הצעת החוק של ח"כ אמנון כהן לצנזורה באינטרנט זכתה לקואליציה מפתיעה בין ש"ס ליצחק קדמן

הדו"ח החדש של ארגון Open Net Initiative, שפורסם בשבוע שעבר, קובע כי הצנזורה ברשת נמצאת במגמת עלייה, אך לא בישראל - כאן אין צנזורה, למעט מקרים ספורים. בקושי הספיק הדו"ח להתפרסם, וכבר דווח כי נבחרי העם, שהתקנאו אולי במוניטין של סין, איראן וסעודיה, החליטו לאשר בקריאה טרומית הצעת חוק לצנזורה של הרשת. על פי ההצעה של ח"כ אמנון כהן מש"ס, ספקיות האינטרנט יחויבו לחסום אתרי מין, אלימות והימורים לפני כלל הגולשים, למעט מבוגרים שיבקשו מפורשות לגלוש באתרים אלה.



הצעת החוק, שנועדה להגן על ילדים מפני פורנוגרפיה ואלימות, עוררה כמתבקש קיתונות של בוז וביקורת ברחבי הרשת ומחוצה לה. אולם היא גם יצרה קואליציה מפתיעה, הכוללת את ח"כ כהן, שר התקשורת אריאל אטיאס, גם הוא מש"ס, ויצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ששוכנע כי ההצעה תפעל לטובת הילדים ("אי אפשר לסמוך על ההורים", אמר ל-Ynet).



עורך הדין יובל קרניאל, מומחה לדיני תקשורת, מסכים כי "הצעת החוק מציעה למעשה לצרף אותנו למדינות החשוכות ביותר, ולנתק אותנו מהעולם כולו". אבל הוא מתנחם בעובדה שקלושים הסיכויים שהיא תעמוד במבחן בג"ץ. לדבריו, "ההצעה פוגעת פגיעה קשה בעקרונות חופש הביטוי, חופש העיסוק והזכות לפרטיות. הפגיעה המוצעת היא בלתי מידתית ובלתי סבירה, גם אם היא מיועדת לתכלית ראויה.



"צריך להבין שפורנוגרפיה זה דבר חוקי והיא חלק מחופש הביטוי", מוסיף קרניאל, "בתוכה יש תחום מוגבל ומצומצם יותר - פדופיליה ותועבה הרבה יותר קיצונית - שנגדו צריך לפעול באופן נחרץ, אך לא דרך צנזורה. אבל זה לא העניין, החקיקה הרי אינה מיועדת למלחמה בצד הפלילי. מכיוון שאי אפשר לאסור פורנוגרפיה, בגלל עקרון חופש הביטוי, מנסים להציע חוק שכאילו מגן על ילדים. אבל בעצם מנסים לאכוף פטרנליזם על מבוגרים".



החוק החדש, מסביר קרניאל, מציע לשלב מערכת סינון תוכן עם מערכת תיחום, שתדרוש ממבוגרים להזדהות ולהירשם כדי לגשת לתכנים כאלה. "השליטה המוחלטת בתכנים, והרצון להבטיח שרק מבוגר, שיכול ומוכן להזדהות ככזה, יהיה רשאי להיחשף לתכנים כאלה, משמעם מעקב הדוק ופולשני אחר האזרחים, וזוהי פגיעה קשה בזכות לפרטיות ובכבוד האדם".



אם לא די בכך, לקרניאל ברור שהמגבלות לא באמת יכולות לבצע את החסימה שלשמה נועדו, כך שהפגיעה הכבדה בזכויות האדם תתבצע לחינם. "הטכנולוגיה הקיימת יכולה אולי להקשות על הנגישות במחיר מאוד כבד, אבל היא לא יכולה לגעת בהרבה אמצעים שקיימים היום, בעידן הווב 2.0, שמחליפים היום את אתרי הפורנו הרגילים - רשתות חברתיות, למשל, ותוכנות שיתוף".



אולי כדאי להזכיר למחוקקים הישראלים כי כבר ב-1996 נחקק בארצות הברית חוק דומה, והוא בוטל על ידי בית המשפט העליון שנה אחר כך. "בית המשפט לא השתכנע שהטכנולוגיה די מתוחכמת להפריד בין מותר לאסור", מסביר קרניאל, "והתוצאה תהיה פגיעה למעלה מהנדרש. גם היום אי אפשר לעשות סינון כזה, ולמעשה קיימות שתי אפשרויות - מסננת שתסנן יותר מדי, גם תכנים ראויים כמו 'רומיאו ויוליה' של שייקספיר ו'לוליטה' של ולדימיר נבוקוב, או מסננת שלא תהיה יעילה בכלל".



מהפסיקה של בית המשפט האמריקאי, כפי שפורסמה באתר CNN, עולה כי השופטים האמריקאים התנגדו לחוק, בין היתר בשל המינוח המעורפל והבעייתי. השימוש במונחים הלא מוגדרים כמו 'לא מהוגן' ו'פוגעני באופן ברור' יעורר אי בהירות". הבעייתיות של מינוחים מעורפלים קיימת גם בארץ, כי ההגדרה מהי פורנוגרפיה ומהו תוכן אלים הזקוק לצנזורה (שידורי חדשות?) נתונה לאין-ספור פרשנויות.



בית המשפט האמריקאי גם החליט אז שאי אפשר לחייב מבוגרים לאמות מידה של ילדים. "זו פגיעה שהיא לא מידתית ולא סבירה", אומר קרניאל. "השופטים החליטו כי עצם המחשבה שאפשר להפוך את כל הרשת לידידותית לילדים היא פטרנליסטית".



אפשר להתנחם בכך שהחוק לא ניתן ליישום, אולם הנזק שבניסיון ליישמו יכול להיות חמור וקשה. הפרדוקס הוא כי "אפשר להניח שדווקא קטינים שבקיאים ברשת יצליחו לעקוף את המגבלות ולחדור מבעד לחומות, אולם הציבור הרחב, והפחות מיומן, ייפגע", כדברי קרניאל.