מה הוא כבר עשה הוולפוביץ' הזה?

פיטוריו של נשיא הבנק העולמי פול וולפוביץ' אינם ידיעה בעלת חשיבות מרובה לאזרח הישראלי הממוצע. ומה הוא בסך הכל עשה? במושגים ישראליים מעשהו היה מגיע אולי לשוליים של מקומון או טור רכילות יומי: הוא דאג לבת זוגו למשכורת נאה מטעם המוסד גם בשעה שכלל לא עבדה בבנק וסופחה לתפקיד במשרד ההגנה.



שהאה ריזה עבדה בבנק העולמי בתפקיד זוטר ועברה למשרד ההגנה חצי שנה לאחר שוולפוביץ' התמנה לנשיא הבנק. ואולם, טרם העברתה היא קודמה בתפקיד וזכתה להעלאה בלתי מקובלת בשכר. כאשר זכתה השנה להעלאה נוספת, משכורתה הגיעה לרמה הגבוהה מזו של מזכירת המדינה קונדוליסה רייס. את הפרשייה חשף ה"וואשינגטון פוסט" בסוף מארס, וחודשיים לאחר מכן וולפוביץ' מצא את עצמו בדרך החוצה.



כאשר נשאל ענה וולפוביץ' את מה שעונים כל נבחרי הציבור או הפקידים הבכירים הנתפסים בקלקלתם: "כל ההסדרים נעשו באישור מועצת המנהלים של הבנק". וולפוביץ' לא ציפה שמי שיפעיל את המכבש לפיטוריו יהיו המוסדות הפנימיים של הבנק. ועדת האתיקה הקימה ועדת חקירה שקבעה כי וולפוביץ' עבר על כללי האתיקה.



וולפוביץ' לא נראה כמי שמוותר על מאבקו "הצודק". הוא טוען כי היה חייב לדאוג להעלאתה בדרגה של ריזה ולקדמה בשכר משום שנאלץ לנתק את הקריירה שלה בבנק העולמי, וכי הכל נעשה בתיאום עם מנהלת משאבי האנוש של הבנק ובאופן גלוי. כיום מתברר כי מעבר לפרשייה זו קיימת ביקורת נוקבת גם בקרב המנהלים הבכירים של הבנק באשר לאופיו, התנהגותו ומנהיגותו של וולפוביץ'.



אחד הצדדים המעניינים בפרשייה היא העובדה כי הביקורת על התנהלותו של נשיא הבנק באה בעיקר מקרב העובדים וועדת האתיקה הפנימית. כאשר התפוצצה הפרשייה עמדו 200 עובדי המשרד וקיבלו אותו בקריאות בוז כאשר הגיע ליום עבודה שגרתי במשרד. כאשר אזרח ישראלי קורא חומר זה הוא נדרש לשפשף את עיניו ולנסות ולדמיין את אשר התרחש בשנים האחרונות, לדוגמה, בבנק ישראל. שם, במשך שנים חגגה שחיתות ממוסדת שבה עובדים קודמו בדרגות ובתפקידים וזכו להטבות מפליגות כאשר הנהלת הבנק והעובדים עושים יד אחת בכדי להפעיל מערכת זו ולהסתירה מעיני כל. נגידי הבנק לדורותיהם (למעט הנוכחי) לא רק שהעלימו עין מהמתרחש, אלא אף לקחו חלק אישי בחגיגה.



וכאשר הרקב נחשף ניהלו עובדי הבנק קרב נגד הנגיד הנוכחי ומוסדות המדינה אשר ניסו לשנות את ה"סטטוס-קוו". ואולם, לא רק בבנק ישראל מתרחשים דברים מסוג זה. בניית תפקידים פיקטיוויים למקורבים בשירות הציבורי הישראלי, באישור המוסדות האחראים על הנושא, היא דבר של יומיום וזחילת השכר של אותם "בכירים" אינה יודעת גבולות. מקורבים ובני משפחה "נודדים" עם משכורתם ומעמדם בהתאם לתנועות ה"פטרון" שלהם. כל אלה הם חלק בלתי נפרד מהנורמה - ושותפים אליה העובדים, נציגיהם ונבחרי הציבור אשר רוצים ביקרם של אותם אנשים. אצלנו לא עולה על הדעת שהעובדים וועדות אתיקה פנימיות (שכלל אינן קיימות) יפעלו להדיח מנהל בכיר או נבחר ציבור רק בגלל נושאים "שוליים" כפי שעשה וולפוביץ'.



הממשל האמריקאי אינו נקי משחיתות ואי-יעילות, אך הנורמה הבסיסית אצלו גבוהה בהרבה משלנו. אולי, מן הסתם, זו אחת הסיבות שהתוצר השנתי לנפש בארה"ב הוא 37 אלף דולר ואצלנו 17 אלף דולר.



הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל