צה"ל ייאלץ לעבור מהפך ניהולי, בו הוא יצטרך ללמוד להעניק משמעות כלכלית לפעולותיו, וכן ייאלץ להתייעל בהיקף של 30 מיליארד שקל לפחות בתקציבו בעשור הקרוב. זוהי ההמלצה הדרמטית ביותר הכלולה בדו"ח הוועדה לבחינת תקציב הביטחון, דו"ח [[ועדת ברודט]]. הדו"ח פורסם לציבור לאחר שצונזרו ממנו פרקים ביטחוניים רגישים.
הדו"ח, בן 190 עמודים, הוא המקיף ביותר שפורסם עד היום לגבי תפקודו של צה"ל, מבנהו ותקציבו. הדו"ח כולל ביקורת קשה במיוחד על הדרך שבה ניהלו הצבא ו[[משרד הביטחון]] את ענייניהם, הצבאיים והתקציביים עד כה. בין השאר, הוועדה מאשימה את הצבא במניפולציות בנתונים המוצגים לממשלה במטרה להגדיל את התקציבים המוקנים לו.
הוועדה מאשימה גם כי הצבא נכשל בהבנת המשמעות הכלכלית של חלק גדול מפעולותיו, דבר שהביא למשל לשימוש בזבזני בתחמושת במהלך מלחמת לבנון השנייה, כי הוא מתעלם מחלקים גדולים מתקציבו - תקציב בניית הגדר, ההתנתקות, הפנסיות - כאילו אינם קשורים אליו, וכי הוא מתנהל תחת ההנחה שכל הדרישות התקציביות ישולמו לו ולכן אין לו כל צורך להתייעל. הוועדה קובעת כי הצבא אינו מודד את עצמו כלכלית, ולכן לא ניתן מעולם ביטוי כלכלי-אסטרטגי למשמעות ההחלטות שהצבא קיבל - כמו ההחלטה להפחית את ימי האימונים בצבא, ולשחוק את מלאי הטנקים והנגמ"שים.
הוועדה קובעת כי הדרישות התקציביות שהעמיד הצבא, לאחר מלחמת לבנון השנייה, הן מופרזות, ואין כל דרך כי מדינת ישראל תוכל לעמוד בהן וגם להמשיך ולצמוח. הוועדה קובעת כי הצמיחה הכלכלית היא המרכיב החשוב ביותר בחוסן הבטחוני והאזרחי של ישראל, ועל כן אסור לסכן את הצמיחה על מנת להגדיל את תקציבי הביטחון. עם זאת, היא מקבלת את טענת הצבא כי הוא זקוק לתוספת תקציבית חריגה לאחר המלחמה.
כללים לתקציב הביטחון
"לפיכך, הוועדה קובעת כי תקציב הצבא יעבור להיות תקציב חמש שנתי כפול - תקציב לשנים 2012-2008, ואחר כך לשנים 2017-2013. הוועדה מאשרת לצבא גידול בתקציבו, שיגיע לאורך העשור לסכום מצטבר של 46 מיליארד שקל. מדובר על תוספת של 1.3 מיליארד שקל לבסיס תקציב הביטחון בשנת 2008, והגדלת התוספת ל-1.8 מיליארד שקל ב-2009.
לאחר מכן יגדל תקציב הביטחון בשיעור של 1.3% לשנה. המלצה זו משולבת בהמלצה מאקרו כלכלית של הוועדה, ולפיה תקציב המדינה בכללותו צריך לגדול ב-2.5% לשנה - ולא גידול של 1.7% כפי שקובע החוק כיום. הוועדה מניחה כי צמיחה של 4% בתוצר מדי שנה מאפשרת להגדיל את ההוצאה בתקציב ב-2.5%, וזאת תוך המשך השמירה על היעדים המאקרו כלכליים של הקטנת חלקה של ההוצאה הציבורית בתוצר והקטנת החוב. מאחר שתקציב הביטחון יגדל ב-1.3%, הרי שההוצאה האזרחית בתקציב תגדל ב-2.8% - ממוצע התקציב כולו יגדל ב-2.5%. כתוצאה מכך, הנתח של תקציב הביטחון בתקציב ילך ויקטן, למרות שבפועל התקציב עצמו יגדל, דבר שיאפשר לישראל להמשיך ולהשקיע בפיתוחה ובהגדלת הצמיחה שלה.
אחרי שקבעה את מסגרת התקציב, הוועדה מתערבת בתוך תקציב הביטחון, וקובעת כללים לגבי הרכבו. הכלל החשוב ביותר הוא כי יהיו שלושה תחומים בהם יקבעו תקציבי מינימום, שמהם אסור יהיה לצבא לרדת - כדי לא לפגוע בתחומים אלו. התחום האחד הוא התקציב המיועד לאימונים בצבא (שמירת רמת הכוננות והמוכנות). התקציב השני הוא לחידוש המשקים - חידוש מלאים, כולל חידוש של ציי טנקים, מטוסים ונגמ"שים - בסכום של 45 מיליארד שקל לפחות בתוך עשור. בשני התחומים הללו קיצץ הצבא בשיעור חד בשנים האחרונות, והדבר פגע קשה במוכנות של הצבא למלחמת לבנון השנייה. התחום השלישי הוא של השקעות במחקר ופיתוח.
"הוועדה קובעת גם כי תקציב הביטחון יכלול רזרבה, אשר תוכל לשמש את הצבא במקרי חירום כמו מלחמה - מבלי שהצבא ידרש לרוץ אחר כך ולבקש תוספות תקציביות ענקיות. הרזרווה תהיה בסכום של 0.8 מיליארד שקל לשנה בחומש הראשון, ו-1.2 מיליארד שקל בחומש השני.
"הוועדה קובעת כי הניהול הכלכלי של הצבא, וכל תהליך קבלת ההחלטות בין הצבא, האוצר ומשרד ראש הממשלה לוקה בחסר. לכן היא ממליצה על הקמת פורום כלכלי קבוע אשר ייעץ לשר הביטחון, על מינוי סמנכ"ל כספים במשרד הביטחון שתפקידו יהיה לייצג את מגבלת התקציב בעת קבלת החלטות במשרד הביטחון, וכן סמנכ"ל מחקר ופיתוח".
חובת התייעלות
"מאחר שהוועדה מצפה מהצבא להתנהל גם על פי אמות מידה כלכליות, היא משיתה על הצבא חובת התייעלות בסכום של 30 מיליארד שקל לעשור הקרוב. מי שיפקח מקרוב על תוכנית ההתיעלות, ויוודא את ביצועה, תהיה המועצה הלאומית לביטחון במשרד ראש הממשלה". עיקרי תוכנית ההתיעלות יהיו:
א.הפחתת מספר אנשי הקבע ואזרחים עובדי צה"ל בצבא בשיעור של 2%-1.5% לשנה בעשור הקרוב.
ב. העלאת גיל הפרישה בצבא באופן מידי, ככל הנראה לגיל 57, וזאת גם לגבי מי שמשרתים בצבא גם היום.
ג. הכללת מלוא עלויות הפנסיה בבסיס התקציב של הצבא, כדי שהצבא יראה את ההוצאה על הפנסיה כחלק מתקציבו ויהיה לו תמריץ לנסות ולנהל כלכלית את הסעיף אדיר המימדים הזה.
ד. ליישם את ההמלצות של ועדת בסן בסט על קיצור שירות החובה, אבל זאת רק לאחר שייושמו ההמלצות של ועדת ברוורמן על קיצור שירות המילואים - הוועדה מדגישה את הנטל הלא שוויוני המוטל על חילי המילואים, ולכן רואה חשיבות בהקטנת הנטל עליהם. הישום של שתי הוועדות, עם זאת, ידחה במספר שנים.
ה. שינוי בחוק חיילים משוחררים, כדי שמענק השחרור ינתן בעיקר לחיילים קרביים.
ו. צמצום של 500 עובדים במשרד הביטחון בתוך ארבע שנים.
ז. הקמת יחידות מיוחדות שיעסקו בפעילות ביטחון שוטף, במיוחד בשטחים, וזאת כדי לשחרר את המלואים ואת חיילי הסדיר לאימונים.
ח. להוציא מהצבא, בדרך של מיקור חוץ, כל פעילות שאינה קשורה ישירות לתפקידו: אגף תקציבים, הפרקליטות הצבאית, יחידות מחשב, מערך הרפואה וההסעדה.
ט. להפסיק לעסוק בפעילויות שאינן צבאיות כלל כמו מיגון ישובים בעוטף עזה, סיוע לחיילים בבחינות הבגרות שלהם, משימות שיטור ועוד.
י. לפגוע בשיעורים משמעותיים בהטבות הפנסיה שמקבלים אנשי הצבא. בין השאר ממליצה הוועדה להעלות את גיל הפרישה ל-57, גם לחיילים המשרתים כיום וריווח פרקי הזמן לעלייה בדרגה כדי שהפרישה תעשה בדרגות נמוכות יותר.
יא. קיצוצים משמעותיים באחד האגפים הרגישים ביותר במשרד הביטחון - אגף השיקום. בין השאר ממליצה הוועדה לצמצם את זכאי אגף השיקום רק למי שנפגע ישירות מפעילות צבאית או ביטחונית. שאר הנפגעים יועברו לטיפול הביטוח הלאומי. המלצה נוספת היא לחדול ולהכיר באלמנות צה"ל, החיות עם ידועים בצבור - על הפי הערכות מחצית אלמנות צה"ל חיות עם בני זוג, אך נמנעות מהלתחתן איתם כדי שלא לאבד את זכאותן לסיוע. המלצה אחרת היא לקצץ בסיוע לנכים קלים, לחדול לסייע במימון לימודים באוניברסטאות לבניהם של נכי צה"ל ועוד.
יב. להפעיל מנגנונים של עלות-תועלת בשימוש בכוח אש. המלצה זו באה על רקע השימוש הבזבזני וחסר האבחנה שנעשה בתחמושת במהלך מלחמת לבנון השנייה.
בראשה של ועדת ברודט, שמונתה על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון כדי להסיק את לקחי מלחמת לבנון השנייה, עמד דוד ברודט - מנכ"ל משרד האוצר לשעבר. לצידו כיהנו בוועדה האלופים (מיל) אילן בירן ואיתן בן אליהו, ד"ר אורנה ברי, לשעבר המדענית הראשית, ניר גלעד, לשעבר החשב הכללי, פרופ' מנואל טרכטנברג, העומד בראש המועצה הלאומית לכלכלה, אילן מזרחי, ראש המועצה הלאומית לביטחון, וד"ר קרנית פלוג, ראש המחלה הכלכלית בבנק ישראל.