זהירות: לא עובד בשבת

אתר קופינסקי וערן לוי-זקש

האם סירוב לקבל עובד כתוצאה מאי נכונותו לעבוד בשבת עקב היותו יהודי מאמין עולה לכדי אפליה מחמת דת? לאחרונה ניתן בבית-הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק דין העוסק בעניין זה (ע"ב 1777/99 (ב"ש) אפרים עובד נ' חברת לאם ריסרץ' בע"מ).

עובדות המקרה

התובע, אפרים עובד, הנדסאי אלקטרוניקה בעל ותק של 22 שנה במקצועו, ביקש להתקבל למשרת "טכנאי מכשור ובקרה אלקטרוניקה" אצל הנתבעת. בשל העובדה שלא הצליח להתקבל למשרות מקבילות בחברות אחרות, כיוון שהיה שומר שבת, בחר התובע להגיע הפעם לראיון העבודה מצויד במכשיר הקלטה.

מתמליל השיחה עלה כי נציג הנתבעת הבהיר לתובע שהמשרה המיועדת מתבצעת בכל ימות השבוע, ולכן לא ניתן לבצע את העבודה מבלי לעבוד בשבת. הראיון נסתיים תוך שהמראיין מביע צערו על כך שהתובע לא יוכל לעבוד בחברת לאם ריסרץ'.

טענות הצדדים

התובע פנה לבית-הדין בטענה כי הנתבעת היפלתה אותו לרעה בשל אמונתו הדתית (שומר מצוות וכשרות, לא נוסע בשבת ולא עובד בשבת), כאשר סירבה לקבלו לעבודה.

הוא טען כי הראיון אליו זומן נסתיים מבלי שנבדקה כלל התאמתו לתפקיד. אי לכך, הופלה מטעמי דת בקבלה לעבודה, דבר שנאסר במפורש בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: החוק).

הנתבעת טענה להגנתה כי התובע הפסיק את הראיון מיוזמתו ולא ניסה לברר האם יוכל לבצע את התפקיד ללא עבודה בשבתות. עוד טענה, כי התפקיד המוצע כלל עבודה במשמרות ולכן, על-פי סעיף 2(ג) לחוק, זוהי הבחנה המתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה. אי לכך, דחיית התובע מקבלה לעבודה אינה נחשבת לאפליה.

פסיקת השופט: אפליה מחמת דת

השופט, אילן סופר, פסק כי התובע הופלה מחמת דתו, ביחס למועמדים אחרים, אפליה שאינה מתחייבת מאופי התפקיד. בהחלטתו הסתמך על סעיפים 2(א) ו-2(ג) לחוק. תחילה בחן השופט מהי קבוצת בני האדם שכלפיה נדרש יחס שווה. נמצא, כי קבוצת השוויון הרלוונטית היא דורשי העבודה.

לאחר מכן בדק השופט מה דורש עקרון השוויון ביחסים שבין דורשי העבודה למעביד. הוא קבע כי "במקרה שלפנינו החובה של המעביד לנהוג בשוויון בין דורשי העבודה, משמעותה, בין השאר, לקבוע תנאי קבלה אשר אינם לוקחים בחשבון את אמונתו ודתו של דורש העבודה, אלא אם התפקיד הנדרש מצדיק שונות כמו עבודה בשבת, שאז מי שאמונתו אינה מאפשרת זאת לא יוכל לבצעה". עוד הוסיף השופט כי: "הבאה בחשבון של חוסר נכונותו לעבוד בשבת, כשיקול מהותי מרכזי ויחיד לפסילתו מהווה אפליה".

האומנם אפליה מחמת דת

לדעתנו, ראוי היה לקבוע במקרה זה כי אין מדובר בהפליה מחמת דת. חברת לאם ריסרץ' לא דחתה את התובע מחמת היותו יהודי, אלא מכיוון שאין באפשרותו לעבוד בשבת. רוצה לומר: הנתבעת תפסול מקבלה לעבודה כל מועמד שיסרב לעבוד בשבת, זאת מבלי כל קשר לזהותו הדתית.

לדעת השופט, הכלל הוא שאין עובדים בשבת, ולא משנה מהי הסיבה. "התובע לא צריך היה להיות שומר מצוות כדי שתוכר האפליה. די בכך כי הוא יהודי...".

לשיטתנו, סיבת היותו של התובע יהודי אינה מעלה ואינה מורידה. אי קבלתו לעבודה לא נבעה מהשתייכותו לדת היהודית, אלא מסירובו לעבוד בשבת.

דהיינו, הנתבעת אינה פוסלת העסקתם של יהודים באשר הם יהודים, אלא דוחה מועמדים שאינם מוכנים לעבוד בשבת, תהא דתם אשר תהא. סביר להניח, כי הנתבעת הייתה מקבלת לעבודה יהודי חילוני, ולכן נראה כי אין המדובר באפליה מחמת דת.

גישה חלופית

לדעתנו, הקונסטרוקציה המשפטית המתאימה לניתוח המקרה היא פנייה לסעיף 2(ב) לחוק הקובע, כי יש לראות כאפליה "גם קביעת תנאים שלא מן העניין". סעיף זה בא להתמודד עם תהליכי קבלת החלטות בהם מעורבים קריטריונים ניטרליים לכאורה, כאשר השימוש בקריטריון ה"ניטרלי" מפלה קבוצה מוגנת על-פי חוק.

כך לדוגמה, דרישה לעבודה בשעות בלתי מקובלות, שהינה לכאורה תנאי מן העניין, עלולה להוות מכשול בקבלה לעבודה בפני אמהות, יותר מאשר בפני גברים, כל עוד נטל חלוקת התפקידים הביתיים נופל באופן לא פרופורציונאלי על כתפי הנשים.

בענייננו, הדרישה לעבודה בשבתות הינה קריטריון נייטרלי לכאורה אשר הלכה למעשה מונע קבלתם לעבודה של מועמדים יהודים דתיים למשרה. בפועל, קריטריון זה מפלה את קבוצת הדתיים לרעה.

חשיבות ההיתר לעבודה בשבת

לאחר שקבע כי מדובר באפליה מחמת דת לפי סעיף 2(א) לחוק פנה השופט לבחינת טענת ההגנה של הנתבעת לפיה, אי העסקת עובד שמסרב לעבוד בשבת היא הבחנה המתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד (סעיף 2(ג) לחוק).

לשם כך בחן השופט את נוהג ההעסקה בענף, כאשר המסקנה אליה הגיע היא, כי אין בדרישות התפקיד כדי לקבוע שמדובר בתפקיד המחייב עבודה בשבת, ובהתאם לכך לקבל לעבודה רק מי שעובד בשבת.

לעניין זה קיימת חשיבות מכרעת, לשיטתנו, לשאלה האם ניתן למעסיק היתר לעבודה בשבת בהתאם לסעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

אם ניתן היתר הרי שייתכן כי הדרישה לעבודה בשבת היא דרישה המתחייבת מאופי התפקיד, ועל כן יכול שהיא מהווה תנאי ניטרלי, שאינו עולה לכדי אפליה. ברם, אם היתר שכזה לא ניתן הרי שטענת העובד לאפליה מקבלת משנה תוקף ולא נוכל עוד לקבוע חד משמעית, כי המדובר בתנאי שהינו מן העניין.

בהקשר זה יש לציין, כי דעתו של השופט בסוגייה זו היא הפוכה, ולפיה - אין "כל נפקות לקיומו או העדרו של היתר כזה לצורך העילה על פי חוק שוויון ההזדמנויות. האפליה אינה מתחזקת או נעלמת במקרה שלפנינו בעקבות העדרו או קיומו של היתר עבודה בשבת".

הנטל הכלכלי שהוטל על כתפי המעבידה

דחיית טענת ההגנה המבוססת על סעיף 2(ג) לחוק הוליכה את השופט לבחינת הנטל הכלכלי שיוטל על הנתבעת אם תידרש להעסיק אנשים, שאינם עובדים בשבת.

המסקנה אליה הגיע היתה, כי גם אם הדרישה תטיל על הנתבעת נטל כלכלי, הרי שההשפעה עליה לא תהיה משמעותית. יתרה מזאת, זהו מחיר שהנתבעת צריכה לשאת בו, בכדי לאפשר לתובע השתתפות שוויונית במקום העבודה.

לעניות דעתנו אין ספק, כי האפשרות שניתנת לעובד להשתתף באופן שוויוני במקום העבו