"אפילו תחת הכיבוש היה יותר טוב"

יש כנראה רק מקום אחד בעולם שבו קוקה קולה מפסידה כסף, והוא נמצא ברמאללה. קוקה קולה העולמית שותפה עם זאהי חורי וגלובל אויל קומפני הפלסטינית במפעל המייצר את אחד המשקאות המבוקשים בעולם. אולם, אובדן השליטה הפלסטינית ברצועת עזה ושלל המחסומים בשטחי הגדה הפכו את פעולת ההפצה של הבקבוקים ליקרה פי חמישה - וזו גררה אחריה הפסדים.

"יש שתי סיבות עיקריות להפסדים", אמר חורי ל-TheMarker. "הסגר בעזה, שמהווה שליש מהשוק שלנו, גרם לשוק כמעט להיעלם לחלוטין, וזה השפיע עלינו בצורה דרמטית. בנוסף, עלות העסקות עלתה. אנחנו משלמים כמעט פי חמישה על השינוע, כי צריך לנסוע בדרכים עוקפות אטיות, המשאיות ניזוקות והוצאות התחזוקה עולות. אנחנו משלמים על זה מהכיס שלנו, כי אי אפשר להעלות את המחיר לצרכן".

חורי לא מוכן לגלות כמה הוא מפסיד, אבל מאשר שהבעלים משלמים מכיסם את ההפסדים. וזו אינה ההשקעה היחידה שלו שמפסידה: חורי הוא גם בעל מניות במלון אינטרקונטיננטל בבית לחם והיו"ר שלו. המלון, שנהפך לחברה ציבורית, הוקם בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים - ומאז עומד כמעט שומם. הבעלים מפסידים מיליוני דולרים בשנה, אבל מתעקשים לא לסגור אותו.

מצב העסקים של חורי משקף את המצב הכולל בשטחים. הקרבות בין הפלסטינים בעזה שיתקו כמעט לחלוטין את העסקים, ואילו בגדה הסגרים מוציאים לאנשי העסקים את החשק להתאמץ. מטחי הקסאמים מרצועת עזה על ישראל, שגוררים תקיפות ישראליות קשות מהאוויר, לא מוסיפים לתחושת הביטחון. "אפילו תחת הכיבוש היה זמן טוב יותר מהיום", אמרו באחרונה אנשי עסקים ופוליטיקאים פלסטינאים בכירים ל-TheMarker.

אחד הקבלנים הפלסטינים סיפר באחרונה שאינו ניגש יותר למכרזים מחוץ לרמאללה, העיר שהוא מתגורר בה. "כשלוקח חצי יום לעבור מחסומים, אין לי איך לשלוח את הפועלים שלי להקים בניין בשכם. בנוסף, גם מי שבונה היום בתים נשאר אתם, כי ההכנסות של הציבור ירדו בצורה דרמטית, ואין לפלסטינאי הממוצע אפשרות לרכוש דירה", סיפר. ואיך הוא מפרנס את משפחתו? "שורף חסכונות שצברתי בימים הטובים, וכשזה ייגמר, אני באמת לא יודע מה אעשה", אמר.

"התעשייה הפלסטינית עובדת היום ב-25% מהיכולת שלה", אמר חורי, "והתעסוקה ירדה בצורה דרסטית ל-30%-40% מכוח העבודה. זה נובע גם מכך שהתעסוקה בישראל צומצמה בשיעור ניכר". עכשיו מזהירים אותנו הפלשתינאים משינוי באוכלוסייה בשטחים, שייגרם מהגירה של כוח האדם האיכותי. "המאוד מוכשרים הולכים לחו"ל, וזו התפתחות מאוד מסוכנת. זה מביא לשינוי מבני בכוח האדם בשטחים, שאיכותו הולכת ויורדת". לדבריו, "כסף אפשר להרוויח בחזרה, אבל אני דואג מאיך שהצעירים גדלים. וזה צריך גם להדאיג את ישראל, כי אם המצב יימשך היא תגלה יום אחד שיש לה שכן שונה מאוד מהשכן של היום, הרבה יותר קיצוני".

חורי הוא גם בעל מניות בחברת האחזקות הפלסטינית הגדולה ביותר, פדיקו. החברה מחזיקה, בין השאר, במונופול התקשורת פלטל, במלון בבית לחם, בבורסה הפלסטינית ובאזור תעשייה בעזה. שווי השוק שלה נע סביב 600 מיליון דולר, והיא החברה הגדולה ביותר הנסחרת בבורסה הפלסטינית. "פלטל עושה טוב", מסביר חורי, "כי היא הגיעה להסדרים עם חברות תקשורת ישראליות, שפתחו זו לזו את הקווים שנחסמו בעבר. הם אמנם מונופול, אבל ישנה תחרות מצד חברות סלולר ישראליות, שמוכרות באופן לא חוקי בשטחים".

ממבט על הבורסה הפלסטינית מצטיירת תמונה עגומה של המשק השכן, שבמחצית השנייה של שנות ה-90 דווקא ידע צמיחה מתמשכת - שהגיעה ל-9% ערב האינתיפאדה השנייה. "בחלק מהחברות שנסחרות בבורסה הרווחים ירדו ב-90%. הנפגעות העיקריות הן חברות ביטוח, בנייה, תעשייה ואחזקה. מצב הבנקים נראה לי בסדר, אבל צריך לבדוק בבורסה", מפרט חורי.

מנכ"ל הבורסה הפלסטינית, חסן אבו ליבדה, סיפק הצצה להשפעת האירועים על הפעילות בבורסת אלקודס הפלסטינית. נפח המסחר היומי, שהיה כ-11 מיליון דולר ב-2005, ירד לכ-6 מיליון דולר ב-2006. שווי 36 החברות הנסחרות, שהיה 4.5 מיליארד דולר ב-2005, הוא כיום 2.8 מיליארד דולר בלבד. "המשקיעים הזרים יצאו מהבורסה לאחר עליית החמאס לשלטון. גם לאחר הקמת ממשלת האחדות השוק ירד, ומכאן שהוא צפה את הבעיות".

הפלסטינים רגילים להאשים את ישראל בכל הקשיים, וזה אומר שישראל אשמה, מבחינתם, באותה מידה בהערמת קשיי תנועה באמצעות מחסומים בגדה וגם במלחמת האזרחים בעזה. לאנשי עסקים ישראלים קשה לפעמים להבין אם עמיתיהם באמת מאמינים באחריות הישראלית המוחלטת למצבם. אפילו כשהמצגת של אחד המרצים בכנס ישראלי-פלסטיני שנערך לפני שבוע בשוודיה לא עלתה, הוא התבדח שברור שישראל אשמה.

"עשיתם התנתקות, אבל לא נתתם למחמוד עבאס לחזק את הצבא שלו", מאשים חורי. "מה שקורה בעזה זו קטסטרופה לאוכלוסייה הרחבה ולאנשי העסקים. הרשות הפלסטינית אחראית, אבל היא לא יכולה לעשות הרבה כשאינה חמושה". הפתרון, לדעתו ולדעת אנשי עסקים ופוליטיקאים מתונים רבים, הוא לקבל את החמאס לתוך תהליך השלום. "עניין ההצהרה שלו על הכרה בישראל הוא משחק במלים. הממשלה הרי אמרה שהיא מכבדת הסכמים קודמים" (ואלה כוללים הכרה בזכות קיומה של ישראל).

לחורי גישה כמעט חופשית לראש הממשלה, אהוד אולמרט; כך לפחות מעידים אנשי עסקים ישראלים. חורי מתחמק מאישור גורף, אולם מאשר שכשהוא צריך את אולמרט, הוא מוצא אותו. עכשיו הוא מצפה מאולמרט להזמין לשיחה אנשי עסקים פלסטינים מובילים. למהלך דומה הוא מחכה מהנשיא הפלסטיני עבאס - שיזמין את הישראלים, כדי שיישבו כולם וידברו. "בניגוד לפוליטיקאים, שיש להם אינטרסים אישיים, לאנשי עסקים יש עכשיו רק דבר אחד על סדר היום: שלום ודו-קיום. אנחנו יכולים לסלול את הדרך שבה ייסעו הפוליטיקאים", משוכנע חורי.