק. כך, למשל, כל עובד חברת היי-טק, גם אם אינו איש היי-טק, יכול להתקבל לפרויקט. עובדים שיש להם נגיעה להיי-טק, כמו עובדים באתרי אינטרנט, מוגדרים גבוליים. גם כך, הלוי סבור, שהקבוצה תהיה הומוגנית, וזו, בסופו של דבר, המטרה המוצהרת.
האם המצב בישראל כה נורא? ככל הנראה לא. יש מי שמזכיר בהקשר זה את הקו-אופים בניו יורק. מדובר באותם בתי מגורים יוקרתיים שלהם ועדים קשוחים, שמורכבים מנציגי בעלי הדירות. הוועדים ממיינים את מי שרוצים לרכוש דירות בבניין. בין היתר נדרשים המועמדים להציג תלושי שכר, דו"חות שיעידו על מצבם הכלכלי, וגם מצבם האישי והמשפחתי נבדק.
בני זוג חד מיניים או כאלה שמוגדרים כידועים בציבור אינם אהודים במקומות אלה. שתיים שלא הצליחו לעבור ועדת קבלה כזו הן הזמרות קרלי סיימון ומדונה.
ועדות הקבלה בישראל לא הגיעו עדיין לרמות כאלה, אבל בסופו של דבר, רצונם של אנשים לברור לעצמם את השכנים הטובים ביותר הוא חלום של רבים, וייתכן שהטענות נגד ועדות הקבלה נובעות בין היתר מקנאה באלה שיכולים לממש אותו.
דרור הלוי, מראשי פרויקט הנדל"ן למגזר ההיי-טק: "יוזמות מהסוג הזה מקובלות מאוד במדינה שלנו"
אריק מירובסקי
25.5.2007 / 13:50