אחד מהמאבקים המשמעותיים ביותר להגדלת השכר במשק הציבורי יתחדש ביוני הקרוב, כשיתחילו הדיונים האינטנסיוויים במסגרת הבוררות לחידוש ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות הרפואית לבין המעסיקים הגדולים בתחום הרפואה בישראל - משרדי האוצר והבריאות, קופת חולים כללית ובתי החולים של הדסה. בשבועות האחרונים הוגשו לבוררים סיכומי הצדדים, המשתרעים על מאות עמודים, ומהם ניתן ללמוד לראשונה על הטענות החריפות שמעלים הצדדים זה נגד זה וכן על הפערים העצומים בעמדותיהם בעניין הגדלת השכר.
ההסתדרות הרפואית דורשת השוואת שכר הרופאים לזה של הסגל האקדמי, והעלאות שכר דרסטיות שמשרד האוצר וקופת חולים כללית מעריכים ב-63%, בעלות של יותר מ-6 מיליארד שקל בשנה - כולל הגדלת ההתחייבויות לפנסיה. מנגד מציעים המעסיקים, ובראשם המדינה, הגדלת שכר של 0.25% בלבד לכל שנה בהסכם הקיבוצי שייחתם, ובסך הכל העלאה של כ-1% לכל היותר בשכר הרופאים. המדינה טוענת כי שכר הרופאים כיום תואם את השכלתם, אחריותם ותנאי עבודתם, וכי שכרם ברוטו עלה ריאלית ב-6.12% ונומינלית ב-18.95% בין 98' ל-2006.
ההסתדרות הרפואית כבר הגיבה על הצעת המדינה בפני הבוררים וטענה כי זו "הצעה משפילה", שמנגחת את הרופאים ומתבססת על "טענות מגוחכות". לדברי ההסתדרות, המדינה מתעלמת בהצעתה מכך שעל אף שישראל נמצאת ב"מצב כלכלי מצוין", היא משקיעה בבריאות אזרחיה פחות מהמקובל במערב.
הרופאים בעקבות המורים
במשרד האוצר דוחים את טענות הרופאים, אבל מודים כי להסכם שעליו חתמה באחרונה הממשלה עם הסתדרות המורים - ולפיו יקבלו המורים תוספת שכר ממוצעת של כ-26% - תהיה השפעה על תוצאות בוררות שכר הרופאים, ועל כל הסכמי השכר החדשים שהמדינה תחתום עליהם בתקופה הקרובה.
לפי חישובי ההסתדרות הרפואית, ההעלאה המבוקשת על ידה בשכר הרופאים נמוכה באופן ניכר מחישובי האוצר (32.8%), ועלותה השנתית נמוכה בהרבה מהערכות האוצר: 1.1 מיליארד שקל בשנה. לפי ההסתדרות הרפואית, משמעות דרישותיה היא הגדלת השכר החודשי הממוצע של הרופאים בבתי החולים הממשלתיים מ-20,191 שקל ל-26,813 שקל, והעלאת שכרו של מנהל מחלקה עם ותק של כ-20 שנה מ-24,795 שקל ל-33,695 שקל.
הבוררות לעניין שכר הרופאים נקבעה בהסכם הקיבוצי שנחתם ביולי 2000 בין ההסתדרות הרפואית שמייצגת כ-20 אלף רופאים - מרביתם פעילים בישראל - לבין המעסיקים. ההסכם נחתם לאחר שביתת הרופאים שארכה 127 יום ובהתערבותו של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. במסגרת ההסכם קיבלו אז הרופאים תוספת שכר של 13.2% והתחייבו באופן תקדימי שלא לשבות במשך עשור (עד יולי 2010). בנוסף הוסכם כי המחלוקות בין הצדדים על הסכם השכר הבא יועברו להכרעת בוררים. הבוררים שנבחרו הם רוני מילוא (שכיהן בין היתר כשר בריאות ונבחר לתפקיד במקום ד"ר יורם טורבוביץ, שהתפטר מהתפקיד בשל מינויו לראש הסגל בלשכת רה"מ אהוד אולמרט), דוד בלומברג, רו"ח אורי נייגר, ד"ר יורם בלשר (יו"ר ההסתדרות הרפואית) ואלי כהן, הממונה על השכר במשרד האוצר.
אחד הנושאים המרכזיים שהבוררים יכריעו בהם הוא דרישת המעסיקים כי כל שיפור בשכר ובתנאי העבודה של הרופאים יותנה בהתחייבותם להחתים שעון נוכחות מגנטי בכל כניסה ויציאה מעבודתם, הן בבתי החולים והן במרפאות קופות החולים. החתמת שעון נוכחות מקובלת בקרב כל עובדי המדינה ואצל חלק מעובדי מערכת הבריאות, ובהם הצוות הסיעודי והמינהלי בבתי החולים; ואולם עד עתה סירבו הרופאים בתוקף לעשות זאת. לטענתם מדובר ב"התחשבנות קטנונית" שמנוגדת לאופי ולייעוד של עבודתם, ושצפויה לפגוע ביוקרת המקצוע ולהפוך את הרופאים לבעלי "ראש קטן", שלא יעשו מעבר למוטל עליהם.
"שעון נוכחות יפגע ביוקרת המקצוע"
אולם לטענת המעסיקים, התחייבות הרופאים להחתמת שעון "תיצור סדר שיאפשר בקרה ומעקב אחר שעות עבודתם". כדי לבסס את דרישתם ציטטו המעסיקים דו"חות שהצביעו על תופעה נפוצה במערכת הבריאות בישראל: רופאים, שחלקם בכירים ומנהלי מחלקות, עוזבים את בתי החולים הציבוריים לפני תום יום העבודה לטובת עבודתם הפרטית הנוספת - מבלי לדווח על קיצור יום העבודה. ועדת החקירה הממלכתית למערכת הבריאות, בראשות השופטת בדימוס שושנה נתניהו, כתבה על כך ב-90' כי "הרופאים שרואים עצמם מקופחים בשכרם נוטלים לעצמם 'זכות מוסרית' (וודאי לא חוקית) לקצר את עבודתם במוסד הציבורי - תמורתה הם מקבלים את שכרם - ולעסוק בעבודה פרטית מחוץ למוסד או אף בתוכו, אגב ניצול משאבים ציבוריים לרווח פרטי, בשעות שבהן הם אמורים לשרת את הציבור".
המדינה וקופת חולים כללית טוענים עוד בפני הבוררים כי בהחלטה על העלאת השכר יש להתחשב בכך שלפי הערכות שמסתמכות על מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, 84% מהרופאים המומחים והבכירים בבתי החולים הציבוריים עובדים ביותר ממסגרת עבודה אחת, וכ-40% מהרופאים עובדים בשלוש מסגרות ויותר. זהו שיעור גבוה מאוד וחריג במערכת הציבורית במשק. מדובר בעיקר ברופאים שמועסקים בבתי חולים ועובדים במקביל גם בתאגידי הבריאות בבתי החולים (קרנות המחקרים), קופות החולים, בתי חולים ומכונים פרטיים, אוניברסיטאות, ייעוץ לוועדות ולחברות ביטוח ועוד.
"רופא בכיר מרוויח כפליים משכרו בביה"ח"
לאור זאת, המעסיקים טוענים כי הכנסתו הממוצעת של רופא בכיר גבוהה פי שניים ויותר משכרו בעבודה בבית החולים הציבורי - וכי עבודתו הנוספת נסמכת על התשתית הרפואית הציבורית, על המוניטין שרכש בבית החולים הציבורי ועל לקוחות שפגש שם. לפי הערכות האוצר, הרופאים משתכרים בעבודתם הנוספת בין 20 ל-70 אלף שקל ברוטו בחודש מעבר לשכרם הממשלתי - והבכירים שבהם משתכרים בין 100 ל-200 אלף שקל ברוטו בחודש, ויותר מכך, מעבר לשכרם הממשלתי.
לפי הנתונים שהגיש האוצר לבוררים, שכר הרופאים כיום הוא מהגבוהים במגזר הציבורי. לטענת האוצר, שכרו החודשי הממוצע של רופא בשירות הממשלתי - 21,036 שקל - היה גבוה פי שלושה מהשכר הממוצע במשק ב-2006. לפי נתוני המדינה, רופא אחד מכל תשעה רופאים בשירות הממשלתי (11%) מקבל שכר גבוה משכרו של שר בממשלה, ורופא אחד מכל שמונה (12%) מקבל שכר גבוה משכר מנכ"ל במשרד ממשלתי.
"לגרום לטובים לבחור ברפואה"
במסמך שהגישה ההסתדרות הרפואית לבוררים היא דורשת שורה ארוכה של שיפורים והעלאות שכר, ובהם השוואת שכר הרופאים לתנאי השכר של הסגל האקדמי, מענק חד-פעמי בגובה שתי משכורות לכל הרופאים, העלאת שכר משמעותית עבור תורנויות וכוננויות, הגדלת שיעור השכר המבוטח בפנסיה מ-70% ל-85%, הגדלה משמעותית (30%) של שכר הרופאים המתמחים במקצועות שנמצאים במצוקה חריפה כמו הרדמה, נפרולוגיה, נאונטולוגיה, שיקום וכירורגיה כללית, שמירה על השכר שכולל תשלום עבור כוננויות ותורנויות גם בעת מחלה או היעדרות, עדכון שכר קבוע לפי עליית המדד והשתתפות מאסיווית יותר של המעסיקים במימון השתלמויות ותוספת שכר עבורן.
ההסתדרות הרפואית כתבה לבוררים כי על המעסיקים לגרום לכך "שהטובים יבחרו במקצוע, יישארו ויתקדמו בו", וכי "ניתן להניח שהאלטרנטיוות הקיימות היום, בהיי-טק ובתחומים אחרים, מושכות את הרופא הפוטנציאלי - והקושי למשוך מועמדים איכותיים הולך וגובר... ככל שתגבר השחיקה בשכרו ובמעמדו של הרופא ובתנאי עבודתו, הרופאים והמועמדים לרפואה ישקלו את דרכם המקצועית". ההסתדרות הרפואית הדגישה עוד כי למקצוע הרפואה מאפיינים יחודיים: מרופא נדרשות עד 17 שנות הכשרה (כולל כמה התמחויות), והוא עוסק באופן יום-יומי בעניינים של חיים ומוות, ונושא באחריות עליהם. מנתח לב או מוח, למשל, "יודע בעת ניתוח כי כל טעות שלו עלולה להותיר את החולה נכה או אף גרוע מזה", ורופא במרפאה יודע כי "טעות או איחור באבחנה וטיפול יכולים להיות הרי אסון".
ההסתדרות הרפואית ציינה עוד במסמך שהגישה לבוררים כי בדומה למגמה העולמית, מרבית הפונים כיום למקצוע הרפואה בארץ - כ-55% - הן נשים, וכי "כל מקצוע שבו היחס המגדרי משתנה, עובר שחיקה בשכר ובתנאי העבודה, משום שעדיין רווחת ההנחה שמקצוע שבו שיעור הנשים גבוה הוא מקצוע של משכורת שנייה. כך מתפתח מעגל שוטים שקשה לצאת ממנו... אם תהיה בריחת גברים מהמקצוע, פני הרפואה וצורת העבודה ישתנו לבלי הכר, וזאת משום שעדיין לנשים תפקידים רבים נוספים שיקשו עליהן להקדיש שעות ארוכות למקצוע. יהיה צורך להגדיל את מצבת כוח האדם בצורה משמעותית".
בנושא זה השיבה המדינה כי "אין ספק שהנשים מוכשרות ובעלות יכולות, לפחות כמו הגברים, ועל כן הן מתקבלות ללמוד רפואה. כל ניסיון לרמוז אחרת - לא ראוי שיישמע או יזכה להתייחסות. האם כוונת ההסתדרות הרפואית שיש לסגור את מקצוע הרפואה בפני נשים או לצמצם את שיעור הנשים במקצוע למכסת מקסימום?". קופת חולים כללית כתבה בעניין זה כי "הטיעונים הנוגעים לתמהיל נשים וגברים במקצועות הרפואה צורמים לאוזן, ולא מתאימים לשיח בנושא השכר במערכת ציבורית שוויונית".