האוניברסיטה העברית חויבה בגין צילום ספרים על ידי סטודנטים בשטח הקמפוס

מפלגת העבודה והאוניברסיטה העברית חויבו בגין הפרת זכויות יוצרים והעתקה של הספר "יפאן המסורתית", מאת בן עמי שילוני ובהוצאת בית שוקן, ומכירתו לסטודנטים באוניברסיטה תמורת 10 שקלים, ללא רשות. שופט בית משפט המחוזי בירושלים, יוסף שפירא, קבע כי מפלגת העבודה והאוניברסיטה אחראיות כלפי הוצאת שוקן על פי דוקטרינת ההפרה התורמת, שאותה יש להחיל גם במקרים של זכויות יוצרים. הנתבעות חויבו לשלם לרשת שוקן את הפיצוי המקסימלי האפשרי לכל הפרה, ללא הוכחת נזק - 20 אלף שקל.



בית שוקן להוצאת ספרים תבע את יעקב כהן, יו"ר תא אופק - תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית - באמצעות עו"ד טלי ליבליך ממשרד ליבליך מוזר. לטענת בית שוקן, כהן צילם והפיץ במקראות, ללא הרשאה, עותקים של הספר של שילוני תמורת 10 שקלים, כחלק מפעילותו באוניברסיטה. בית שוקן הגיש תלונה במשטרה על הפרת זכויות יוצרים זו. נגד כהן הוגש כתב אישום, ובמסגרת עסקת טיעון נקבע שהוא ביצע את העבירה המיוחסת לו, והוטלו עליו ששה חודשי עבודות לתועלת הציבור.



לטענת בית שוקן, הפרת זכויות היוצרים נעשתה באוניברסיטה, תחת חסותה של מפלגת העבודה, מבלי ששני הגופים פעלו להפסקת הפעילות המפרה של תא אופק ושל היו"ר כהן. עם זאת, השופט שפירא דחה את טענת בית שוקן, לפיה מפלגת העבודה אחראית באופן ישיר להפרת זכויות היוצרים. לדבריו, האוניברסיטה אינה מאפשרת פעילות פוליטית במסגרת חצרה, ואילו תא אופק רק מזוהה עם מפלגת העבודה, אך אינו חלק ממנה, אינו ממומן באופן מלא על ידה ואינו שלוח שלה. לפיכך, נפסק כי לא ניתן להטיל על המפלגה אחריות ישירה לפעולות תא אופק.



מאידך, לגבי האוניברסיטה העברית נקבע כי העדויות אינן מותירות שום ספק שנציגיה המוסמכים, כגון דיקן הסטודנטים ומרצים שונים, היו מודעים לפעילות הפרת זכויות היוצרים שנעשתה בחצרה, ובאופן מודע ומבחירה החליטו להתעלם מכך. נפסק כי האוניברסיטה לא נקטה צעד כלשהו כדי למנוע מכירת מקראות בקמפוס ולא הפעילה כל פיקוח בעניין.



בית המשפט השאיר לדיון אחר את האפשרות לחייב את מפלגת העבודה ואת האוניברסיטה כאחראיות להפרת זכויות היוצרים של בית שוקן, מכוח אחריות עקיפה. השופט שפירא קבע כי ספק בעיניו אם לנתבעות היה עניין כספי במכירה, ואם הן ידעו על ההפרה מראש ולא בדיעבד, כנדרש לצורך הטלת אחריות כזו. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לחייב את הנתבעות כאחראיות לפעילות הפרת זכויות היוצרים שבוצעה על ידי תא אופק, מכוח הדוקטרינה של הפרה תורמת.



באופן חדשני קבע השופט כי ניתן להחיל את הדוקטרינה, שהוחלה עד כה במסגרת דיונים של הפרות פטנטים בלבד, גם במסגרת דיון על הפרת זכויות יוצרים. להבדיל מאחריות עקיפה, בהפרה תורמת אין צורך בידיעה מראש ובפועל של הפעילות המפרה. "סבור אני שיש ליתן הגנה לזכות היוצרים, בקול צלול וברור. קיומה של עוולה כזו של הפרה תורמת תהווה, כך יש לקוות, הרתעה הולמת מפני הפרת זכויות היוצרים, ובמיוחד בקמפוסים של המוסדות להשכלה גבוהה", נפסק.



השופט החיל על ההפרה התורמת לעניין זכויות יוצרים, את הכללים שנפסקו לעניין הפרה תורמת של פטנט, בשינויים המחויבים - הפרה של חלק מהותי ביצירה; סיוע להכנת העותק המפר; ידיעת בעל המקרקעין על הפעילות המפרה שבתחומו; ואי נקיטת צעדים למניעת הפעילות המפרה.



לאור כל אלה, חייב שפירא את כהן באחריות ישירה להפרת זכויות היוצרים, ואת מפלגת העבודה והאוניברסיטה בהפרה תורמת. מאחר שבית שוקן לא הצליח להוכיח נזקים שנגרמו לו בפועל כתוצאה מהפעילות, השופט פסק לו פיצוי בסך 20 אלף שקל. הפיצוי יתחלק באופן הבא - 40% ישלם כהן ו-30% ישלמו ביחד האוניברסיטה העברית ומפלגת העבודה. כמו כן נפסקו לזכות בית שוקן 22 אלף שקל הוצאות משפט. (א 6306/04)