נישואים אזרחיים - הכי משתלמים בישראל

כל ילד יודע כי נישואים וגירושים של יהודים בישראל נערכים לפי הדין הדתי. עם זאת, במשך השנים חילונים רבים רצו בהסדרת מערכת נישואים חלופית לצד הדתית, ואילו הדתיים התנגדו לכך בתוקף. ב-21 בנובמבר 2006 הושלמה מהפכה שקטה, ובישראל הוסדרה מערכת נישואים אזרחית חלופית. המהפכן כצפוי הוא לא אחר מנשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק.

בכנס לשכת עורכי הדין באילת יתקיים מחר מושב תחת הכותרת "זוגיות אזרחית", שבו תידון המהפכה המתחוללת מתחת לאפם של החרדים. ברק ייעדר מהמושב, אך יחלוק עם הנוכחים את משנתו בראיון שצולם מראש.

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושים) קובע: "נישואים וגירושים של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". עם גזרה זו השלים הרוב המוחלט של אזרחי המדינה, בדרך כלל מתוך בחירה. היו זוגות יהודים שהחליטו ללכת נגד הזרם ומצאו פתרונות יצירתיים - נישואי קפריסין, מקסיקו, פרגוואי או אחרים, וערכו מסיבת חתונה בישראל. ואולם הגישה הרווחת היתה שאין לשיטות אלה ערך בשעת פירוד, שכן אז ייקבע כי נישואים אלה לא היו תקפים מלכתחילה, או שזוג כזה חייב בגט לחומרה על ידי בית הדין הרבני, מפאת ספק קידושין.

ככלל, זוג שנפרד מחויב בטקס גירושים, גט, רק אם הוא נישא כדת משה וישראל (כדמו"י), בטקס קידושין. ללא קידושין, אין צורך בגט. ואולם על פי ההלכה, אחת הדרכים לקדש אישה היא ביאה (קיום יחסי מין), ולכן זוג שנישא בנישואים אזרחיים עלול ליצור חשש לספק קידושין. לכן, במקרים מסוימים בתי דין רבניים חייבו זוגות בגט לחומרה, שנועד למנוע ספק שמא הם בכל זאת קידשו אחד את השנייה, וכדי להבטיח שיהיו באמת מותרים לכל איש או אישה.

"מערכת נישואים מושלמת מורכבת משלושה פרמטרים: מעורבות מדינתית ביצירת הקשר; מעורבות מדינתית ביציאה מן הקשר; ומערכת חובות וזכויות פנימית במהלך הקשר", אומר עו"ד יוסי מנדלסון, מומחה לדיני אישות ומשפחה, שינחה את הפאנל בנושא באילת. "כל שלושת הפרמטרים הללו קיימים בישראל במערכת הנישואים הדתיים: יצירת קשר על ידי קידושין; פירוקו בגט בבית הדין הרבני; ודיני המזונות ושאר החוקים המסדירים את התוכן הפנימי, כגון חוק יחסי ממון".

כבר בתחילת שנות ה-60 קבע השופט יואל זוסמן בפסק דין פונק-שלזינגר כי על משרד הפנים לרשום כנשואים זוגות שהתחתנו בטקס נישואים אזרחי בחו"ל. נפסק כי הרישום נעשה לצרכים סטטיסטיים, ואינו מעיד על תוקף הנישואים. על יסוד הלכה זו נמנעה במשך השנים הכרעה בתוקפם של נישואים אזרחיים, וזוגות שנישאו בדרך זו נרשמו במשרד הפנים כנשואים. הבעיה החריפה מאוד עם העלייה מחבר העמים, שמורכבת ברובה המוחלט מזוגות נשואים אזרחית.

תוכנם של הנישואים הללו מבחינת הדין החל עליהם, לא היה ברור. בכל הנוגע להתרתם, בתי הדין הרבניים נהגו לקבוע אחת משתיים: שבני הזוג לא היו נשואים מעולם, ולפיכך אין צורך להתיר את נישואיהם; לחילופין נפסק לא פעם כי בשל ספק קידושין יש להתיר את הנישואים בגט לחומרה. הממונות ודיני המזונות שחלו על זוגות אלה, נותרו במשך השנים כסוגיה בלתי פתורה.

לכל אלה שם ברק סוף בסדרה של ארבעה פסקי דין. סנונית ראשונה להכרה בתוקף נישואים אזרחיים בישראל הסתמנה בסוף 2003, כאשר ברק יצק תוכן מהותי בנישואים אלה מכוח דיני החוזים. הוא קבע כי במציאות הישראלית העכשווית, נישואים אזרחיים לא ייבחנו על פי תוקפם, שאלה השנויה במחלוקת חריפה ושאין לגביה קונסנזוס, אלא כהסכם בין בני הזוג שאותו עליהם לקיים ביושר ובהגינות. תוכן זה יתמלא בהסכם מפורש בין בני הזוג, או מכוח חוזה שבית המשפט יצוק בו תוכן על פי עקרונות תום הלב. הבסיס החוזי, כך נפסק, מקים חובת תשלום מזונות אזרחיים הדדית, ששיעורם ומשך תשלומם ייקבעו על פי אותם עקרונות. באופן זה הסדיר ברק את אחד מתוך שלושת הפרמטרים של נישואים, התוכן המהותי. מדובר בפסק דין שזוכה לביקורת לא מעטה, שכן דיני הנישואים מתאפיינים בוודאות גבוהה, ואילו מערכת חוזית שתתמלא בתוכן על פי עקרונות תום הלב, נעדרת את אלמנט הוודאות.

השלב הבא נעשה בפסק הדין הידוע מנובמבר 2006, שבו קבע בג"צ כי על משרד הפנים לרשום זוגות חד-מיניים שנישאו בקנדה, כזוגות נשואים לצורך מרשם האוכלוסין. גם במקרה זה בית המשפט העליון, בראשות ברק, ביסס את פסיקתו על הפיקציה של פונק-שלזינגר, לפיה הרישום בתעודת הזהות חסר משמעות מהותית. בדעת מיעוט נותר השופט אליקים רובינשטיין, שגרס כי הלכת פונק-שלזינגר נמתחה מעבר לנדרש וכי לא ניתן לומר כי הרישום חסר משמעות. "האדם מן היישוב אינו מבחין בין הרישום לבין ההכרה בסטטוס; נצא נא לרחובה של עיר ונשאל את הבריות, ודומה שאין חולק כי התשובה תהא כי הם היינו הך", קבע רובינשטיין.

לדעת מנדלסון, "פסק הדין מחזק את ההכרה שניתנת בישראל לנישואים אזרחיים שנעשו בחו"ל, שכן כדברי רובינשטיין, לא ניתן לומר כי הרישום הוא סטטיסטי גרידא, אלא הוא מקנה מעמד וזכויות. למשל, זוג שמגיע למשרד השיכון לבקש משכנתא לזכאים, מתבקש להציג תעודת זהות, ואיש אינו הולך לבדוק את תוקף הנישואים על פי הרישום". הכרה לצורכי רישום שנעשית לגבי זוגות חד מיניים, תחול כמובן גם על זוגות דו מיניים שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל. וכך הוסדר הפרמטר השני של הכרה מדינתית בנישואים אזרחיים.

הפרמטר השלישי והמורכב מכולם הוא זה של התרת הנישואים במקרה של קרע בזוגיות. נושא זה בא על פתרונו בפסק דין נוסף של ברק מ-21 בנובמבר 2006. ברק קבע כי בני זוג יהודים-ישראלים, שבעיקרון היו כשרים להינשא כדמו"י אך בחרו להינשא בטקס אזרחי בחו"ל, אינם זקוקים לגט לצורך גירושים שכן לא היה ביניהם טקס קידושין. עם זאת, כך נקבע, יש להתיר את נישואי הזוג בפסק דין ולא ניתן להסתפק בקביעה כי נישואיהם מעולם לא היו תקפים. בני זוג שכאלה, קובע ברק, נשואים על פי דין הגויים (או כלשון ההלכה על פי "הלכות בני נוח"), שהדין העברי מכיר בו. מאחר שהנישואים מוכרים, יש להתירם בפסק דין של בית המשפט המוסמך, שהוא בית הדין הרבני - ללא גט.

אחת המשמעויות של היעדר הצורך בגט, גם לא בגט לחומרה, וקביעת צורך בפסק דין של גירושים, היא ביטול החשש לעגינות בקרב זוגות הנשואים באופן אזרחי. בנוסף, קובע ברק, כי להבדיל מתביעה לגט בין בני זוג נשואים כדמו"י, בתביעה להתרת נישואים אזרחיים בבית הדין הרבני, לא ניתן לכרוך בתום לב את ענייני הממונות של בני הזוג, שכן מערכת הדין הדתית אינה מכירה בנישואים האזרחיים כיוצרי חובות וזכויות.

קביעה זו היא צעד דרמטי המסיר חשש למרוץ הסמכויות בנושאי ממונות בין בני זוג מתגרשים - מרוץ שמתחולל בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לזוגות נשואים כדמו"י. כידוע, ישנה סמכות מקבילה לשני בתי המשפט שנרכשת על ידי בית המשפט שאליו מוגשת התביעה קודם. ככלל, גברים זוכים להקלות בבתי הדין הרבניים, ומשתדלים לרוב לכרוך את נושאי הממונות לתביעת הגירושים בבבית הדין הרבני. נשים, לעומת זאת, יעדיפו לרוב שעניינן יתברר על פי הדין האזרחי בבית המשפט לענייני משפחה.

שתי תוצאות אלה הן מהפכניות, ומקנות לנישואים אזרחיים עדיפות על פני כל מוסד נישואים אחר בישראל. אפשר לומר כי פסק הדין שולח מסר לציבור, לפיו כדאי להתחתן בנישואים אזרחיים, שכן בכך מנוטרלים החשש לעגינות ומרוץ הסמכויות הקשה. בפרט, נישואים אזרחיים טובים לשמירת זכויות האשה בעת ניתוק הקשר. בכך גובש הפרמטר של התרת הנישואים האזרחיים והושלמו כל הפרמטרים ליצירת מוסד נישואים שלם ומלא.

בפסק הדין מאמץ ברק חוות דעת של בית הדין הרבני, שבה נקבע כי בתי הדין הרבניים מוסמכים להתיר בפסק דין נישואים אזרחיים של יהודים בישראל. יש להניח שבית הדין בירך על ההחלטה של ברק, שכן בתי הדין הרבניים היו מעוניינים לשמר את המונופול שלהם על ענייני הגירושין של יהודים בישראל. כל החלטה אחרת, היתה מוציאה מידי בתי הדין את עשרות אלפי הזוגות היהודים שהתחתנו בנישואים אזרחיים, ומעבירה את הטיפול בהם לבית המשפט לענייני משפחה. על החלטת ברק לפיה לא ניתן לכרוך את ענייני הממונות בתביעת גירושים, יש להניח ששמחים בבתי הדין הרבניים הרבה פחות.

פסק הדין האחרון ניתן על ידי ברק מספר ימים לאחר מכן, ב-29 בנובמבר 2006, ובו הוא מתייחס כמובן מאליו להכרה המדינתית בנישואים אזרחיים. מדובר בפסק דין שעסק בדיני ירושה, ושבו קבע ברק כי יש לפרש את המונח "בני זוג" לצורך חוק הירושה, ככולל בני זוג הנשואים באופן אזרחי, ואף לנישואי תערובת. כלומר, המדינה מכירה בנישואים אזרחיים לא רק ברישום בלבד, אלא מהותית. לחיזוק פסיקתו ברק מפנה לפסק דין שלו עצמו, שניתן שמונה ימים קודם לכן, ומציין "על כן נקבע כי בני זוג יהודים, תושבי הארץ או אזרחיה, הכשרים להינשא כדת משה וישראל, הנישאים בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל, התקפים במקום עריכתם, יש לראותם כנשואים בישראל". בהערת אגב מוסיף ברק כי אמנם הוא מפרש את המונח "בני זוג" בנוגע לחוק הירושה ככולל בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים, אך אם היה נדרש לפרש את אותו מונח גם לצורך חוקים אחרים, כגון חוק יחסי ממון, הוא היה נותן את אותה פרשנות.

כלומר, בארבעה פסקי דין, הצועדים עקב בצד אגודל ומסתמכים האחד על השני, יוצר ברק מוסד נישואים אלטרנטיווי, שתקף ומוכר על פי הדין הישראלי, שניתן להתיר בבית דין ישראלי והמקנה יתרונות גדולים על פני נישואים דתיים. התוכן המהותי של נישואים אזרחיים ניתן על יסוד הסכם חוזי בין בני הזוג, ובהיעדר כזה, על ידי בית המשפט על פי עקרונות תום הלב.

לדברי מנדלסון, "אם סדר ההחלטות בעניין התוכן החוזי של נישואים אזרחיים ובעניין הסמכות של בתי הדין הרבניים להתיר נישואים אזרחיים היה הפוך, ייתכן שברק היה מגיע לדעה שונה". לדבריו, הצורך בחיוב זוגות נשואים בנישואים אזרחיים במזונות מכוח דיני החוזים דווקא נבע מהרצון להימנע מהכרעה בשאלת תוקפם של נישואים אזרחיים. ייתכן שכיום, לאחר שלצורך התרת הנישואים האזרחיים נקבע שהם תקפים, תוכנם היה נקבע מכוח דיני הנישואים ולא מכוח דיני החוזים.

יתרונם של דיני נישואים הוא בכך, שבניגוד לדיני החוזים, הם אינם תלויים בהסכם בין בני הזוג, או בהסכם שתוכנו ייקבע על פי עקרונות לא ודאיים של יושר והגינות בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. כיום, לאחר שנישואים אזרחיים הוכרו כתקפים, לא ברור מה יהיה התוכן המהותי שבתי משפט יעניקו להם. חוסר הוודאות התוכני גורם לכך, למשל, שלא ברור מה יהיו המזונות שייפסקו בין בני זוג נשואים אזרחית שייפרדו. ההנחה כי מזונות אלה יהיו מקבילים למזונות על פי דין תורה, אינה נכונה. במקרה שהתבסס על פסק דין מ-2003, שהכניס תוכן חוזי לנישואים אזרחיים, נדון תשלום מזונות בין ידועים בציבור, ונפסקו מזונות לכל החיים, בניגוד לדין תורה שקובע מזונות עד הגט בלבד.